même un juste parfait, s’il prend des présents, ne quitte pas le monde sans égarement de l’esprit.
אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת
Ketoubot 105b כתובות
Structure du débat :Baraïta 1Récit 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Quand Rav Dimi arriva, il dit : Rav Na’hman bar Cohen a expliqué : Que signifie ce qui est écrit : « Le roi, par le droit, fait tenir la terre, mais l’homme des prélèvements la ruine » (Pr 29, 4) ? Si le juge ressemble à un roi, qui n’a besoin de rien, il fait tenir la terre ; s’il ressemble à un cohen qui fait le tour des aires, il la ruine.
כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה
Rabba bar Rav Chila a dit : Un juge qui emprunte [des objets] est inapte à rendre la justice. Et nous ne l’avons dit que lorsqu’il n’a rien à prêter [en retour] ; mais s’il a de quoi prêter, il n’y a pas de mal.
אמר רבה בר רב שילא האי דיינא דשאיל שאילתא פסול למידן דינא ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי אבל אית ליה לאושולי לית לן בה
Est-ce bien ainsi ? Rava n’empruntait-il pas des gens de Bar Maryon, bien qu’ils n’empruntassent pas de lui ? Là, c’est pour leur faire honneur qu’il le voulait.
איני והא רבא שאיל שאילתא מדבי בר מריון אע"ג דלא שיילי מיניה התם לאחשובינהו הוא דבעי
Rava a dit : Quelle est la raison [de l’interdit] du présent ? Dès qu’il a accepté de lui un présent, son esprit se rapproche de lui, et il devient comme lui-même, et nul ne voit de culpabilité en lui-même. Que signifie cho’had [présent] ? Che-hou ’had, « qu’il est un » [avec lui]. Rav Papa a dit : Qu’un homme ne juge pas celui qu’il aime, ni celui qu’il hait : celui qu’il aime, il ne voit pas sa culpabilité ; celui qu’il hait, il ne voit pas son mérite.
אמר רבא מאי טעמא דשוחדא כיון דקביל ליה שוחדא מיניה איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו מאי שוחד שהוא חד א"ר פפא לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה דרחים ליה לא חזי ליה חובה דסני ליה לא חזי ליה זכותא
Abayé a dit : Ce disciple des sages que les gens de sa ville aiment, ce n’est pas parce qu’il est meilleur, mais parce qu’il ne les réprimande pas dans les affaires du Ciel.
אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא
Rava a dit : Au début, je disais : ces gens de Me’hoza m’aiment tous. Quand je suis devenu juge, j’ai dit : certains d’entre eux me haïssent et certains m’aiment. Quand j’ai vu que celui qui perd [son procès] aujourd’hui gagne demain, j’ai dit : s’ils m’aiment, tous m’aiment ; s’ils me haïssent, tous me haïssent.
אמר רבא מריש הוה אמינא הני בני מחוזא כולהו רחמו לי כיון דהואי דיינא אמינא מינייהו סנו לי ומינייהו רחמו לי כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא קא זכי למחר אמינא אם מרחם כולהו רחמו לי אי מסנו כולהו סנו לי
Nos maîtres ont enseigné : « Et tu n’accepteras pas de présent » (Ex 23, 8) : il n’est pas besoin de dire un présent en argent ; même un présent en paroles est aussi interdit, puisqu’il n’est pas écrit : « Tu n’accepteras pas de gain ». Comment se présente un présent en paroles ?
ת"ר (שמות כג, ח) ושוחד לא תקח אינו צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור מדלא כתיב בצע לא תקח היכי דמי שוחד דברים
Comme ceci : Chmouel traversait sur un bac. Un homme vint et lui tendit la main. Il lui dit : « Qu’as-tu à faire [ici] ? » Il lui dit : « J’ai un procès. » Il lui dit : « Je suis inapte à te juger. »
כי הא דשמואל הוה עבר במברא אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה אמר ליה מאי עבידתיך אמר ליה דינא אית לי א"ל פסילנא לך לדינא
Amemar était assis et jugeait. Une plume vint se poser sur sa tête. Un homme vint et l’enleva. Il lui dit : « Qu’as-tu à faire [ici] ? » Il lui dit : « J’ai un procès. » Il lui dit : « Je suis inapte à te juger. » Mar ’Ouqba avait craché devant lui ; un homme vint et recouvrit [le crachat]. Il lui dit : « Qu’as-tu à faire [ici] ? » Il lui dit : « J’ai un procès. » Il lui dit : « Je suis inapte à te juger. »
אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא פרח גדפא ארישיה אתא ההוא גברא שקליה א"ל מאי עבידתיך א"ל דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה אתא ההוא גברא כסייה א"ל מאי עבידתיך א"ל דינא אית לי א"ל פסילנא לך לדינא
Rabbi Yichmaël fils de Rabbi Yossé avait un métayer qui avait l’habitude de lui apporter chaque veille de Chabbat un panier de fruits. Un jour, il le lui apporta le jeudi. Il lui dit : « Pourquoi est-ce différent aujourd’hui ? » Il lui dit : « J’ai un procès, et je me suis dit : chemin faisant, je l’apporterai au maître. » Il ne l’accepta pas de lui, et lui dit : « Je suis inapte à te juger. »
ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי יומא חד אייתי ליה בה' בשבתא א"ל מאי שנא האידנא א"ל דינא אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר לא קביל מיניה א"ל פסילנא לך לדינא
Il lui assigna deux des Sages, et ils le jugèrent. Tandis qu’il allait et venait, il disait : « S’il le voulait, il pourrait plaider ainsi ; et s’il le voulait, il pourrait plaider ainsi. » Il dit : « Que soit soufflée l’âme de ceux qui acceptent des présents ! Si moi, qui n’ai rien pris, et qui, si j’avais pris, aurais pris ce qui est à moi, [j’en suis] ainsi, ceux qui acceptent des présents, combien plus ! » [N.d.T. : le texte source porte זוזא, lu זוגא « paire ».]
אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה:
Un homme apporta à Rabbi Yichmaël ben Élicha les prémices de la tonte. Il lui dit : « D’où es-tu ? » Il lui dit : « De tel endroit. » « Et de là jusqu’ici, il n’y avait pas de cohen à qui le donner ? » Il lui dit : « J’ai un procès, et je me suis dit : chemin faisant, je l’apporterai au maître. » Il lui dit : « Je suis inapte à te juger. » Et il ne l’accepta pas de lui.
ר' ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז אמר ליה מהיכא את א"ל מדוך פלן ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה א"ל דינא אית לי ואמינא אגב אורחאי אייתי ליה למר א"ל פסילנא לך לדינא לא קביל מיניה
Il lui assigna deux des Sages, et ils le jugèrent. Tandis qu’il allait et venait, il disait : « S’il le voulait, il pourrait plaider ainsi ; et s’il le voulait, il pourrait plaider ainsi. » Il dit : « Que soit soufflée l’âme de ceux qui acceptent des présents ! Si moi, qui n’ai rien pris, et qui, si j’avais pris, aurais pris ce qui est à moi, [j’en suis] ainsi, ceux qui acceptent des présents, combien plus ! » [N.d.T. : terme rare ou réalité ancienne ; identification et sens incertains.]
אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה:
Un homme apporta à Rav ’Anan un panier de petits poissons de la rivière. Il lui dit : « Qu’as-tu à faire [ici] ? » Il lui dit : « J’ai un procès. » Il ne l’accepta pas de lui, et lui dit : « Je suis inapte à te juger. »
רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי א"ל מאי עבידתיך א"ל דינא אית לי לא קביל מיניה א"ל פסילנא לך לדינא
Il lui dit : « Le jugement du maître, je n’en veux pas ; que le maître accepte [au moins], afin que je ne sois pas empêché d’offrir des prémices. Car il a été enseigné : “Un homme vint de Baal-Chalicha et apporta à l’homme de Dieu du pain des prémices, vingt pains d’orge et des épis frais dans son sac” (2 R 4, 42). Élisée mangeait-il donc des prémices ? Mais c’est pour te dire : quiconque apporte un présent à un disciple des sages, c’est comme s’il offrait des prémices. »
אמר ליה דינא דמר לא בעינא קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים דתניא (מלכים ב ד, מב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו וכי אלישע אוכל בכורים הוה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים
Il lui dit : « Je ne voulais pas l’accepter ; maintenant que tu m’as dit la raison, je l’accepte. » Il l’envoya devant Rav Na’hman et lui fit dire : « Que le maître juge cet homme, car moi, ’Anan, je suis inapte à le juger. » Il dit : « Puisqu’il m’a envoyé ce message, déduis-en que c’est son parent. » Il y avait un procès d’orphelins en cours devant lui. Il dit :
אמר ליה קבולי לא בעינן דאיקביל השתא דאמרת לי טעמא מקבילנא שדריה לקמיה דרב נחמן שלח ליה נידייניה מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא אמר מדשלח לי הכי שמע מינה קריביה הוא הוה קאים דינא דיתמי קמיה אמר
Original : Ketubot 105b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.