Structure du débat :Baraïta 1Objection 1Halakha 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
des rangs de perles. Une femme vint et lui dit : Donne-m’en un rang. Il lui dit : Si je te le donne, te consacreras-tu à moi ? Elle lui dit : Donne, donne ! Rav ’Hama a dit : Tout « Donne, donne ! » ne vaut rien. [N.d.T. : terme rare ou réalité ancienne ; identification et sens incertains.]
חומרי פתכייתא אתאי ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חד שוכא אמר לה אי יהבינא ליך מיקדשת לי אמרה ליה הבה מיהבה אמר רב חמא כל הבה מיהבה לאו כלום הוא
Un homme buvait du vin dans une boutique. Une femme vint et lui dit : Donne-moi une coupe. Il lui dit : Si je te la donne, te consacreras-tu à moi ? Elle lui dit : Fais-moi boire, fais-moi boire ! Rav ’Hama a dit : Tout « Fais-moi boire, fais-moi boire ! » ne vaut rien.
ההוא גברא דהוה קא שתי חמרא בחנותא אתאי ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חד כסא אמר לה אי יהיבנא ליך מיקדשת לי אמרה ליה אשקויי אשקיין אמר רב חמא כל אשקויי אשקיין לאו כלום הוא
Un homme faisait tomber des dattes d’un palmier. Une femme vint et lui dit : Jette-m’en deux. Il lui dit : Si je te les jette, te consacreras-tu à moi ? Elle lui dit : Jette, jette ! Rav Zevid a dit : Tout « Jette, jette ! » ne vaut rien.
ההוא גברא דהוה קא שדי תמרי מדקלא אתאי ההיא איתתא א"ל שדי לי תרתי אמר לה אי שדינא ליך מיקדשת לי אמרה ליה שדי מישדא אמר רב זביד כל שדי מישדא לאו כלום הוא
Ils demandèrent : « Donne », « Fais-moi boire », « Jette » [dits une seule fois], qu’en est-il ? Ravina a dit : Elle est consacrée. Rav Sama bar Rakta a dit : Par la couronne du roi, elle n’est pas consacrée ! Et la halakha est : elle n’est pas consacrée.
איבעיא להו הב אשקי ושדי מהו אמר רבינא מקודשת רב סמא בר רקתא אמר תגא דמלכא אינה מקודשת והלכתא אינה מקודשת
Et la halakha est : les soieries n’ont pas besoin d’estimation. Et la halakha est selon Rabbi Éléazar. Et la halakha est selon ce que Rava a dit au nom de Rav Na’hman.
והלכתא שיראי לא צריכי שומא והלכתא כר"א והלכתא כרבא אמר רב נחמן:
Nos maîtres ont enseigné : Par l’acte, comment ? Il lui a écrit sur du papier ou sur un tesson, même s’il n’a pas la valeur d’une prouta : « Ta fille m’est consacrée », « Ta fille m’est fiancée », « Ta fille est à moi pour épouse » : elle est consacrée.
ת"ר בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו הרי זו מקודשת
Rabbi Zeïra bar Mamal objecta : Cet acte n’est pas semblable à l’acte de vente ! Là, c’est le vendeur qui lui écrit : « Mon champ t’est vendu » ; ici, c’est le mari qui écrit : « Ta fille m’est consacrée ».
מתקיף לה ר' זירא בר ממל הא לא דמי האי שטרא לשטר זביני התם מוכר כותב לו שדי מכורה לך הכא בעל כותב בתך מקודשת לי
Rava a dit : Là, c’est d’après le contexte du verset, et ici, c’est d’après le contexte du verset. Là, il est écrit : « Et il vendra de sa propriété » (Lv 25, 25) : le Miséricordieux l’a fait dépendre du vendeur ; ici, il est écrit : « Si [un homme] prend » (Dt 22, 13) : le Miséricordieux l’a fait dépendre du mari.
Là aussi, il est écrit : « On acquerra des champs à prix d’argent » (Jr 32, 44) ! — Lis-y « on fera acquérir ». Et pour quelle raison y lis-tu « on fera acquérir » ? Parce qu’il est écrit « et il vendra ». Ici aussi, lis-y « il fera prendre », car il est écrit : « J’ai donné ma fille à cet homme » (Dt 22, 16) !
התם נמי כתיב (ירמיהו לב, מד) שדות בכסף יקנו קרי ביה יקנו מאי טעמא קרית ביה יקנו משום דכתיב ומכר ה"נ קרי ביה כי יקח דכתיב (דברים כב, טז) את בתי נתתי לאיש הזה
Rava a donc dit : Ce sont des lois de tradition, et les rabbins les ont appuyées sur des versets. Et si tu veux, dis : là aussi il est écrit : « Et je pris l’acte d’acquisition » (Jr 32, 11).
אלא אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי ואיבעית אימא התם נמי כתיב (ירמיהו לב, יא) ואקח את ספר המקנה
Et Rava a dit au nom de Rav Na’hman : S’il lui a écrit sur du papier ou sur un tesson, même s’il n’a pas la valeur d’une prouta : « Ta fille m’est consacrée », « Ta fille m’est fiancée », « Ta fille est à moi pour épouse », que ce soit par l’intermédiaire de son père ou par elle-même, elle est consacrée avec le consentement de celui-ci [le père], à condition qu’elle ne soit pas majeure.
ואמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה
S’il lui a écrit sur du papier ou sur un tesson, même s’il n’a pas la valeur d’une prouta : « Te voici consacrée à moi », « Te voici à moi pour épouse », « Te voici fiancée à moi », elle est consacrée, que ce soit par l’intermédiaire de son père ou par elle-même, avec son consentement à elle, à condition qu’elle soit majeure.
כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את לי לאינתו הרי את מאורסת לי מקודשת בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מדעתה והוא שבגרה:
Rabbi Chimon ben Lakich demanda : Un acte de fiançailles qu’on a écrit sans [intention qu’il soit] à son nom, qu’en est-il ? Compare-t-on les entrées [dans le mariage] aux sorties : de même que
בעי ר' שמעון בן לקיש שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו הויות ליציאות מקשינן מה
Original : Kiddushin 9a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.