Dans une maison aussi, dès qu’il y a fait entrer sa main, il est devenu impur ; lorsqu’il entre tout entier, il est déjà impur !
בבית נמי כיון דאעיל ידיה איסתאב כי עייל כולי האי טמא הוא
Nazir 43a נזיר
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabbi Éléazar dit plutôt : S’il a rapproché sa main, il y a [culpabilité] pour l’impureté, mais il n’y a pas [culpabilité] pour l’entrée ; s’il a rapproché son corps, l’impureté et l’entrée viennent ensemble. Mais c’est impossible, car il fait d’abord entrer son nez, et l’impureté lui parvient !
אלא אמר ר"א צירף ידו משום טומאה איכא משום ביאה ליכא וצירף גופו טומאה וביאה בהדי הדדי קאתו הא אי אפשר דלא עייל חוטמו ברישא ונחית ליה טומאה
Rava dit plutôt : S’il a fait entrer sa main, il y a [culpabilité] pour l’impureté, mais il n’y a pas [culpabilité] pour l’entrée ; s’il a fait entrer son corps, l’impureté et l’entrée viennent ensemble. Mais c’est impossible, car il fait d’abord entrer les orteils, et l’impureté leur parvient !
אלא אמר רבא הכניס ידו משום טומאה איכא משום ביאה ליכא הכניס גופו טומאה וביאה בהדי הדדי קא אתיין והא אי אפשר דלא עייל אצבעתא דכרעיה ברישא ונחת להו טומאה
Rav Papa dit plutôt : Par exemple s’il est entré dans une litière, un coffre ou une armoire, et que son compagnon est venu et a ouvert le toit au-dessus de lui : l’impureté et l’entrée viennent ensemble. Mar bar Rav Achi dit : Par exemple s’il est entré [tenant un mourant] à l’agonie, et que celui-ci a rendu l’âme une fois qu’il s’est installé : l’impureté et l’entrée viennent ensemble.
אלא אמר רב פפא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתיין מר בר רב אשי אמר כגון דעייל כשהוא גוסס ונפק נשמתיה אדיתיב דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתיין
Nos maîtres ont enseigné : « Pour se profaner » (Lv 21, 4) : jusqu’à ce qu’il meure. Rabbi dit : « Quand ils sont morts, il sera impur » (Lv 11, 32) : jusqu’à ce qu’il meure.
ת"ר (ויקרא כא, ד) להחלו עד שעה שימות רבי אומר (ויקרא יא, לב) במותם יטמא עד שימות
Quelle différence entre eux ? Rabbi Yo’hanan dit : La différence entre eux est le verset dont ils tirent l’interprétation. Rech Lakich dit : La différence entre eux est l’agonisant. Selon celui qui dit [qu’on le tire] de « pour se profaner », même l’agonisant [est concerné] ; selon celui qui dit « quand ils sont morts », jusqu’à ce qu’il meure, oui ; l’agonisant, non.
מאי בינייהו אמר ר' יוחנן משמעות דורשין איכא בינייהו ר"ל אמר גוסס איכא בינייהו למאן דאמר מלהחלו אפילו גוסס למ"ד במותם עד שימות אין גוסס לא
Et selon celui qui dit [qu’on le tire] de « pour se profaner », n’est-il pas écrit « quand ils sont morts » ? Il en a besoin pour [l’enseignement] de Rabbi, car il a été enseigné : Rabbi dit : « Quand ils sont morts » : [l’animal] ne rend pas impur [vivant], mais il rend impur par leurs plaies et leurs écoulements.
ולמ"ד מלהחלו הכתיב במותם מיבעי ליה לכדרבי דתניא רבי אומר במותם אינו מטמא אבל מטמא בנגעתם ובזיבתם
Et selon celui qui dit « quand ils sont morts », il en a besoin pour ce raisonnement-là ! — S’il en était ainsi, que le verset dise « bemot » ; pourquoi « bemotam » ? Déduis-en deux choses.
ולמאן דאמר במותם הא מיבעי ליה להאי סברא א"כ לימא קרא במות מאי במותם שמעת מינה תרתי
Et selon celui qui dit « quand ils sont morts », n’est-il pas écrit « pour se profaner » ? « Pour se profaner » vient pour ceci : [cela concerne] celui qui n’est pas profané ; est exclu celui qui est déjà profané.
ולמ"ד במותם הכתיב להחלו להחלו להכי הוא דאתא במי שאינו מחולל יצא זה שמחולל ועומד
Et selon celui qui dit [qu’on le tire] de « pour se profaner », il en a besoin pour ce raisonnement-là ! — S’il en était ainsi, que le verset dise « lehahel » ; pourquoi « lehahelo » ? Déduis-en deux choses.
ולמ"ד מלהחלו הא מיבעי ליה להאי סברא א"כ לימא קרא להחל מאי להחלו שמעת מינה תרתי
On objecta : Un homme ne rend impur que lorsque son âme est sortie, même s’il est mutilé, même s’il est à l’agonie. Et selon celui qui dit [qu’on le tire] de « pour se profaner » ? — Il enseigne qu’il ne rend pas impur, pour ce qui est de rendre impur, jusqu’à ce que son âme sorte ; mais pour ce qui est de se profaner, voici qu’il se profane.
מיתיבי אדם אינו מטמא אלא עד שתצא נפשו ואפילו מגוייד ואפילו גוסס ולמ"ד מלהחלו הא קתני דאינו מטמא לענין טמויי עד דנפקא נפשיה לענין אתחולי הא איתחיל:
Original : Nazir 43a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.