Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
n’est-il pas enseigné : « de sa fine farine et de son huile, avec tout son encens » (Lv 2, 2), à l’exclusion [d’une offrande] dont la fine farine, l’huile ou l’encens est incomplet ?
והתניא (ויקרא ב, ב) מסלתה ומשמנה על כל לבונתה פרט שחסרה סלתה וחסרה שמנה וחסרה לבונתה
Le père de Chmouel (et Rabbi Avin) objecta à Rav Houna : « Que ce soit le ’hatat d’oiseau ou l’holocauste d’oiseau, si on les a pincés et qu’on a exprimé leur sang [avec l’intention] hors de leur lieu, c’est inapte et il n’y a pas de karet ; hors de leur temps, c’est pigoul et l’on est passible de karet à son sujet. » Il enseigne en tout cas : « qu’on a exprimé leur sang ».
מתיב אבוה דשמואל (ור' אבין) לרב הונא אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ומיצה דמן חוץ למקומן פסול ואין בו כרת חוץ לזמנן פיגול וחייבין עליו כרת קתני מיהת מיצה דמן
Mais l’école de Rabbi Yichmaël n’a-t-elle pas enseigné là-bas que les restes [de sang] sont indispensables ? Et Rav Papa a dit : la différence entre eux est l’expression [du sang] du ’hatat d’oiseau. — Il s’agit de deux Tannaïm selon Rabbi Yichmaël.
והא תנא דבי רבי ישמעאל התם שיריים מעכבין ואמר רב פפא מיצוי חטאת העוף איכא בינייהו תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל
MICHNA: L’holocauste d’oiseau est soumis à la me’ila dès qu’il a été consacré. Une fois qu’on lui a pincé [la nuque], il est susceptible d’être rendu inapte par celui qui s’est immergé le jour même, par celui à qui manque [le sacrifice d’]expiation, et par le fait de rester la nuit. Une fois qu’on a exprimé son sang, on est passible à son sujet [des peines] de pigoul, de notar et d’impureté, et il reste soumis à la me’ila jusqu’à ce qu’il sorte au lieu des cendres.
מתני׳ עולת העוף מועלין בה משהוקדשה נמלקה הוכשרה ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה מיצה דמה חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא ומועלין בה עד שתצא לבית הדשן
Les taureaux à brûler et les boucs à brûler sont soumis à la me’ila dès qu’ils ont été consacrés. Une fois égorgés, ils sont susceptibles d’être rendus inaptes par celui qui s’est immergé le jour même, par celui à qui manque [le sacrifice d’]expiation, et par le fait de rester la nuit. Une fois leur sang aspergé, on est passible à leur sujet [des peines] de pigoul, de notar et d’impureté, et ils restent soumis à la me’ila au lieu des cendres jusqu’à ce que la chair soit consumée.
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מועלין בהן משהוקדשו נשחטו הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה הוזה דמן חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ומועלין בהן בבית הדשן עד שיתיך הבשר
L’holocauste est soumis à la me’ila dès qu’il a été consacré. Une fois égorgé, il est susceptible d’être rendu inapte par celui qui s’est immergé le jour même, par celui à qui manque [le sacrifice d’]expiation, et par le fait de rester la nuit. Dès que son sang a été aspergé, on est passible à son sujet [des peines] de pigoul, de notar et d’impureté ; les peaux ne sont pas soumises à la me’ila, mais la chair est soumise à la me’ila jusqu’à ce qu’elle sorte au lieu des cendres.
העולה מועלין בה משהוקדשה נשחטה הוכשרה ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה משנזרק דמה חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא ואין מועלין בעורות אבל מועלין בבשר עד שתצא לבית הדשן
Le ’hatat, l’acham et les sacrifices de paix de la collectivité sont soumis à la me’ila dès qu’ils ont été consacrés. Une fois égorgés, ils sont susceptibles d’être rendus inaptes par celui qui s’est immergé le jour même, par celui à qui manque [le sacrifice d’]expiation, et par le fait de rester la nuit. Une fois leur sang aspergé, on est passible à leur sujet [des peines] de pigoul, de notar et d’impureté ; la chair n’est pas soumise à la me’ila, mais leurs parties à brûler sont soumises à la me’ila jusqu’à ce qu’elles sortent au lieu des cendres.
חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור מועלין בהן משהוקדשו נשחטו הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה נזרק דמן חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא אין מועלין בבשר אבל מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן
Les deux pains [de Chavouot] sont soumis à la me’ila dès qu’ils ont été consacrés. Une fois qu’ils ont formé une croûte au four, ils sont susceptibles d’être rendus inaptes par celui qui s’est immergé le jour même, par celui à qui manque [le sacrifice d’]expiation (et par le fait de rester la nuit), et [propres] à ce qu’on égorge le sacrifice à leur intention. Une fois le sang des agneaux aspergé, on est passible à leur sujet [des peines] de pigoul, de notar et d’impureté, et ils ne sont plus soumis à la me’ila.
שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו קרמו בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים (ובלינה) ולישחוט עליהן את הזבח נזרק דמן של כבשים חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ואין בהן מעילה
Les pains de proposition sont soumis à la me’ila dès qu’ils ont été consacrés. Une fois qu’ils ont formé une croûte au four, ils sont susceptibles d’être rendus inaptes par celui qui s’est immergé le jour même et par celui à qui manque [le sacrifice d’]expiation, et [propres] à être disposés sur la table.
לחם הפנים מועלין בו משהוקדשה קרם בתנור הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ולהסדר על גבי השולחן
Une fois les coupes [d’encens] offertes, on est passible à leur sujet [des peines] de pigoul, de notar et d’impureté, et ils ne sont plus soumis à la me’ila.
קרבו הבזיכין חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא ואין בו מעילה
Les offrandes de farine sont soumises à la me’ila dès qu’elles ont été consacrées. Une fois consacrées dans l’ustensile, elles sont susceptibles d’être rendues inaptes par celui qui s’est immergé le jour même, par celui à qui manque [le sacrifice d’]expiation, et par le fait de rester la nuit.
המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה
Une fois la poignée offerte, on est passible à leur sujet [des peines] de pigoul, de notar et d’impureté ; les restes ne sont pas soumis à la me’ila, mais la poignée est soumise à la me’ila jusqu’à ce qu’elle sorte au lieu des cendres.
קרב הקומץ חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא ואין מועלין בשירים אבל מועלין בקומץ עד שיצא לבית הדשן
GUEMARA: Il a été dit : celui qui profite de la cendre du tas [de cendres] qui est sur l’autel : Rav dit qu’il ne commet pas de me’ila, et Rabbi Yo’hanan dit qu’il commet une me’ila.
גמ׳ איתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח רב אמר אין מועלין בו ורבי יוחנן אמר מועלין בו
Rav dit qu’on ne commet pas de me’ila, car son précepte a été accompli. Et Rabbi Yo’hanan dit : puisqu’il est écrit « Le cohen revêtira son habit de lin, etc. » (Lv 6, 3), puisqu’il faut des vêtements sacerdotaux, [la cendre] demeure dans sa sainteté.
רב אמר אין מועלין בו הרי נעשה מצותו ור' יוחנן אמר כיון דכתיב (ויקרא ו, ג) ולבש הכהן מדו בד וגו' כיון דצריך לבגדי כהונה בקדושתיה קאי
Nous avons appris : « elle reste soumise à la me’ila jusqu’à ce qu’elle sorte au lieu des cendres ». C’est une difficulté pour Rav ! Rav te dira : jusqu’à ce qu’elle soit propre [à être sortie] au lieu des cendres.
תנן מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן קשיא לרב אמר לך רב עד שתראה לבית הדשן
Original : Meilah 9a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.