ou une parcelle d’encens, elle est invalide. » Pourquoi ai-je besoin de tous ceux-là ?
או קורט לבונה פסול: כל הני למה לי
Mena’hot 11a מנחות
Structure du débat :Michna 1Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
C’est nécessaire. Car s’il avait enseigné [seulement] le caillou, [j’aurais dit que c’est] parce qu’il ne peut pas être offert ; mais le sel, qui peut être offert, dis qu’elle soit valide.
צריכא דאי תנא צרור משום דלאו בת הקרבה היא אבל מלח דבת הקרבה היא אימא תתכשר
Et s’il avait enseigné [seulement] le sel, [j’aurais dit que c’est parce qu’]il n’est pas fixé avec l’offrande dès le départ (car on ne sale que la poignée seule) ; mais l’encens, qui est fixé avec l’offrande dès le départ, dis qu’elle soit valide. Cela nous apprend [que non].
ואי תנא מלח דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא (שאינו מולח אלא הקומץ בלבד) אבל לבונה דאיקבע בהדי מנחה מעיקרא אימא תתכשר קמ"ל:
« Car on a dit : la poignée en défaut ou en excès est invalide. » Pourquoi parler précisément de défaut et d’excès ? Déduis-le plutôt de l’interposition ! Rabbi Yirmeya a dit : [il s’agit d’un caillou] sur le côté.
מפני שאמרו הקומץ החסר או היתר פסול: מאי איריא משום חסר ויתר ותיפוק ליה משום חציצה א"ר ירמיה מן הצד
Abayé dit à Rava : comment prélève-t-on la poignée ? Il lui répondit : comme les gens prennent une poignée. Il lui objecta : « Celui-ci est le petit doigt, celui-ci l’annulaire,
אמר ליה אביי לרבא כיצד קומצין אמר ליה כדקמצי אינשי איתיביה זו זרת זו קמיצה
celui-ci le majeur, celui-ci l’index, celui-ci le pouce. »
זו אמה זו אצבע זו גודל
[Ce n’est] que pour égaliser (c’est-à-dire qu’il prend une pleine poignée de la main afin qu’elle ne soit pas en défaut, et ensuite il racle avec le petit doigt par en dessous).
אלא להשוות (כלומר קומץ מלא היד כדי שלא יהא חסר ואחר כך מוחק באצבע קטנה מלמטה)
Comment fait-il ? Rav Zoutra bar Toviya a dit au nom de Rav : il replie ses trois doigts jusqu’à ce qu’ils atteignent la paume de sa main, et il prélève la poignée.
היכי עביד אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב חופה שלש אצבעותיו עד שמגיע על פס ידו וקומץ
Il est enseigné de même : « sa pleine poignée » (Lv 2, 2) : on pourrait penser en débordant ; le verset dit : « par sa poignée » (Lv 6, 8).
תניא נמי הכי מלא קומצו יכול מבורץ ת"ל בקומצו
Si c’est « par sa poignée », on pourrait penser du bout des doigts ; le verset dit : « sa pleine poignée ». Comment donc ? Il replie ses trois doigts sur la paume de sa main et prélève la poignée.
אי בקומצו יכול בראשי אצבעותיו ת"ל מלא קומצו הא כיצד חופה שלש אצבעותיו על פס ידו וקומץ
Pour la poêle et la marmite, il racle avec son pouce par-dessus et avec son petit doigt par en dessous ; et c’est là le service difficile du Temple.
במחבת ובמרחשת מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה וזו היא עבודה קשה שבמקדש
Celui-là et pas d’autre ? Il y a le pincement, et il y a la prise à pleines mains ! C’est plutôt l’un des services difficiles du Temple.
זהו ותו לא והאיכא מליקה והאיכא חפינה אלא זו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש
Rav Papa a dit : il est évident pour moi que « sa pleine poignée » [s’entend] comme les gens prennent une poignée. Rav Papa demanda : s’il a prélevé la poignée du bout des doigts, qu’en est-il ?
א"ר פפא פשיטא לי מלא קומצו כדקמצי אינשי בעי רב פפא קמץ בראשי אצבעותיו מאי
Par les côtés, qu’en est-il ? De bas en haut, qu’en est-il ? La question reste en suspens.
מן הצדדין מאי ממטה למעלה מאי תיקו
Rav Papa a dit : il est évident pour moi que « ses pleines mains » [s’entend] comme les gens prennent à pleines mains. Rav Papa demanda : s’il a pris à pleines mains du bout des doigts, qu’en est-il ? Par les côtés, qu’en est-il ? S’il a pris de l’une et de l’autre [main séparément] puis les a rapprochées l’une de l’autre, qu’en est-il ? La question reste en suspens.
אמר רב פפא פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי בעי רב פפא חפן בראשי אצבעותיו מהו מן הצדדין מהו חפן בזו ובזו וקרבן זו אצל זו מהו תיקו
Rav Papa demanda : s’il a collé la poignée sur la paroi du récipient, qu’en est-il ? Faut-il l’intérieur du récipient, et c’est le cas ? Ou peut-être faut-il qu’elle soit posée dedans, et ce n’est pas le cas ? La question reste en suspens.
בעי רב פפא דבקיה לקומץ בדפניה דמנא מאי תוך כלי בעינן והאיכא או דלמא הנחה בתוכו בעינן וליכא תיקו
Mar bar Rav Achi demanda : s’il a retourné le récipient et a collé la poignée sur le fond du récipient, qu’en est-il ? Faut-il qu’elle soit posée dedans, et c’est le cas ? Ou peut-être faut-il [que le récipient soit] dans sa position normale, et ce n’est pas le cas ? La question reste en suspens.
בעי מר בר רב אשי הפכיה למנא ודבקיה לקומץ בארעיתא דמנא מאי הנחה בתוכו בעינן והאיכא או דלמא כתיקנו בעינן וליכא תיקו:
MICHNA: Comment fait-il ? Il étend ses doigts sur la paume de sa main. S’il a mis trop de son huile, trop peu de son huile, trop peu de son encens, elle est invalide.
מתני׳ כיצד הוא עושה פושט את אצבעותיו על פס ידו ריבה שמנה חסר שמנה חיסר לבונתה פסולה:
GUEMARA: Comment se présente [le cas] où il a mis trop de son huile ? Rabbi Eliézer a dit : par exemple s’il a mis à part pour elle deux logs. Qu’on l’établisse plutôt dans le cas où il y a mélangé de l’huile profane ou l’huile d’une autre [offrande] !
גמ׳ היכי דמי ריבה שמנה א"ר אליעזר כגון שהפריש לה שני לוגין ולוקמה כגון דעריב בה שמן דחולין ושמן דחבירתה
Et si tu dis que l’huile profane ou l’huile d’une autre [offrande] n’invalide pas, Rav Zoutra bar Toviya objecta : mais alors, l’offrande du pécheur, que l’huile invalide, comment le trouves-tu ?
וכי תימא שמן דחולין ושמן דחבירתה לא פסל מתקיף לה רב זוטרא בר טוביה אלא מעתה מנחת חוטא דפסל בה שמן היכי משכחת לה
Si c’est la sienne, elle n’en a pas ; si c’est de l’huile profane ou celle d’une autre, tu as dit qu’elle n’invalide pas ! (Et si tu dis qu’on a mis à part de l’huile pour elle, puisqu’elle n’a pas d’huile du tout, c’est profane.)
אי דידה הא לית לה אי דחולין ודחבירת' הא אמרת לא פסל (ואי אמרת דאפריש לה שמן כיון דלית לה שמן כלל חולין נינהו)
Et Rabbi Eliézer parle selon [le mode] « il n’est pas nécessaire » : il n’est pas nécessaire [de dire que l’huile] profane ou celle d’une autre invalide ; mais s’il a mis à part pour elle deux logs, puisque l’un lui convient et l’autre lui convient, dis qu’elle n’est pas invalidée. Cela nous apprend [que si].
ור' אליעזר לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא דחולין ודחבירתה דפסיל אבל הפריש לה שני לוגין הואיל והאי חזי לי' והאי חזי לי' אימא לא ליפסיל קמ"ל
Et d’où Rabbi Eliézer le tient-il ? Rava a dit : la Michna lui a fait difficulté. Pourquoi enseigner précisément « s’il a mis trop de son huile » ? Qu’il enseigne : s’il y a ajouté de l’huile ! Elle nous apprend plutôt ceci : même s’il a mis à part pour elle deux logs.
ומנא ליה לר' אליעזר הא אמר רבא מתני' קשיתיה מאי איריא דתני ריבה שמנה ליתני ריבה לה שמן אלא הא קמ"ל דאע"ג דהפריש לה שני לוגין:
« Trop peu de son encens. » Nos maîtres ont enseigné : s’il a diminué et qu’il en est resté une seule parcelle, elle est invalide ; deux parcelles, elle est valide ; ce sont les paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Chimon dit : une seule parcelle, elle est valide ; moins que cela, elle est invalide.
חיסר לבונתה: ת"ר חסרה ועמדה על קורט אחד פסולה על שני קרטין כשרה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר על קורט אחד כשרה פחות מכאן פסולה
Original : Menachot 11a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.