elle prêtera serment à la fin, et elle ne prêtera pas serment au début. Les fils des grands prêtres furent en désaccord avec lui et dirent : Elle prêtera serment au début et à la fin. Rabbi Dossa ben Harkinas dit : Selon leurs paroles. Rabban Yo’hanan ben Zakkaï dit : ’Hanan a bien dit, elle ne prêtera serment qu’à la fin.
תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף:
GUEMARA: Et opposons-leur : « Il y avait à Jérusalem trois juges des vols : Admon ben Gadaï, ’Hanan l’Égyptien et ’Hanan ben Avichalom. » Il y a une difficulté : trois au lieu [de deux] ; il y a une difficulté : décrets au lieu de vols.
גמ׳ ורמינהי שלשה דייני גזילות היו בירושלים אדמון בן גדאי וחנן המצרי וחנן בן אבישלום קשיא תלת אתרין קשיא גזירות אגזילות
Certes, trois au lieu [de deux], ce n’est pas difficile : celui qui le compte l’enseigne, celui qui ne le compte pas ne l’enseigne pas. Mais « décrets » au lieu de « vols » est difficile.
בשלמא תלת אתרין לא קשיא דחשיב ליה קתני דלא חשיב ליה לא קתני אלא גזירות אגזילות קשיא
Rav Na’hman bar Yits’hak a dit : C’est qu’ils édictaient des décrets au sujet des vols, comme il a été enseigné : [Si quelqu’un] a coupé une plante, Rabbi Yossé dit : Les édicteurs de décrets de Jérusalem disent : Une plante d’un an, deux pièces d’argent ; de deux ans, quatre pièces d’argent.
אמר רב נחמן בר יצחק שהיו גוזרין גזירות על גזילות כדתניא קיטמה נטיעה ר' יוסי אומר גוזרי גזירות שבירושלים אומרים נטיעה בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבע כסף
Et opposons-leur : « Il y avait à Jérusalem trois juges des décrets : Admon, ’Hanan et Na’houm. » Rav Papa a dit : Qui est celui qui enseigne Na’houm ? C’est Rabbi Nathan, car il a été enseigné : Rabbi Nathan dit : Na’houm le Mède aussi était au nombre des édicteurs de décrets de Jérusalem ; mais les Sages ne lui ont pas donné raison.
ורמינהי שלשה דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן ונחום א"ר פפא מאן תנא נחום ר' נתן היא דתניא רבי נתן אומר אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים היה ולא הודו לו חכמים
Et il n’y en avait pas d’autres ? Rabbi Pin’has n’a-t-il pas dit au nom de Rabbi Ochaya : Il y avait à Jérusalem trois cent quatre-vingt-quatorze tribunaux, et autant de synagogues, et autant de maisons d’étude, et autant d’écoles d’enfants ? Il y avait beaucoup de juges ; mais quand nous parlons, c’est des édicteurs de décrets que nous parlons.
ותו ליכא והאמר ר' פנחס אמר רבי אושעיא שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין היו בירושלים כנגדן בתי כנסיות וכנגדן בתי מדרשות וכנגדן בתי סופרים דיינין טובא הוו וכי קאמרינן אגוזרי גזירות קאמרינן
Rav Yehouda a dit au nom de Rav Assi : Les édicteurs de décrets de Jérusalem recevaient leur salaire, quatre-vingt-dix-neuf mané, du prélèvement de la Chambre [du Temple]. S’ils ne voulaient pas, on leur ajoutait. « S’ils ne voulaient pas » ? Est-ce de méchants que nous traitons ? Plutôt : si cela ne leur suffisait pas, même s’ils ne voulaient pas, on leur ajoutait.
אמר רב יהודה אמר רב אסי גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה לא רצו מוסיפין להם לא רצו אטו ברשיעי עסקינן אלא לא ספקו אע"פ שלא רצו מוסיפין עליהן
Karna prenait un istira de celui qui gagnait [le procès] et un istira de celui qui perdait, et il leur rendait jugement. Comment a-t-il pu agir ainsi ? N’est-il pas écrit : « Et tu n’accepteras pas de présent » (Ex 23, 8) ?
קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין להו דינא והיכי עביד הכי והכתי' (שמות כג, ח) ושוחד לא תקח
Et si tu dis : cela s’applique lorsqu’il ne prend pas des deux, car il risquerait de faire pencher le jugement, [tandis que] Karna, puisqu’il prenait des deux, ne risquait pas de faire pencher le jugement ; mais même lorsqu’il ne risque pas de faire pencher le jugement, est-ce permis ?
וכ"ת ה"מ היכא דלא שקיל מתרוייהו דלמא אתי לאצלויי דינא קרנא כיון דשקיל מתרוייהו לא אתי לאצלויי דינא וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי
N’a-t-on pas enseigné : « Et tu n’accepteras pas de présent » : que vient enseigner [ce verset] ? Si c’est pour enseigner qu’on ne doit pas acquitter le coupable ni condamner l’innocent, il est déjà dit : « Tu ne feras pas fléchir le droit » (Dt 16, 19). Mais même pour acquitter l’innocent et condamner le coupable, la Torah a dit : « Et tu n’accepteras pas de présent. »
והתניא ושוחד לא תקח מה ת"ל אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר (דברים טז, יט) לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושוחד לא תקח
Cela s’applique lorsqu’il prend à titre de présent ; Karna prenait à titre de salaire. Mais à titre de salaire, est-ce permis ? N’avons-nous pas appris : « Celui qui prend un salaire pour juger, ses jugements sont nuls » ? Cela s’applique au salaire du jugement ; Karna prenait un dédommagement pour sa perte de temps.
הני מילי היכא דשקיל בתורת שוחד קרנא בתורת אגרא הוה שקיל ובתורת אגרא מי שרי והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין הנ"מ אגר דינא קרנא אגר בטילא הוה שקיל
Et le dédommagement pour perte de temps, est-ce permis ? N’a-t-on pas enseigné : « Il est répugnant, le juge qui prend un salaire pour juger, mais son jugement est un jugement » ? Comment cela se présente-t-il ? Si l’on dit [qu’il s’agit] du salaire du jugement, son jugement serait-il un jugement ? N’a-t-on pas enseigné : « Celui qui prend un salaire pour juger, ses jugements sont nuls » ? C’est donc [qu’il s’agit] du dédommagement pour perte de temps, et il enseigne : « Il est répugnant, le juge ».
ואגר בטילא מי שרי והתניא מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין ה"ד אילימא אגר דינא דינו דין והתניא הנוטל שכר לדון דיניו בטילין אלא אגר בטילא וקתני מכוער הדיין
Cela s’applique à une perte de temps qui n’est pas manifeste ; Karna prenait pour une perte de temps manifeste, car il goûtait [les vins] au cellier, et on lui donnait un zouz.
Comme Rav Houna : lorsqu’un procès venait devant lui, il leur disait : « Donnez-moi un homme qui arrose à ma place mes champs, et je vous rendrai le jugement. »
כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי ואידון לכו דינא
Rabbi Abbahou a dit : Viens et vois combien sont aveugles les yeux de ceux qui acceptent des présents. Un homme a mal aux yeux ; il donne de l’argent à un médecin, et il est incertain s’il guérira ou ne guérira pas. Eux prennent la valeur d’une prouta et s’aveuglent les yeux, ainsi qu’il est dit : « Car le présent aveugle les clairvoyants » (Ex 23, 8).
אמר רבי אבהו בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן שנאמר (שמות כג, ח) כי השוחד יעור פקחים
Nos maîtres ont enseigné : « Car le présent aveugle les yeux des sages » (Dt 16, 19), à plus forte raison les sots ; « et pervertit les paroles des justes », à plus forte raison les méchants. Les sots et les méchants seraient-ils aptes à juger ? Mais voici ce qu’il dit : « Car le présent aveugle les yeux des sages » : même un grand sage, s’il prend des présents, ne quitte pas le monde sans aveuglement du cœur ; « et pervertit les paroles des justes » :
תנו רבנן (דברים טז, יט) כי השוחד יעור עיני חכמים קל וחומר לטפשין ויסלף דברי צדיקים קל וחומר לרשעים מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו אלא הכי קאמר כי השוחד יעור עיני חכמים אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב ויסלף דברי צדיקים
Original : Ketubot 105a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.