Structure du débat :Michna 1Question 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
pourquoi ai-je besoin des versets ? « Son sacrifice » — et non le sacrifice de son prochain ; « son sacrifice » — et non le sacrifice d’un idolâtre ; « son sacrifice » — pour inclure tous les propriétaires du sacrifice dans l’imposition des mains.
קראי למה לי קרבנו ולא קרבן חבירו קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה:
Rav ’Hanania enseigna devant Rava : L’héritier n’impose pas les mains ; l’héritier n’opère pas de substitution. — Mais nous avons appris : L’héritier impose les mains, apporte ses libations et opère une substitution !
תני רב חנניה קמיה דרבא יורש אינו סומך יורש אינו מימר והא אנן תנן היורש סומך ומביא את נסכיו ומימר
Il lui dit : Dois-je inverser ? Il lui dit : Non ; cet enseignement, selon qui est-il ? C’est Rabbi Yehouda, comme il est enseigné : L’héritier impose les mains, l’héritier opère une substitution. Rabbi Yehouda dit : L’héritier n’impose pas les mains, l’héritier n’opère pas de substitution.
אמר ליה איפכאי אמר ליה לא מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא יורש סומך יורש מימר רבי יהודה אומר יורש אינו סומך יורש אינו מימר
Quelle est la raison de Rabbi Yehouda ? « Son sacrifice » — et non le sacrifice de son père. Et il déduit le début de la consécration de la fin de la consécration : de même qu’à la fin de la consécration l’héritier n’impose pas les mains, de même au début de la consécration l’héritier n’opère pas de substitution.
מאי טעמא דר' יהודה קרבנו ולא קרבן אביו ויליף תחלת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחילת הקדש יורש אינו מימר
Et les Sages ? « S’il substitue, il substituera » (Lv 27, 10) — pour inclure l’héritier ; et ils déduisent la fin de la consécration du début de la consécration : de même qu’au début de la consécration l’héritier opère une substitution, de même à la fin de la consécration l’héritier impose les mains.
ורבנן (ויקרא כז, י) המר ימיר לרבות את היורש ויליף סוף הקדש מתחילת הקדש מה תחלת הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך
Et les Sages, que font-ils de « son sacrifice » ? « Son sacrifice » — et non le sacrifice d’un idolâtre ; « son sacrifice » — et non le sacrifice de son prochain ; « son sacrifice » — pour inclure tous les propriétaires du sacrifice dans l’imposition des mains.
ורבנן האי קרבנו מאי עבדי ליה קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים קרבנו ולא קרבן חבירו קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה
Et Rabbi Yehouda ? Inclure tous les propriétaires du sacrifice dans l’imposition des mains, il ne l’admet pas. Ou bien, s’il l’admet : l’idolâtre et le prochain se déduisent d’un seul verset ; il lui reste deux versets : l’un, « son sacrifice » et non le sacrifice de son père ; l’autre, pour inclure tous les propriétaires du sacrifice dans l’imposition des mains.
ורבי יהודה לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה לית ליה ואי נמי אית ליה עובד כוכבים וחבירו מחד קרא נפקא אייתרו ליה תרי קראי חד קרבנו ולא קרבן אביו ואידך לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה
Et Rabbi Yehouda, que fait-il de « s’il substitue, il substituera » ? Il en a besoin pour inclure la femme, comme il est enseigné : Puisque tout le passage ne parle qu’au masculin, comment en venons-nous à inclure la femme ? Le verset dit : « s’il substitue, il substituera ».
ורבי יהודה האי המר ימיר מאי עביד ליה מיבעי ליה לרבות את האשה דתניא לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר מה סופינו לרבות את האשה תלמוד לומר המר ימיר
[On impose les mains] sur la tête, avec les deux mains ; et là où l’on impose les mains, on abat ; et immédiatement après l’imposition des mains, l’abattage.
על הראש בב' ידים ובמקום שסומכין שוחטין ותכף לסמיכה שחיטה:
GUEMARA: Cela se comprend pour le sourd-muet, le fou et le mineur, qui ne sont pas doués de discernement ; pour l’idolâtre aussi : « les enfants d’Israël » (Lv 1, 2) imposent les mains, et les idolâtres n’imposent pas les mains. Mais l’aveugle, pour quelle raison ne le fait-il pas ?
גמ׳ בשלמא חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו עובד כוכבים נמי (ויקרא א, ב) בני ישראל סומכין ואין עובדי כוכבים סומכין אלא סומא מאי טעמא לא
Et selon celui qui dit : de l’holocauste de présence, pourquoi ne le déduit-il pas des anciens de l’assemblée ?
ולמאן דאמר מעולת ראייה מאי טעמא לא יליף מן זקני עדה
Original : Menachot 93a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.