[dans] la fin, il appelle « son détournement » le bélier du sacrifice de culpabilité.
סיפא קרי ליה למעילתו איל אשם
Keritot 27a כריתות
Structure du débat :Question 3Objection 3Preuve 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Dans la première partie, où le bélier [profane] contient la majeure partie du principal et du cinquième, on appelle « son détournement » ce qu’il a dérobé ; dans la fin, où le bélier ne contient pas la majeure partie du principal et du cinquième, on appelle « son détournement » le bélier du sacrifice de culpabilité, et « il apportera avec lui un séla et son cinquième ».
רישא דהוה ליה איל רובן קרן וחומשו קרו ליה למעילתו גזילו סיפא דלא הוי איל רובן קרן וחומש קרי ליה איל אשם מעילתו ויביא עמה סלע וחומשה
Rav Menacha bar Gada demanda : avec l’accumulation des cinquièmes, qu’en est-il ? Obtient-il l’expiation ?
בעי רב מנשיא בר גדא בכינוס חומשין מהו שיתכפר
Dirons-nous : même si tu admets qu’un homme obtient l’expiation par la plus-value d’un bien consacré, c’est parce qu’il s’est donné de la peine pour elle ; mais ici, où il ne s’est pas donné de peine, il n’obtient pas l’expiation ?
מי אמרינן אם תימצי לומר אדם מתכפר בשבח הקדש משום דקטרח קמיה אבל הכא דלא קטרח לא מתכפר
Ou peut-être : même si tu admets qu’un homme n’obtient pas l’expiation par la plus-value d’un bien consacré, c’est parce qu’il ne l’a pas mise à part ; mais cette accumulation de cinquièmes, qu’il a mise à part, on peut dire qu’il obtient [par elle] l’expiation ? Car ils se demandaient : obtient-on l’expiation par la plus-value d’un bien consacré ou non ?
או דלמא אם תימצי לומר אין אדם מתכפר בשבח הקדש משום דלא אפרשיה אבל הדין כינוס חומשין דאפרשיה איכא למימר מתכפר דאיבעי להו מתכפר בשבח הקדש או לא
Viens et entends : celui qui met à part deux séla’im pour un sacrifice de culpabilité et en achète deux béliers pour un sacrifice de culpabilité : si l’un d’eux valait deux séla’im, il sera offert pour son sacrifice de culpabilité, et le second paîtra jusqu’à ce qu’il devienne défectueux, sera vendu, et son prix ira aux offrandes volontaires.
ת"ש המפריש שני סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לאשם היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה
N’est-ce pas qu’il a acheté un bélier pour quatre [zouz] et qu’il a pris de la valeur, en valant huit ? Et déduis-en qu’un homme obtient l’expiation par la plus-value d’un bien consacré. Non : de quoi s’agit-il ici ? Du cas où le berger lui a fait un prix.
מאי לאו דזבן בארבע איל ושבח דשוי תמניא ושמע מינה אדם מתכפר בשבח הקדש לא הכא במאי עסקינן דאוזיל רועה גביה
Viens et entends : s’il a acheté un bélier pour un séla, l’a engraissé et l’a porté à deux, il est valide. Déduis-en qu’un homme obtient l’expiation par la plus-value d’un bien consacré ! Non : s’il l’a engraissé, c’est différent, car cela lui a coûté huit [zouz].
ת"ש לקח איל בסלע ופטמו והעמידו על שתים כשר ש"מ אדם מתכפר בשבח הקדש לא פטמו שאני דהא חסר ליה תמניא
Viens et entends : s’il a acheté un bélier pour un séla et qu’il en vaut [maintenant] deux, il est valide. Ici aussi, c’est lorsqu’il l’a engraissé.
ת"ש לקח איל בסלע והרי הוא בשתים כשר הכא נמי כשפטמו
S’il en est ainsi, c’est la même chose que la première partie ! La première partie [traite du cas] où il l’a acheté pour quatre et l’a fait prendre de la valeur avec quatre autres, de sorte que cela lui a coûté huit ; la fin, où il a acheté un bélier pour quatre et l’a fait prendre de la valeur avec trois, et il vaut huit.
א"ה היינו רישא רישא דזבן בארבע ואשבחיה בארבעה אחרינא דחסר ליה תמניא סיפא דזבין איל בארבע ואשבחיה בתלתא ושוי תמניא
S’il en est ainsi, dis la fin : « il paiera un séla » ; or il ne lui manque que sept ! Que signifie « il paiera » ? Le paiement [qui complète] le séla.
אי הכי אימא סיפא ישלם סלע הא חסר ליה ז' מאי ישלם תשלום דסלע
Et s’il estimait qu’un homme n’obtient pas l’expiation par la plus-value d’un bien consacré, à quoi servirait-il qu’il donne le paiement [qui complète] le séla ? Il nous faut un bélier de deux séla’im, et il n’y en a pas ! En réalité, il estime qu’un homme obtient l’expiation par la plus-value d’un bien consacré.
ואי ס"ל דאין אדם מתכפר בשבח הקדש כי יהיב תשלום דסלע מאי הוי איל בן שתי סלעים בעינן וליכא לעולם קסבר אדם מתכפר בשבח הקדש
S’il en est ainsi, qu’il ne donne pas le paiement [qui complète] le séla ! Voici la raison pour laquelle il donne le paiement [qui complète] le séla : par mesure préventive, de peur qu’on ne dise qu’un bélier de moins de deux séla’im fait l’expiation.
אי הכי תשלום דסלע לא יתן היינו טעמא דקיהיב תשלומין דסלע גזירה שמא יאמרו איל פחות משתי סלעים מכפר
Qu’en est-il donc ? Viens et entends : [s’il valait] un séla au moment de la mise à part et deux séla’im au moment de l’expiation, il n’est pas quitte.
מאי הוי עלה תא שמע בשעת הפרשה יפה סלע בשעת כפרה יפה שתי סלעים לא יצא
Rabbi Éléazar demanda : un homme obtient-il l’expiation par la plus-value d’un bien consacré ou non ? Rabbi Yo’hanan dit : depuis tant d’années celui-ci a grandi parmi nous, et il n’a pas entendu cette halakha de moi !
בעי רבי אלעזר אדם מתכפר בשבח הקדש או לא א"ר יוחנן כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני
On en déduit que Rabbi Yo’hanan a dit oui. Et à propos de quoi l’a-t-il dit ? De ce que nous avons appris dans une Michna : le petit d’un sacrifice de reconnaissance et son substitut, de même que celui qui met à part son sacrifice de reconnaissance, qui se perd, et en met à part un autre à sa place, [le second] n’exige pas de pains.
מכלל דא"ר יוחנן אין ועל הדא אמרה דתנן ולד תודה ותמורתה וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אין טעונה לחם
Et Rabbi ’Hanina fit dire au nom de Rabbi Yo’hanan : on ne l’a enseigné qu’après l’expiation, [à savoir] que le petit n’exige pas de pains ;
ושלח ר' חנינא משמיה דר' יוחנן לא שנו אלא לאחר כפרה דולד אין טעון לחם
mais avant l’expiation, il exige des pains. Il en ressort qu’il estime qu’on obtient l’expiation par la plus-value d’un bien consacré.
אבל לפני כפרה טעון לחם אלמא קסבר מתכפר בשבח הקדש
Rabbi Éléazar demanda : les êtres vivants peuvent-ils être rejetés ou non ? Rabbi Yo’hanan dit : voici, depuis tant d’années celui-ci a grandi parmi nous, et il n’a pas entendu cette halakha de moi !
בעי ר' אלעזר בעלי חיים נדחין או לא א"ר יוחנן הרי כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני
On en déduit que Rabbi Yo’hanan l’a dit : oui. Car Rabbi Yo’hanan a dit : une bête appartenant à deux associés, dont l’un a consacré sa moitié, puis a acheté [l’autre] moitié et l’a consacrée, elle est consacrée mais n’est pas offerte ; elle opère une substitution, et son substitut est comme elle.
מכלל דר' יוחנן אמרה אין דאמר ר' יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדישה קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה
Déduis-en trois choses : déduis-en que les êtres vivants peuvent être rejetés ; déduis-en que la sainteté de valeur [monétaire] rejette ; et déduis-en qu’il y a rejet pour [ce qui n’est consacré que pour sa] valeur.
ש"מ תלת ש"מ בעלי חיים נדחין וש"מ קדושת דמים מדחה וש"מ יש דיחוי בדמים
Rabbi Éléazar demanda : si les agneaux ont baissé de prix dans le monde, qu’en est-il ? Dirons-nous : il nous faut « le meilleur de vos vœux » (Dt 12, 11), et il y est ? Ou peut-être : il nous faut [une valeur en] « sicles d’argent » (Lv 5, 15), et elle n’y est pas ?
בעי ר"א הוזלו טלאים בעולם מהו מי אמרינן (דברים יב, יא) מבחר נדריכם בעינן והא איכא או דילמא (ויקרא ה, טו) כסף שקלים בעינן וליכא
Rabbi Yo’hanan dit : depuis tant d’années nous avons grandi dans la maison d’étude, et nous n’avons pas entendu cette halakha. N’est-ce pas le cas ? Rabbi Yo’hanan n’a-t-il pas dit au nom de Rabbi Chimon ben Yo’haï : pourquoi la Torah n’a-t-elle pas fixé de montant pour [les sacrifices de] ceux à qui il manque l’expiation ? De peur que les agneaux ne baissent de prix et qu’ils n’aient plus de remède pour manger des choses consacrées. Dis plutôt : il ne nous a pas enseigné cette halakha.
א"ר יוחנן כמה שנים גדלנו בבית המדרש ולא שמענו הלכה זו ולא והאמר ר' יוחנן אמר ר' שמעון בן יוחאי מפני מה לא נתנה תורה קצבה במחוסרי כפרה שמא יוזלו טלאים ואין להן תקנה לאכול בקדשים אימא לא לימדנו הלכה זו
Mais Rabbi Zeïra bar Ada révisait son étude tous les trente jours devant lui ! Dis plutôt : cette halakha ne lui a pas été demandée dans la maison d’étude.
והא רבי זירא בר אדא מהדר תלמודיה כל תלתין יומין קמיה אימא לא נתבקשה הלכה זו ממנו בבית המדרש
Le texte même : Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Chimon ben Yo’haï : pourquoi n’a-t-on pas fixé de montant pour [les sacrifices de] ceux à qui il manque l’expiation ? De peur que les agneaux ne baissent de prix et qu’ils n’aient plus de remède pour manger des choses consacrées.
גופא אמר רבי יוחנן משום רשב"י מפני מה לא נתנה קצבה במחוסרי כפרה שמא יוזלו טלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשים
Abayé objecta : mais alors, que l’on fixe un montant pour le sacrifice expiatoire [pour] la graisse, qui vient pour l’expiation et non pour être autorisé à manger des choses consacrées ! Rava objecta : mais alors, que le sacrifice de culpabilité du nazir ait un montant fixé, puisqu’il vient en vain, car Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Chimon ben Yo’haï : il n’y a rien qui vienne en vain, si ce n’est le seul sacrifice de culpabilité du nazir ! C’est une difficulté.
מתקיף לה אביי אלא מעתה חטאת חלב ינתן לה קצבה דלכפרה אתיא ולאו לאישתרויי באכילת קדשים הוא מתקיף לה רבא אלא מעתה אשם נזיר להוי ליה קצבה דלבטלה הוא דאתי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אין לך דבר שהוא בא לבטלה אלא אשם נזיר בלבד קשיא:
Original : Keritot 27a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.