« Dans le Saint des saints tu la mangeras » (Nb 18, 10).
(במדבר יח, י) בקדש הקדשים תאכלנו
Mena’hot 9a מנחות
Pourquoi ai-je besoin d’un verset ? Qu’on dise : « dans le parvis de la tente d’assignation ils la mangeront », et l’accessoire ne doit pas être plus sévère que le principal !
והא למה לי קרא לימא בחצר אהל מועד יאכלוה ולא יהא טפל חמור מן העיקר
Pour le service, puisqu’un homme sert à l’endroit de son maître, nous disons que l’accessoire ne doit pas être plus sévère que le principal. Pour le fait de manger, puisqu’un homme ne mange pas à l’endroit de son maître, la raison est que le verset l’a écrit ; si le verset ne l’avait pas écrit, nous ne dirions pas que l’accessoire ne doit pas être plus sévère que le principal.
עבודה דאדם עובד במקום רבו אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר אכילה שאין אדם אוכל במקום רבו טעמא דכתב קרא הא לא כתב קרא לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרי'
Il a été dit : s’il l’a pétrie hors du mur du parvis, Rabbi Yo’hanan dit qu’elle est invalide, Rech Lakich dit qu’elle est valide. Rech Lakich dit qu’elle est valide, car il est écrit : « Il versera sur elle de l’huile et mettra sur elle de l’encens », et ensuite : « Il l’apportera aux fils d’Aaron, les cohanim, et il prélèvera une poignée » (Lv 2, 1-2).
איתמר בללה חוץ לחומת עזרה ר' יוחנן אמר פסולה ר"ל אמר כשרה ר"ל אמר כשרה דכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והדר והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ
À partir du prélèvement de la poignée, c’est le commandement de la prêtrise ; cela enseigne au sujet du versement et du pétrissage qu’ils sont valides [faits] par un non-cohen. Et puisqu’ils ne requièrent pas la prêtrise, ils ne requièrent pas non plus l’intérieur [du parvis].
מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרין בזר ומדכהונה לא בעיא פנים נמי לא בעיא
Et Rabbi Yo’hanan dit qu’elle est invalide : puisque sa préparation se fait dans un récipient [de service], admettons qu’elle ne requière pas la prêtrise, du moins elle requiert l’intérieur. Il est enseigné conformément à Rabbi Yo’hanan : si un non-cohen l’a pétrie, elle est valide ; hors du mur du parvis, elle est invalide.
ורבי יוחנן אמר פסולה כיון דעשייתה בכלי הוא נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהת בעיא תניא כוותיה דר' יוחנן בללה זר כשרה חוץ לחומת העזרה פסולה:
Il a été dit : une offrande qui a diminué avant le prélèvement de la poignée, Rabbi Yo’hanan dit : il apportera [de la farine] de chez lui et la complétera ; Rech Lakich dit : il n’apportera pas de chez lui pour la compléter.
איתמר מנחה שחסרה קודם קמיצה ר' יוחנן אמר יביא מתוך ביתו וימלאנה ריש לקיש אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה
Rabbi Yo’hanan dit qu’il apporte de chez lui et la complète : [il pense que] c’est le prélèvement de la poignée qui la fixe. Rech Lakich dit qu’il n’apporte pas de chez lui pour la compléter : [il pense que] c’est la sanctification par le récipient qui la fixe.
ר' יוחנן אמר מביא מתוך ביתו וימלאנה קמיצה קבעה ליה ריש לקיש אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה קדושת כלי קבעה ליה
Rabbi Yo’hanan objecta à Rech Lakich : si le log [d’huile] a diminué, si c’est avant qu’il ait versé, il le complétera. C’est une réfutation.
איתיביה ר' יוחנן לרשב"ל חסר הלוג אם עד שלא יצק ימלאנו תיובתא:
Il a été dit : des restes qui ont diminué entre le prélèvement et la combustion, Rabbi Yo’hanan dit : il fait fumer la poignée à cause d’eux ; Rech Lakich dit : il ne fait pas fumer la poignée à cause d’eux. Selon Rabbi Eliézer, personne n’est en désaccord ; ils sont en désaccord selon Rabbi Yehochoua.
איתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה רבי יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהן וריש לקיש אמר אין מקטיר קומץ עליהן אליבא דר' אליעזר כ"ע לא פלוגי כי פליגי אליבא דר' יהושע
Car nous avons appris : si ses restes sont devenus impurs, si ses restes ont été brûlés, si ses restes ont été perdus, selon la mesure de Rabbi Eliézer elle est valide, selon la mesure de Rabbi Yehochoua elle est invalide.
דתנן נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת ר' אליעזר כשרה כמדת רבי יהושע פסולה
Celui qui invalide est conforme à Rabbi Yehochoua. Et celui qui valide [dit] : Rabbi Yehochoua ne l’a dit, là, que lorsqu’il n’en est rien resté ; mais lorsqu’il en est resté, même Rabbi Yehochoua l’admet.
מאן דפסל כר' יהושע ומאן דמכשר עד כאן לא אמר רבי יהושע התם אלא דלא אישתייר אבל היכא דאישתייר אפי' ר' יהושע מודה ליה
Car il est enseigné : Rabbi Yehochoua dit : tous les sacrifices de la Torah dont il est resté la valeur d’une olive de chair ou la valeur d’une olive de graisse, on asperge le sang ; la valeur d’une demi-olive de chair et d’une demi-olive de graisse, on n’asperge pas le sang.
דתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהם כזית בשר או כזית חלב זורק הדם כחצי זית בשר כחצי זית חלב אינו זורק את הדם
Et pour l’holocauste, même une demi-olive de chair et une demi-olive de graisse, on asperge le sang, parce que l’holocauste est entièrement [brûlé]. Et pour l’offrande de farine, même si elle subsiste tout entière, on n’aspergera pas.
ובעולה אפי' כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק את הדם מפני שבעולה כולה כליל ובמנחה אף על פי שכולה קיימת לא יזרוק
Original : Menachot 9a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.