Structure du débat :Question 1Objection 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
même lorsqu’elle dit non, ce sont des fiançailles. Pourquoi ? Elle dit non ! N’est-ce donc pas : « si elle le veut », qu’elle a dit oui ; « si elle ne le veut pas », qu’elle s’est tue ? Déduis-en que le silence après la remise de l’argent ne vaut rien.
כי אמרה לא נמי הוו קידושין אמאי והא קאמרה לא אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיקה משתקה ושמע מינה שתיקה דלאחר מתן מעות ולא כלום היא
On souleva une difficulté à Poum Nahara, au nom de Rav Houna, fils de Rav Yehochoua : Est-ce comparable ? Là, il le lui a donné à titre de dépôt ; elle pense : si je le jette et qu’il se perd, j’en serai responsable. Ici, il le lui a donné à titre de fiançailles ; si elle n’en voulait pas, qu’elle le jette !
קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו ניהלה סברה אי שדינא להו ומיתברי מחייבנא בהו הכא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה ואי איתא דלא ניחא לה לישדינהו
Rav A’haï objecta : Toutes les femmes connaissent-elles donc le droit ? Ici aussi, elle pense : si je le jette et qu’il se perd, je serai responsable de sa garantie. Rav A’ha bar Rav envoya [la question] devant Ravina : Dans un tel cas, qu’en est-il ? Il lui envoya : Nous, nous n’avons pas entendu cet [enseignement] de Rav Houna, fils de Rav Yehochoua ; vous qui l’avez entendu, tenez-en compte.
פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי ה"נ סברה אי שדינא להו ומיתברי מיתחייבנא באחריותייהו שלחה רב אחא בר רב לקמיה דרבינא כה"ג מאי שלח ליה אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה
Une femme vendait des pelotes de soie. Un homme vint et lui arracha une pelote. Elle lui dit : Rends-la-moi. Il lui dit : Si je te la donne, te consacreras-tu à moi ? Elle la prit et se tut. Et Rav Na’hman a dit : Elle peut dire : Oui, je l’ai prise, mais c’est mon bien que j’ai pris. [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
ההיא איתתא דהוה קא מזבנה וורשכי אתא ההוא גברא חטף וורשכא מינה אמרה ליה הבה ניהלי אמר לה אי יהיבנא ליך מיקדשת לי שקלתיה ואישתיקה ואמר ר"נ יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי
Rava objecta à Rav Na’hman : S’il l’a consacrée par un objet volé, extorqué ou dérobé, ou s’il a arraché un sela’ de sa main et l’a consacrée, elle est consacrée ! — Là, [il s’agit du cas] où elle s’était résignée [à la perte].
איתיביה רבא לר"נ קידשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת התם בדשדיך
Et d’où dis-tu que nous distinguons entre la femme qui s’est résignée et celle qui ne s’est pas résignée ? Car il est enseigné : S’il lui a dit : « Prends ce sela’ que je te dois », puis lui a dit : « Consacre-toi à moi par lui » : au moment de la remise de l’argent, si elle le veut, elle est consacrée ; si elle ne le veut pas, elle n’est pas consacrée ; après la remise de l’argent, même si elle le veut, elle n’est pas consacrée.
ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ודלא שדיך דתניא אמר לה כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת לאחר מתן מעות אפילו רצתה אינה מקודשת
Que signifie « si elle le veut » et « si elle ne le veut pas » ? Si l’on dit : « si elle le veut », qu’elle a dit oui, « si elle ne le veut pas », qu’elle a dit non, donc, si elle s’est tue, ce sont des fiançailles : qu’il enseigne simplement « elle est consacrée », comme là !
מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא הא אישתיקה הוו קידושין ונתני מקודשת סתם כי התם
Mais « si elle le veut », qu’elle a dit oui ; « si elle ne le veut pas », qu’elle s’est tue ; et il enseigne qu’elle n’est pas consacrée. Quelle en est la raison ? Elle peut dire : Oui, je l’ai pris, mais c’est mon bien que j’ai pris.
אלא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיקה וקא תני דאינה מקודשת מאי טעמא יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי
Mais alors, il reste la difficulté de celle-ci : « S’il l’a consacrée par un objet volé, extorqué ou dérobé, ou s’il a arraché un sela’ de sa main et l’a consacrée, elle est consacrée. » N’est-ce donc pas qu’il faut en déduire : ici, lorsqu’elle s’est résignée ; là, lorsqu’elle ne s’est pas résignée ?
ואלא קשיא הך דקדשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת אלא לאו שמע מינה הא דשדיך הא דלא שדיך
Lorsque Rav Assi mourut, les rabbins entrèrent pour recueillir ses enseignements. L’un des rabbins, nommé Rabbi Yaakov, leur dit : Ainsi a dit Rav Assi au nom de Rabbi Mani : De même que la femme n’est pas acquise pour moins que la valeur d’une prouta, de même un terrain n’est pas acquis pour moins que la valeur d’une prouta. Ils lui dirent : Mais il est enseigné : Bien que la femme ne soit pas acquise pour moins que la valeur d’une prouta, un terrain est acquis pour moins que la valeur d’une prouta !
כי נח נפשיה דרב אסי עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה א"ל ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה הכי א"ר אסי א"ר מני כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית בפחות מש"פ אמרו ליה והתניא אע"פ שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה קרקע נקנית בפחות מש"פ
Il leur dit : Cette [baraïta] est enseignée au sujet de l’échange, car il est enseigné : On acquiert au moyen d’un objet, même s’il n’a pas la valeur d’une prouta.
א"ל כי תניא ההיא בחליפין דתניא קונין בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה
Ils s’assirent de nouveau et dirent : Au sujet de ce qu’a dit Rav Yehouda au nom de Chmouel : « Quiconque ne connaît pas la nature des actes de divorce et des fiançailles ne doit pas s’en occuper », Rabbi Assi a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Et ils sont plus néfastes pour le monde que la génération du Déluge, car il est dit : « Parjure, mensonge, meurtre, vol et adultère se répandent, et le sang touche le sang » (Os 4, 2).
הדר יתבי וקאמרי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן וקשין לעולם יותר מדור המבול שנאמר (הושע ד, ב) אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו
Qu’est-ce qui l’implique ? Selon la traduction araméenne de Rav Yossef : Ils engendrent des enfants avec les femmes de leurs prochains, ils ajoutent fautes sur fautes.
מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין
Et il est écrit : « C’est pourquoi la terre est en deuil, et tout habitant y dépérit, avec la bête des champs et l’oiseau du ciel, et même les poissons de la mer disparaîtront », etc. (Os 4, 3). Or, à la génération du Déluge, le décret ne fut pas prononcé contre les poissons de la mer, car il est dit : « De tout ce qui était sur la terre sèche, [tout] mourut » (Gn 7, 22), et non les poissons de la mer ; tandis qu’ici, même les poissons de la mer.
וכתיב (הושע ד, ג) על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו וגו' ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים שנאמר (בראשית ז, כב) מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ואילו הכא אפילו דגים שבים
Et dis : [seulement] lorsqu’on commet tout [cela] ! — Que cela ne te vienne pas à l’esprit, car il est écrit : « Car à cause du parjure la terre est en deuil » (Jr 23, 10).
ואימא עד דעביד לכולהו לא סלקא דעתך דכתיב (ירמיהו כג, י) כי מפני אלה אבלה הארץ
Et dis : le parjure à part, et ceux-là [seulement] ensemble ?
ואימא אלה לחוד והנך לחודיהון
Original : Kiddushin 13a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.