Structure du débat :Baraïta 2Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et voici les déchirures qui ne se recousent pas : celui qui déchire pour son père, pour sa mère, pour son maître qui lui a enseigné la Torah, pour le Nassi, pour le président du tribunal, pour de mauvaises nouvelles, pour la « bénédiction » du Nom [le blasphème], pour un rouleau de la Torah qui a brûlé, pour les villes de Juda, pour le Sanctuaire et pour Jérusalem ; et il déchire pour le Sanctuaire et ajoute [à la déchirure] pour Jérusalem.
ואלו קרעין שאין מתאחין הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו תורה ועל נשיא ועל אב ב"ד ועל שמועות הרעות ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנשרף ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים וקורע על מקדש ומוסיף על ירושלים
Son père, sa mère et son maître qui lui a enseigné la Torah, d’où le savons-nous ? De ce qu’il est écrit : « Élisée voyait et criait : Mon père, mon père, char d’Israël et ses cavaliers ! » (2 R 2, 12). « Mon père, mon père », ce sont son père et sa mère ; « char d’Israël et ses cavaliers », c’est son maître qui lui a enseigné la Torah.
אביו ואמו ורבו שלימדו תורה מנלן דכתיב (מלכים ב ב, יב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו אבי אבי זה אביו ואמו רכב ישראל ופרשיו זה רבו שלימדו תורה
D’où cela se déduit-il ? Comme le traduit Rav Yossef : mon maître, mon maître, qui par sa prière était meilleur pour Israël que des chars et des cavaliers.
מאי משמע כדמתרגם רב יוסף רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין
Et qu’elles ne se recousent pas, d’où le savons-nous ? De ce qu’il est écrit : « Il saisit ses vêtements et les déchira en deux morceaux » (2 R 2, 12). Du fait qu’il est dit « il les déchira », ne sais-je pas que c’est en deux ? Mais cela enseigne qu’ils restent déchirés en deux pour toujours.
ולא מתאחין מנלן דכתיב (מלכים ב ב, יב) ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שלשנים אלא מלמד שקרועים ועומדים לשנים לעולם
Rech Lakich dit à Rabbi Yo’hanan : Élie est vivant ! Il lui dit : puisqu’il est écrit : « Et il ne le vit plus » (2 R 2, 12), à son égard il est comme mort.
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן אליהו חי הוא אמר ליה כיון דכתיב (מלכים ב ב, יב) ולא ראהו עוד לגבי דידיה כמת דמי
Le Nassi, le président du tribunal et les mauvaises nouvelles, d’où le savons-nous ? De ce qu’il est écrit : « David saisit ses vêtements et les déchira, et de même tous les hommes qui étaient avec lui ; ils se lamentèrent, pleurèrent et jeûnèrent jusqu’au soir, pour Saül, pour Jonathan son fils, pour le peuple du Seigneur et pour la maison d’Israël, car ils étaient tombés par l’épée » (2 S 1, 11-12).
נשיא ואב בית דין ושמועות הרעות מנלן דכתיב (שמואל ב א, יא) ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב
Saül, c’est le Nassi ; Jonathan, c’est le président du tribunal ; « pour le peuple du Seigneur et pour la maison d’Israël », ce sont les mauvaises nouvelles.
שאול זה נשיא יהונתן זה אב ב"ד על עם ה' ועל בית ישראל אלו שמועות הרעות
Rav bar Chaba dit à Rav Kahana : dis plutôt [qu’on ne déchire] que lorsque tous [ces malheurs] sont réunis ! Il lui dit : « pour… pour » sépare les sujets.
א"ל רב בר שבא לרב כהנא ואימא עד דהוו כולהו א"ל על על הפסיק הענין
Et déchire-t-on pour de mauvaises nouvelles ? N’a-t-on pas dit à Chmouel : le roi Chapour a tué douze mille Juifs à Mazaka de Césarée, et il ne déchira pas ? On ne l’a dit que [lorsqu’il s’agit de] la majorité de la communauté, et comme l’événement qui eut lieu [alors].
ומי קרעינן אשמועות הרעות והא אמרו ליה לשמואל קטל שבור מלכא תריסר אלפי יהודאי במזיגת קסרי ולא קרע לא אמרו אלא ברוב צבור וכמעשה שהיה
Et le roi Chapour a-t-il tué des Juifs ? Le roi Chapour n’a-t-il pas dit à Chmouel : qu’il m’advienne du bien, car je n’ai jamais tué de Juif ? Là, ce sont eux qui en furent cause pour eux-mêmes, car Rabbi Ami a dit : au bruit des cordes [d’arc] de Mazaka de Césarée, le rempart de Laodicée se fendit.
ומי קטל שבור מלכא יהודאי והא א"ל שבור מלכא לשמואל תיתי לי דלא קטלי יהודי מעולם התם אינהו גרמי לנפשייהו דא"ר אמי לקל יתירי דמזיגת קסרי פקע שורא דלודקיא
Pour la « bénédiction » du Nom, d’où le savons-nous ? De ce qu’il est écrit : « Élyakim, fils de ’Hilkiya, préposé à la maison, Chevna le secrétaire et Yoa’h, fils d’Assaf, l’archiviste, vinrent auprès d’Ézéchias, les vêtements déchirés » (2 R 18, 37).
על ברכת השם מנלן דכתיב (מלכים ב יח, לז) ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים
Les rabbins ont enseigné : aussi bien celui qui entend [le blasphème] que celui qui l’entend de la bouche de celui qui l’a entendu est obligé de déchirer ; mais les témoins ne sont pas obligés de déchirer [lorsqu’ils témoignent au tribunal], car ils ont déjà déchiré au moment où ils l’ont entendu.
ת"ר אחד השומע ואחד השומע מפי השומע חייב לקרוע והעדים אינן חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו
Qu’importe le moment où ils l’ont entendu ? Ils l’entendent maintenant [de nouveau] ! N’y pense pas, car il est écrit : « Lorsque le roi Ézéchias entendit, il déchira ses vêtements » (2 R 19, 1) : le roi déchira, mais eux ne déchirèrent pas [une seconde fois].
בשעה ששמעו מאי הוי הא קא שמעי השתא לא ס"ד דכתיב (מלכים ב יט, א) ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו המלך קרע והם לא קרעו
Un rouleau de la Torah qui a brûlé, d’où le savons-nous ? De ce qu’il est écrit : « Et lorsque Yehoudi avait lu trois ou quatre colonnes, [le roi] les découpait avec le canif du scribe et les jetait au feu qui était dans le brasier, etc. » (Jr 36, 23). Que signifie « trois ou quatre colonnes » ?
ספר תורה שנשרף מנלן דכתיב (ירמיהו לו, כג) ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה ויקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח וגו' מאי שלש דלתות וארבעה
On dit à Joïakim : Jérémie a écrit un livre de lamentations. Il leur dit : qu’y est-il écrit ? « Comment ! Elle est assise solitaire » (Lm 1, 1). Il leur dit : moi, je suis roi. On lui dit : « Elle pleure, elle pleure dans la nuit » (Lm 1, 2). – Moi, je suis roi. « Juda est partie en exil, à cause de l’affliction » (Lm 1, 3). – Moi, je suis roi. « Les chemins de Sion sont en deuil » (Lm 1, 4). – Moi, je suis roi.
אמרו ליה ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות אמר להו מה כתיב ביה (איכה א, א) איכה ישבה בדד אמר להו אנא מלכא א"ל (איכה א, ב) בכה תבכה בלילה אנא מלכא (איכה א, ג) גלתה יהודה מעוני אנא מלכא (איכה א, ד) דרכי ציון אבלות אנא מלכא
« Ses adversaires sont devenus ses maîtres » (Lm 1, 5). Il leur dit : qui a dit cela ? « Car le Seigneur l’a affligée pour la multitude de ses fautes » (Lm 1, 5). Aussitôt, il découpa toutes les mentions du Nom divin qui s’y trouvaient et les brûla au feu. C’est ce qui est écrit : « Ils ne furent pas effrayés et ne déchirèrent pas leurs vêtements » (Jr 36, 24), d’où il ressort qu’ils auraient dû déchirer.
(איכה א, ה) היו צריה לראש אמר להו מאן אמרה (איכה א, ה) כי ה' הוגה על רוב פשעיה מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש והיינו דכתיב (ירמיהו לו, כד) ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מכלל דבעו למיקרע
Rav Papa dit à Abayé : dis [qu’ils auraient dû déchirer] à cause des mauvaises nouvelles ! Il lui dit : y avait-il de mauvaises nouvelles à ce moment-là ?
אמר ליה רב פפא לאביי אימר משום שמועות הרעות א"ל שמועות רעות בההיא שעתא מי הוו
Rabbi ’Helbo a dit au nom de Rav Houna : celui qui voit un rouleau de la Torah qui a été déchiré est obligé de faire deux déchirures, l’une pour le parchemin et l’autre pour l’écriture, ainsi qu’il est dit : « Après que le roi eut brûlé le rouleau et les paroles » (Jr 36, 27).
א"ר חלבו אמר רב הונא הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד על הכתב שנאמר (ירמיהו לו, כז) אחרי שרוף המלך את המגלה ואת הדברים
Rabbi Abba et Rav Houna bar ’Hiya étaient assis devant Rabbi Abba. [Rabbi Abba] voulut aller se soulager ; il retira son tefilin et le posa sur un coussin. Une autruche vint et voulut l’avaler. [N.d.T. : traduit tel que le porte le texte source, qui semble fautif à cet endroit.]
רבי אבא ורב הונא בר חייא הוו יתבי קמיה דרבי אבא בעא לאפנויי שקליה לטוטפתיה אחתיה אבי סדיא אתאי בת נעמיתא בעא למיבלעיה
Il dit : maintenant, j’aurais été obligé de faire deux déchirures. [L’autre] lui dit : d’où tiens-tu cela ? Cela m’est arrivé à moi-même ; je suis allé devant Rav Matna, et il n’avait pas [de réponse] ; je suis allé devant Rav Yehouda, et il m’a dit : ainsi a dit Chmouel : on ne l’a dit que [lorsque cela se fait] par la violence, et comme l’événement qui eut lieu [avec Joïakim].
אמר השתא איחייבין לי שתי קריעות א"ל מנא לך הא והא בדידי הוה עובדא ואתאי לקמיה דרב מתנה ולא הוה בידיה אתאי לקמיה דרב יהודה ואמר לי הכי אמר שמואל לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה
Les villes de Juda, d’où le savons-nous ? De ce qu’il est écrit : « Des hommes vinrent de Sichem, de Silo et de Samarie, quatre-vingts hommes, la barbe rasée, les vêtements déchirés et le corps tailladé, ayant en main une offrande et de l’encens pour les apporter à la maison du Seigneur, etc. » (Jr 41, 5).
ערי יהודה מנלן דכתיב (ירמיהו מא, ה) ויבאו אנשים משכם משילו ומשמרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' וגו'
Rabbi ’Helbo a dit au nom de ’Oulla Bira’a au nom de Rabbi Éléazar : celui qui voit les villes de Juda dans leur ruine dit : « Tes villes saintes sont devenues un désert » (Is 64, 9), et il déchire. [Celui qui voit] Jérusalem dans sa ruine dit : « Sion est devenue un désert, Jérusalem une désolation » (Is 64, 9), et il déchire. [Celui qui voit] le Temple dans sa ruine dit : « Notre maison sainte et glorieuse, où nos pères T’ont loué, est devenue la proie du feu, et tout ce qui nous était cher est en ruine » (Is 64, 10), et il déchire.
א"ר חלבו אמר עולא ביראה אמר ר' אלעזר הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר (ישעיהו סד, ט) ערי קדשך היו מדבר וקורע ירושלים בחורבנה אומר (ישעיהו סד, ט) ציון מדבר היתה ירושלם שממה וקורע בית המקדש בחורבנו אומר (ישעיהו סד, י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע:
« Il déchire pour le Sanctuaire et ajoute pour Jérusalem. » On objecte : aussi bien celui qui entend que celui qui voit, dès qu’il arrive au Tsofim, déchire ; et il déchire pour le Sanctuaire séparément et pour Jérusalem séparément !
קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים: ורמינהו אחד השומע ואחד הרואה כיון שהגיע לצופים קורע וקורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה
Les rabbins ont enseigné : et toutes [ces déchirures], on a le droit de les faufiler, d’en ourler les bords, de les rassembler et de les coudre en forme d’échelons, mais non de les recoudre.
תנו רבנן וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן
Original : Moed Katan 26a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.