aux [animaux] vivants et aux abattus, à ce qui a un souffle de vie et à ce qui n’a pas de souffle de vie ; ce qui n’est pas le cas de l’imposition des mains.
בחיים ובשחוטין ובדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים מה שאין כן בסמיכה:
Mena’hot 94a מנחות
Structure du débat :Michna 1Baraïta 2Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
GUEMARA: Les Sages ont enseigné : « Son sacrifice » (Lv 1, 3) — pour inclure tous les propriétaires du sacrifice dans l’imposition des mains.
גמ׳ תנו רבנן (ויקרא א, ג) קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה
Car on pourrait penser : n’est-ce pas logique ? Si le balancement, qui a été étendu aux [animaux] abattus, a été restreint pour les associés, l’imposition des mains, qui n’a pas été étendue aux abattus, n’est-il pas logique qu’elle soit restreinte pour les associés ? Le verset dit : « son sacrifice » — pour inclure tous les propriétaires du sacrifice dans l’imposition des mains.
שיכול והלא דין הוא ומה תנופה שנתרבתה בשחוטין נתמעטה בחוברין סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין אינו דין שתתמעט בחוברין תלמוד לאמר קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה
Qu’on étende donc le balancement aux associés a fortiori : si l’imposition des mains, qui n’a pas été étendue aux abattus, a été étendue aux associés, le balancement, qui a été étendu aux abattus, n’est-il pas logique qu’il soit étendu aux associés ?
ותתרבה תנופה בחוברין מקל וחומר ומה סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין נתרבתה בחוברין תנופה שנתרבתה בשחוטין אינו דין שנתרבתה בחוברין
C’est parce que c’est impossible : comment ferait-on ? Qu’ils balancent tous ensemble ? Il y aurait interposition. Que l’un balance, puis qu’un autre recommence et balance ? Le Miséricordieux a dit « un balancement », et non des balancements.
משום דלא אפשר היכי ליעביד לינפו כולהו בהדי הדדי קא הויא חציצה ליניף וליהדר וליניף תנופה אמר רחמנא ולא תנופות
Et l’imposition des mains n’existe-t-elle pas pour les abattus ? N’avons-nous pas appris : Lorsque le grand prêtre voulait faire fumer [les membres], il montait par la rampe, le segan à sa droite ; arrivé à mi-hauteur de la rampe, le segan le prenait par la droite et le faisait monter ; le premier [cohen] lui tendait la tête et la patte ; il imposait les mains sur elles et les jetait [sur le feu] ;
וסמיכה בשחוטין ליתא והתנן בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו הגיע למחצית הכבש אחז סגן בימינו והעלהו והושיט לו הראשון הראש והרגל סומך עליהם וזורקן
le deuxième tendait au premier les deux pattes de devant, et celui-ci les donnait au grand prêtre ; il imposait les mains sur elles et les jetait ; le deuxième se retirait et s’en allait ; et ainsi lui tendait-on tous les autres membres ; il imposait les mains sur eux et les jetait.
הושיט השני לראשון שתי ידים נותנו לכהן גדול סומך עליהם וזורקן נשמט השני והלך לו וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים סומך עליהם וזורקן
Et quand il le voulait, il imposait les mains et d’autres les jetaient.
ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין
Abayé dit : Là, c’est pour honorer le grand prêtre.
אמר אביי התם משום כבודו דכהן גדול:
Nous reviendrons à toi, chapitre « Deux mesures ».
הדרן עלך פרק שתי מידות
MICHNA: Les deux pains sont pétris un par un et cuits un par un ; les pains de proposition sont pétris un par un et cuits deux par deux. On les façonnait dans un moule ; quand on les retirait [du four], on les remettait dans un moule, afin qu’ils ne s’abîment pas.
מתני׳ שתי הלחם נילושות אחת אחת ונאפות אחת אחת לחם הפנים נילושות אחת אחת ונאפות שתים שתים ובדפוס היה עושה אותן כשהוא רודן נותנן לדפוס כדי שלא יתקלקלו:
GUEMARA: D’où ces choses ? Car les Sages ont enseigné : « Chaque galette sera de deux dixièmes » (Lv 24, 5) : cela enseigne qu’on les pétrit une par une.
גמ׳ מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא כד, ה) שני עשרונים יהיה החלה האחת מלמד שנילושות אחת אחת
D’où sait-on qu’il en est de même pour les deux pains ? Le verset dit « sera ». Et d’où sait-on que leur cuisson se fait deux par deux ? Le verset dit : « Tu les placeras » (Lv 24, 6). On pourrait penser qu’il en est de même pour les deux pains ; le verset dit : « les ».
מנין שאף שתי הלחם כך תלמוד לומר יהיה ומנין שאפייתן שתים שתים תלמוד לומר (ויקרא כד, ו) ושמת אותם יכול אף שתי הלחם כן תלמוד לומר אותם
Ce « les », tu l’as déjà employé ! — S’il en était ainsi [qu’il ne serve qu’à une chose], que le verset dise « vesamtam » ; pourquoi « vesamta otam » ? Tu en tires les deux choses.
האי אותם הא אפיקתיה אם כן לימא קרא ושמתם מאי ושמת אותם שמעת מיניה תרתי:
Les Sages ont enseigné : « Tu les placeras » — dans un moule. Il y a trois moules : on met [la pâte] dans un moule alors qu’elle est encore crue ; elle avait une sorte de moule dans le four ; et quand on la retire, on la met dans un moule afin qu’elle ne s’abîme pas. — Qu’on la remette dans le premier moule ! — Une fois cuite, elle a gonflé.
תנו רבנן ושמת אותם בדפוס שלשה דפוסין הם נותנה לדפוס ועדיין היא בצק וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל ולהדרה לדפוס קמא כיון דאפי לה נפחה:
Il a été dit : Le pain de proposition, comment le faisait-on ?
איתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו
Original : Menachot 94a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.