Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et c’est ce que nous avons appris [dans une michna] : Peta’hia [était préposé] aux paires d’oiseaux. C’est Mordekhaï. Pourquoi son nom est-il appelé Peta’hia ? Parce qu’il ouvrait les paroles, les interprétait, et connaissait les soixante-dix langues.
והיינו דתנן פתחיה על הקינין זה מרדכי למה נקרא שמו פתחיה פותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון
Tous [les membres] du Sanhédrin aussi connaissaient les soixante-dix langues, car Rabbi Yo’hanan a dit : On ne fait siéger au Sanhédrin que des hommes de sagesse, de prestance, de stature, d’âge, [connaissant] la sorcellerie, et sachant les soixante-dix langues, afin que le Sanhédrin n’ait pas à entendre par la bouche de l’interprète !
כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון דאמר רבי יוחנן אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה בעלי מראה בעלי קומה בעלי זקנה בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן
MICHNA: Comment faisaient-ils ? Les envoyés du tribunal sortaient la veille du jour de fête et en faisaient des gerbes, [encore] attachées au sol, afin qu’il soit facile de moissonner. Toutes les villes voisines se rassemblaient là, afin qu’il soit moissonné en grande pompe.
מתני׳ כיצד הן עושין שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב ועושין אותן כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול
Dès qu’il faisait nuit, il leur disait : « Le soleil s’est-il couché ? » Ils disaient : « Oui. » « Le soleil s’est-il couché ? » Ils disaient : « Oui. » « Cette faucille ? » Ils disaient : « Oui. » « Cette faucille ? » Ils disaient : « Oui. » « Ce panier ? » Ils disaient : « Oui. » « Ce panier ? » Ils disaient : « Oui. »
כיון שהחשיכה אומר להן בא השמש אומר הין בא השמש אומר הין מגל זו אומר הין מגל זו אומר הין קופה זו אומר הין קופה זו אומר הין
Le Chabbat, il leur disait : « Ce Chabbat ? » Ils disaient : « Oui. » « Ce Chabbat ? » Ils disaient : « Oui. » « Moissonnerai-je ? » Et ils lui disaient : « Moissonne. » « Moissonnerai-je ? » Et ils lui disaient : « Moissonne. »
בשבת אומר להן שבת זו אמר הין שבת זו אמר הין אקצור והם אומרים לו קצור אקצור והם אומרים לו קצור
Trois fois pour chaque chose, et ils lui disaient : « Oui, oui, oui. » Pourquoi tout cela ? À cause des Boéthusiens, qui disaient : La moisson de l’omer n’a pas lieu à l’issue du jour de fête.
שלש פעמים על כל דבר ודבר והן אומרים לו הין הין הין כל כך למה (לי) מפני הבייתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יו"ט:
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : Voici les jours où l’on ne jeûne pas, et en certains d’entre eux on ne prononce pas d’oraison funèbre : depuis le début du mois de Nissan jusqu’au huit, [le sacrifice] perpétuel a été établi, on ne prononce pas d’oraison funèbre ; et du huit jusqu’à la fin de la fête, la fête de Chavouot a été rétablie, on ne prononce pas d’oraison funèbre.
« Depuis le début du mois de Nissan jusqu’au huit, [le sacrifice] perpétuel a été établi, on ne prononce pas d’oraison funèbre » : car les Sadducéens disaient : Un particulier peut faire un don et apporter le [sacrifice] perpétuel. Quelle interprétation faisaient-ils ? « Tu feras l’un des agneaux le matin, et tu feras le second agneau entre les soirs » (Nb 28, 4).
מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד שהיו צדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש (במדבר כח, ד) את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים
Que leur ont-ils répondu ? « Mon sacrifice, mon pain pour mes feux… vous veillerez [à me l’offrir] » (Nb 28, 2) : afin qu’ils viennent tous de la contribution de la chambre [du trésor].
מאי אהדרו (במדבר כח, ב) את קרבני לחמי לאשי תשמרו שיהיו כולן באין מתרומת הלשכה
« Du huit jusqu’à la fin de la fête, la fête de Chavouot a été rétablie, on ne prononce pas d’oraison funèbre » : car les Boéthusiens disaient : Chavouot [tombe toujours] après le Chabbat.
מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד שהיו בייתוסין אומרים עצרת אחר השבת
Rabban Yo’hanan ben Zakkaï s’attaqua à eux et leur dit : Sots, d’où le tenez-vous ? Et il n’y eut personne qui lui répondît, sauf un vieillard qui babillait contre lui et dit : Moïse notre maître aimait Israël, et il savait que Chavouot ne dure qu’un jour ; il s’est levé et l’a fixée après le Chabbat, afin qu’Israël se délecte deux jours. Il lui cita ce verset : « Onze jours depuis l’Horeb, par le chemin de la montagne de Séïr » (Dt 1, 2).
ניטפל להם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם שוטים מנין לכם ולא היה אדם אחד שהיה משיבו חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד הוא עמד ותקנה אחר שבת כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים קרא עליו מקרא זה (דברים א, ב) אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר
Original : Menachot 65a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.