comme il l’a précisé pour toi au sujet du nazir : des pépins jusqu’à la peau. » Et selon Rabbi Éléazar ben Azaria, qui emploie ce « des pépins jusqu’à la peau » pour dire qu’il n’est passible que lorsqu’il a mangé deux pépins et une peau, d’où tire-t-il le particulier ? Il pense comme Rabbi Éléazar, qui interprète « il a exclu et il a inclus ».
כדרך שפרט לך בנזיר מחרצנים ועד זג ולר' אלעזר בן עזריה דקא מוקים להאי מחרצנים ועד זג לומר שאינו חייב עד שיאכל ב' חרצנים וזג פרטא מנא ליה סבר לה כרבי אלעזר דדריש מיעט וריבה
Et si tu veux, dis [qu’il pense] comme les Sages : car si tu pensais [que ce verset sert seulement] à ce que dit Rabbi Éléazar ben Azaria, que le Miséricordieux écrive ce « des pépins jusqu’à la peau » à côté des particuliers ! Pour quelle halakha l’a-t-il écrit après la règle générale ? Déduis-en que c’est pour l’interpréter selon le général et le particulier.
ואי בעית אימא כרבנן דאי סלקא דעתך כדאמר רבי אלעזר בן עזריה ליכתביה רחמנא להאי מחרצנים ועד זג גבי פרטי למאי הלכתא כתביה בתר כלל שמע מינה למידייניה בכלל ופרט
Et disons qu’il vient entièrement pour cela ? S’il en était ainsi, qu’il écrive soit deux pépins, soit deux peaux, soit un pépin et une peau. Pour quelle halakha le Miséricordieux a-t-il écrit « des pépins jusqu’à la peau » ? Déduis-en que c’est pour l’interpréter selon le général et le particulier, et qu’on peut aussi en déduire : jusqu’à ce qu’il ait mangé deux pépins et une peau.
ואימא כוליה להכי הוא דאתא א"כ לכתוב או שני חרצנים או שני זגים או חרצן וזג למאי הלכתא כתב רחמנא מחרצנים ועד זג שמע מינה למידרש ביה כלל ופרט ואיכא נמי למידרש ביה עד שיאכל שני חרצנים וזג
Rabbi Abbahou dit : Il la tire de ce verset : « Si un homme donne à son prochain un âne, ou un bœuf, ou un mouton » (Ex 22, 9) : particulier ; « ou toute bête » : général ; « à garder » : il revient au particulier. Particulier, général et particulier : tu ne peux juger que selon le modèle du particulier.
א"ר אבהו נפקא ליה מהאי קרא (שמות כב, ט) וכי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה פרט וכל בהמה כלל לשמור חזר ופרט פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט
Rava dit : Il la tire de ce verset : « Et si de » (Lv 1, 10) : particulier ; « le petit bétail » : général ; « des agneaux ou des chèvres » : il revient au particulier.
רבא אמר נפקא ליה מהאי קרא (ויקרא א, י) ואם מן פרט הצאן כלל כבשים ועזים חזר ופרט
Rav Yehouda de Diskarta dit à Rava : Qu’il le déduise de ce verset : « De » (Lv 1, 2) : particulier ; « le bétail » : général ; « du gros et du petit bétail » : il revient au particulier. Particulier, général et particulier : tu ne peux juger que selon le modèle du particulier !
אמר ליה רב יהודה מדיסקרתא לרבא ולילף מן הדין קרא (ויקרא א, ב) מן פרט הבהמה כלל בקר וצאן חזר ופרט פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט
Il lui dit : De celui-ci, on ne peut rien entendre, car si [on le déduisait] de là, j’aurais dit : « le bétail » —
א"ל מן האי ליכא למשמע מינה דאי מהתם הוה אמינא הבהמה
Original : Nazir 35a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.