Retire « le bois » et introduis « les libations », comme on l’a enseigné : mais le vin, le sang, le bois et l’encens aromatique ne requièrent pas de sel.
אפיק עצים ועייל נסכים דתניא אבל היין והדם והעצים והקטרת אין טעונין מלח
Mena’hot 21a מנחות
Structure du débat :Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Selon qui ? Si c’est selon Rabbi, le bois pose difficulté ; si c’est selon les Sages, l’encens aromatique pose difficulté.
מני אי רבי קשיא עצים אי רבנן קשיא קטרת
C’est selon ce tanna-ci, comme on l’a enseigné : Rabbi Yichmaël, fils de Rabbi Yo’hanan ben Berokah, dit : de même que la particularité explicite est une chose qui reçoit l’impureté, qui monte sur les feux et qui se trouve sur l’autel extérieur, de même toute chose qui reçoit l’impureté, monte sur les feux et se trouve sur l’autel extérieur.
האי תנא הוא דתניא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר מה הפרט מפורש דבר שמקבל טומאה ועולה לאשים וישנו על מזבח החיצון אף כל דבר המקבל טומאה ועולה לאשים וישנו על מזבח החיצון
Sont exclus le bois, qui ne reçoit pas l’impureté ; sont exclus le sang et le vin, qui ne montent pas sur les feux ; est exclu l’encens aromatique, qui n’est pas sur l’autel extérieur.
יצאו עצים שאין מקבלין טומאה יצאו דם ויין שאין עולים לאשים יצאה קטרת שאינה על מזבח החיצון
Mais la raison est que le verset a exclu le sang ; sinon, j’aurais dit que le sang requiert du sel ? Une fois qu’il l’a salé, il sort du statut de sang, comme Zeïri a dit au nom de Rabbi ’Hanina : le sang qu’on a fait cuire, on ne transgresse pas [l’interdit] par lui ; et Rav Yehouda a dit [au nom de] Zeïri : le sang qu’on a salé, on ne transgresse pas [l’interdit] par lui.
אלא טעמא דמעטיה קרא לדם הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת דם דאמר זעירי א"ר חנינא דם שבישלו אינו עובר עליו ורב יהודה אמר זעירי דם שמלחו אינו עובר עליו
Et Rav Yehouda lui-même a dit : des membres qu’on a rôtis puis fait monter [sur l’autel] ne relèvent pas de « parfum agréable ».
ורב יהודה דידיה אמר אברים שצלאן והעלן אין בהם משום לריח ניחוח
On aurait pu dire qu’on y jette un peu [de sel], simplement pour la mitsva ; il nous apprend [que non].
מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא קמ"ל:
Revenons au texte même : Zeïri a dit au nom de Rabbi ’Hanina : le sang qu’on a fait cuire, on ne transgresse pas [l’interdit] par lui. Rava était assis et énonçait cet enseignement. Abayé lui objecta : s’il a figé le sang et l’a mangé, ou s’il a fait fondre la graisse et l’a avalée, il est coupable !
גופא אמר זעירי א"ר חנינא דם שבישלו אינו עובר עליו יתיב רבא וקא אמר לה להא שמעתא איתיביה אביי הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב
Il n’y a pas de difficulté : ici, il l’a figé au feu ; là, il l’a figé au soleil. Au feu, il ne redevient pas [liquide] ; au soleil, il redevient [liquide].
לא קשיא כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה באור לא הדר בחמה הדר
Au soleil aussi, disons : puisqu’il a été écarté, il est écarté ! Car Rabbi Mani demanda à Rabbi Yo’hanan : du sang qui s’est figé et qu’on a mangé, qu’en est-il ? Il lui répondit : puisqu’il a été écarté, qu’il soit écarté. [Rava] se tut.
בחמה נמי לימא הואיל ואידחי אידחי דהא בעא מיניה רבי מני מר' יוחנן דם שקרש ואכלו מהו אמר ליה הואיל ונדחה ידחה אישתיק
[Abayé] lui dit : peut-être, certainement : ici, il s’agit des ’hatat extérieurs ; là, des ’hatat intérieurs.
אמר ליה דלמא ודאי כאן בחטאות החיצוניות (החיצונות) כאן בחטאות הפנימיות
Il lui dit : tu m’as rappelé une chose que Rav ’Hisda a dite : du sang de ’hatat qui s’est figé et qu’on a mangé, on est coupable, [car] le Miséricordieux a dit : « il prendra… et il mettra » (Lv 4, 25), et celui-ci est apte à être pris et mis. Pour les ’hatat intérieurs, si on l’a mangé, on est exempt, [car] le Miséricordieux a dit : « il trempera… et il aspergera » (Lv 4, 6), et celui-ci n’est pas apte à être trempé et aspergé.
אמר אדכרתן מילתא דאמר רב חסדא דם שקרש בחטאות ואכלו חייב (ויקרא ד, כה) ולקח ונתן אמר רחמנא [והאי] בר לקיחה ונתינה הוא בחטאות הפנימיות ואכלו פטור וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא
Et Rava lui-même a dit : même pour les ’hatat intérieurs, si on l’a mangé, on est coupable, puisque son équivalent est apte dans les ’hatat extérieurs. Rav Papa dit : c’est pourquoi le sang d’un âne qui s’est figé, si on l’a mangé, on est coupable, puisque son équivalent est apte dans les ’hatat extérieurs.
ורבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות אמר רב פפא הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות
Rav Guidel a dit au nom de Zeïri : le sang, qu’il soit humide ou sec, constitue une interposition. On objecta : le sang, l’encre, le miel et le lait, secs, constituent une interposition ; humides, ils ne constituent pas une interposition. — Il n’y a pas de difficulté : ici, il colle ; là, il ne colle pas.
אמר רב גידל אמר זעירי דם בין לח בין יבש חוצץ מיתיבי הדם והדיו והדבש והחלב יבשין חוצצין לחין אינן חוצצין לא קשיא הא דסריך הא דלא סריך:
« Tu saleras » : pourquoi vient-il ? Pour ce qu’on a enseigné : « de sel » — on pourrait croire qu’il le « tavounéhou » ; le verset dit : « tu saleras ». Si « tu saleras », on pourrait croire : avec de l’eau salée ; le verset dit : « de sel ».
תמלח למאי אתא לכדתניא במלח יכול תבונהו ת"ל תמלח אי תמלח יכול במי מלח ת"ל במלח
« Tu ne laisseras pas cesser le sel » (Lv 2, 13) : apporte un sel qui ne cesse pas ; et lequel est-ce ? Le sel de Sodome. Et d’où [sait-on] que s’il ne trouve pas de sel de Sodome, il apporte du sel istroukanite ? Le verset dit : « tu offriras » — tu offriras n’importe lequel ; « tu offriras » — de toute provenance ; « tu offriras » — même le Chabbat ; « tu offriras » — même en état d’impureté.
(ויקרא ב, יג) ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח איסתרוקנית ת"ל תקריב תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב ואפילו בשבת תקריב ואפילו בטומאה
Que signifie « tavounéhou » ? Rabba bar Oula dit : voici ce qu’il veut dire : on pourrait croire qu’il le pétrit comme la paille (teven) dans l’argile. Abayé lui dit : s’il en est ainsi, il aurait fallu dire « yitbonénou ». Abayé dit plutôt : on pourrait croire qu’il le fait comme une construction (binyan). Rava lui dit : s’il en est ainsi, il aurait fallu dire « yibnénou ». Rava dit plutôt : on pourrait croire qu’il le « tavounéhou »…
מאי תבונהו אמר רבה בר עולא הכי קאמר יכול יתבוננו כתבן בטיט אמר ליה אביי אי הכי יתבוננו מיבעי ליה אלא אמר אביי יכול יעשנו כבנין אמר ליה רבא אי הכי יבננו מיבעי ליה אלא אמר רבא יכול תבונהו
Que signifie « tavounéhou » ? Rav Achi dit : on pourrait croire qu’il y met de la saveur, comme l’intelligence (bina) ; le verset dit : « tu saleras ». Comment fait-il ? Il apporte le membre, met du sel dessus, le retourne, met du sel dessus et le fait monter.
מאי תבונהו אמר רב אשי יכול יתן בו טעם כבינה תלמוד לומר תמלח כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו
Abayé dit : et de même pour la marmite.
אמר אביי וכן לקדירה
Original : Menachot 21a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.