Structure du débat :Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
pour la sortie il faut [que l’acte soit écrit] à son nom, de même pour l’entrée il faut [qu’il soit écrit] à son nom ? Ou peut-être compare-t-on les entrées entre elles : de même que pour l’entrée par l’argent il ne faut pas [d’intention] à son nom, de même pour l’entrée par l’acte il ne faut pas [d’intention] à son nom ?
יציאה בעינן לשמה אף הוייה בעינן לשמה או דלמא הויות להדדי מקשינן מה הוייה דכסף לא בעינן לשמה אף הוייה דשטר לא בעינן לשמה
Il a été dit : S’il l’a écrit à son nom, mais sans son consentement à elle, Rava et Ravina disent : elle est consacrée ; Rav Papa et Rav Charvia disent : elle n’est pas consacrée. Rav Papa a dit : Je dirai leur raison, et je dirai ma raison. Je dirai leur raison : il est écrit « Elle sortira et elle sera » ; il compare l’entrée à la sortie : de même que la sortie [se fait par un acte écrit] à son nom et sans son consentement, de même l’entrée [se fait] à son nom et sans son consentement.
איתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת אמר רב פפא אימא טעמא דידהו ואימא טעמא דידי אימא טעמא דידהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הוייה ליציאה מה יציאה לשמה ושלא מדעתה אף הוייה נמי לשמה ושלא מדעתה
Et je dirai ma raison : « Elle sortira et elle sera » ; il compare l’entrée à la sortie : de même que pour la sortie il faut le consentement de celui qui cède, de même pour l’entrée il faut le consentement de celle qui cède.
ואימא טעמא דידי ויצאה והיתה מקיש הוייה ליציאה מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הוייה בעינן דעת מקנה
On objecta : On n’écrit les actes de fiançailles et de mariage qu’avec le consentement des deux. N’est-ce pas des actes de fiançailles et de mariage proprement dits ? — Non, des actes de stipulation, selon ce qu’a dit Rav Guidel au nom de Rav,
מיתיבי אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהן מאי לאו שטרי אירוסין ונשואין ממש לא שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב
car Rav Guidel a dit au nom de Rav : « Combien donnes-tu à ton fils ? » « Tant et tant. » « Et à ta fille ? » « Tant et tant. » S’ils se sont levés et ont procédé aux fiançailles, ils ont acquis : ce sont là les choses qui s’acquièrent par la parole.
דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנים באמירה:
« Et par le rapport. » D’où le savons-nous ? Rabbi Abbahou a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Car le verset dit : « possédée par un maître » (Dt 22, 22) : cela enseigne qu’il devient son maître par la possession. Rabbi Zeïra dit à Rabbi Abbahou — et certains disent : Rech Lakich dit à Rabbi Yo’hanan — Combien celle-ci est pauvre, à côté de ce qu’a enseigné Rabbi : « Et s’unit à elle » (Dt 24, 1) : cela enseigne qu’elle est acquise par le rapport !
ובביאה: מנא לן אמר ר' אבהו א"ר יוחנן דאמר קרא (דברים כב, כב) בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל על ידי בעילה א"ל ר' זירא לר' אבהו ואמרי לה ר"ל לרבי יוחנן כעורה זו ששנה רבי (דברים כד, א) ובעלה מלמד שנקנית בביאה
Rabbi Abba bar Mamal objecta : S’il en est ainsi, la jeune fille fiancée, dont le Miséricordieux a dit [que la sanction est] la lapidation, comment la trouves-tu ?
מתקיף לה ר' אבא בר ממל אם כן נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה
S’il l’a consacrée et s’est ensuite uni à elle, elle est [déjà] possédée ; s’il l’a consacrée et ne s’est pas uni à elle, cela ne vaut rien. Les rabbins le dirent devant Abayé : Tu la trouves par exemple lorsque le fiancé s’est uni à elle de façon non naturelle.
אי דאקדיש והדר בעיל בעולה היא אי דאקדיש ולא בעיל לאו כלום הוא אמרוה רבנן קמיה דאביי משכחת לה כגון שבא עליה ארוס שלא כדרכה
Abayé leur dit : Rabbi et les Sages ne sont en désaccord qu’au sujet d’un autre ; mais pour le mari, selon tous, s’il s’est uni à elle de façon non naturelle, il en a fait une femme possédée.
א"ל אביי עד כאן לא פליגי רבי ורבנן אלא באחר אבל בעל דברי הכל אם בא עליה שלא כדרכה עשאה בעולה
De quoi s’agit-il ? Car il est enseigné : Si dix hommes se sont unis à elle et qu’elle est encore vierge, tous [sont passibles] de la lapidation. Rabbi dit : Je dis que le premier [est passible] de la lapidation, et tous [les autres] de la strangulation.
מאי היא דתניא באו עליה י' אנשים ועדיין היא בתולה כולן בסקילה רבי אומר אומר אני הראשון בסקילה וכולן בחנק
Rav Na’hman bar Its’hak a dit : Tu la trouves par exemple lorsqu’il l’a consacrée par un acte : puisque [l’acte] parachève et fait sortir, il parachève et fait entrer.
אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה כגון שקדשה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס
Et Rabbi Yo’hanan, que fait-il de ce [verset] « et s’unit à elle » ? Il en a besoin [pour enseigner que] celle-ci est acquise par le rapport, mais que la servante hébraïque n’est pas acquise par le rapport.
ור' יוחנן האי ובעלה מאי עביד ליה ההוא מיבעי ליה זו נקנית בביאה ואין אמה העבריה נקנית בביאה
Il me serait venu à l’esprit de dire : qu’on le déduise par un a fortiori de la yevama : si la yevama, qui n’est pas acquise par l’argent, est acquise par le rapport, celle-ci, qui est acquise par l’argent, n’est-il pas logique qu’elle soit acquise par le rapport ?
ס"ד אמינא תיתי בק"ו מיבמה ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה זו שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה
— Quant à la yevama, c’est qu’elle est déjà liée ! — Il me serait venu à l’esprit de dire : puisqu’il est écrit « S’il en prend une autre pour lui » (Ex 21, 10), le verset l’a comparée à l’autre ; de même que l’autre est acquise par le rapport, de même la servante hébraïque est acquise par le rapport. Il nous apprend [que non].
מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ס"ד אמינא הואיל וכתב (שמות כא, י) אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת מיקניא בביאה אף אמה העבריה מיקניא בביאה קמ"ל
Et Rabbi, d’où tire-t-il cet enseignement ? — S’il en était ainsi, que le Miséricordieux écrive « et s’unit » ; que signifie « et s’unit à elle » ? Déduis-en deux [choses].
ורבי האי סברא מנא ליה א"כ לכתוב רחמנא ובעל מאי ובעלה שמע מינה תרתי
Et selon Rava, qui a dit : Bar Ahina m’a expliqué : « Si un homme prend une femme et s’unit à elle » (Dt 24, 1) : des fiançailles qui peuvent mener au rapport sont des fiançailles ; des fiançailles qui ne peuvent pas mener au rapport ne sont pas des fiançailles, que peut-on dire ?
ולרבא דאמר בר אהינא אסברה לי (דברים כד, א) כי יקח איש אשה ובעלה קידושין המסורין לביאה הוו קידושין קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין מאי איכא למימר
Et Rabbi, que fait-il de ce [verset] « possédée par un maître » ? Il en a besoin [pour enseigner que] le mari la rend possédée de façon non naturelle, mais qu’un autre ne la rend pas possédée de façon non naturelle.
ורבי האי בעולת בעל מאי עביד ליה האי מיבעי ליה בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה
Et Rabbi a-t-il ce raisonnement ? N’est-il pas enseigné : Si dix hommes se sont unis à elle et qu’elle est encore vierge, tous [sont passibles] de la lapidation. Rabbi dit : Je dis que le premier [est passible] de la lapidation, et tous [les autres] de la strangulation ?
ומי אית ליה לרבי האי סברא והתניא באו עליה י' אנשים ועדיין היא בתולה כולם בסקילה רבי אומר אומר אני הראשון בסקילה וכולם בחנק
Original : Kiddushin 9b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.