puisque d’ordinaire le bois et les pierres ne contractent pas d’impureté, et qu’ici ils en contractent.
דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו והכא מטמאו
Mo’ed katan 8a מועד קטן
Structure du débat :Michna 1Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et Rabbi dit : C’était nécessaire, car si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « Et le jour où l’on verra en lui », j’aurais dit : pour une chose prescrite, oui ; pour une chose facultative, non. Le Miséricordieux a donc écrit : « Et le cohen ordonnera ».
ורבי אמר אצטריך דאי כתב רחמנא וביום הראות בו הוה אמינא לדבר מצוה אין לדבר הרשות לא כתב רחמנא וצוה הכהן
Et si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « Et le cohen ordonnera », j’aurais dit : pour ces [maisons], oui, car ce n’est pas une impureté de son corps ; mais pour une impureté de son corps, dis qu’on l’examine bel et bien. C’était donc nécessaire.
ואי כתב רחמנא וצוה הכהן הוה אמינא הני אין דלאו טומאה דגופיה אבל טומאה דגופיה אימא מיחזא חזיא ליה צריכא
Le maître a dit : « Il y a un jour où tu l’examines et il y a un jour où tu ne l’examines pas. »
אמר מר יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו
D’où cela se déduit-il ? Abayé a dit : S’il en était ainsi, que le Miséricordieux écrive « le jour » ; pourquoi « et le jour » ? Déduis-en qu’il y a un jour où tu l’examines et un jour où tu ne l’examines pas.
מאי משמע אמר אביי א"כ ליכתוב רחמנא ביום מאי וביום שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו
Rava a dit : Tout le verset est superflu, car s’il en était ainsi, que le Miséricordieux écrive « et quand on verra » ; pourquoi « et le jour » ? Déduis-en qu’il y a un jour où tu l’examines et un jour où tu ne l’examines pas.
רבא אמר כולה קרא יתירא הוא דא"כ לכתוב רחמנא ובהראות מאי וביום שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו
ואביי ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה
Et Rava, d’où tire-t-il « de jour et non de nuit » ? Il le tire de : « selon tout ce que voient les yeux du cohen » (Lv 13, 12). Et Abayé ? Ce [verset] lui est nécessaire pour exclure celui qui est aveugle d’un œil.
ורבא ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא יג, יב) מלכל מראה עיני הכהן ואביי ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת מעיניו
Et Rava aussi en a besoin pour cela ? Oui, en effet.
ורבא נמי מיבעי ליה להכי אין הכי נמי
D’où tire-t-il alors « de jour et non de nuit » ? Il le tire de : « Comme une plaie m’est apparue dans la maison » (Lv 14, 35) : à moi, et non à ma lumière [artificielle].
ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא יד, לה) מכנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי
Et Abayé ? Si [on l’avait tiré] de là, j’aurais dit : cela ne vaut que pour une impureté qui n’est pas celle de son corps ; mais pour une impureté de son corps, même à sa lumière. [Le verset] nous l’enseigne donc.
ואביי אי מהתם הוה אמינא הני מילי טומאה דלאו דגופיה אבל טומאה דגופיה אפילו לאורו נמי קא משמע לן:
MICHNA: Rabbi Meïr dit encore : Un homme recueille les ossements de son père et de sa mère [pendant la fête], parce que c’est pour lui une joie.
מתני׳ ועוד אמר ר' מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו
Rabbi Yossé dit : C’est pour lui un deuil.
ר' יוסי אומר אבל הוא לו
Qu’un homme ne ravive pas [le deuil] pour son mort et ne le fasse pas éloger dans les trente jours précédant la fête.
לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום:
GUEMARA: On leur opposa [cet enseignement] : Celui qui recueille les ossements de son père et de sa mère porte leur deuil tout le jour, et le soir il ne porte plus leur deuil. Et Rav ’Hisda a dit : Même s’ils lui sont enveloppés dans son drap !
גמ׳ ורמינהו המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהם כל היום ולערב אין מתאבל עליהן ואמר רב חסדא אפילו צרורין לו בסדינו
Abayé a dit : Dis plutôt [dans la Michna] : parce que la joie de la fête est sur lui.
אמר אביי אימא מפני ששמחת הרגל עליו:
« Et qu’il ne ravive pas [le deuil] pour son mort » : Que signifie « qu’il ne ravive pas pour son mort » ? Rav a dit : Quand l’éloge funèbre circule [de nouveau]. En Occident [en terre d’Israël] on dit : Qu’ils pleurent avec lui, tous les cœurs amers.
ולא יערער על מתו: מאי לא יערער על מתו אמר רב כד הדר ספדנא במערבא אמרי יבכון עמיה כל מרירי ליבא:
« Dans les trente jours précédant la fête » : En quoi trente jours sont-ils particuliers ?
קודם הרגל שלשים יום: מאי שנא שלשים יום
Rav Kahana a dit au nom de Rav Yehouda, au nom de Rav : Il arriva qu’un homme rassembla de l’argent pour monter [à Jérusalem] pour la fête. Un pleureur vint et se tint à la porte de sa maison ; sa femme prit l’argent et le lui donna, et il fut empêché et ne monta pas. À ce moment, on dit : Qu’un homme ne ravive pas [le deuil] pour son mort et ne le fasse pas éloger dans les trente jours précédant la fête.
אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל ובא ספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע ולא עלה באותה שעה אמרו לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום
Et Chmouel a dit :
ושמואל אמר
Original : Moed Katan 8a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.