Il lui a répondu : quand on jure, on jure selon notre intention [celle de ceux qui entendent], et nous ne pensons pas aux fourmis.
אמר ליה כי משתבע אדעתא דידן משתבע ואנן לא מסקינן נפשין אשומשמני
Nedarim 25a נדרים
Mais un homme ne jure-t-il donc pas selon sa propre intention ? Or il a été enseigné : quand on lui fait prêter serment, on lui dit : « Sache que ce n’est pas selon une condition que tu as dans ton cœur que nous te faisons jurer, mais selon notre intention et selon l’intention du tribunal. » Pour exclure quoi ? N’est-ce pas pour exclure [le cas] où il a donné à des jetons le nom de « zouz » ?
ועל דעתא דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע והתניא כשהן משביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו ועל דעת בית דין לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאסיק להו לאיסקונדרי ואסיק להון שמא זוזי
Et du fait qu’on dit « selon notre intention », on déduit qu’un homme jure [parfois] selon sa propre intention !
ומדקאמר על דעתינו מכלל דעביד אינש דמשתבע אדעתא דנפשיה
Non, c’est pour exclure [le cas] du bâton de Rava. Un homme avait une créance de zouz sur son prochain. Il vint devant Rava. [Le créancier] dit à l’emprunteur : « Va, rembourse-moi ! » Il lui répondit : « Je t’ai remboursé. » Rava lui dit : « S’il en est ainsi, va lui jurer que tu l’as remboursé. »
לא לאפוקי מקניא דרבא דההוא גברא דהוה מסיק בחבריה זוזי אתא לקמיה דרבא אמר ליה ללווה זיל פרע לי אמר ליה פרעתיך אמר ליה רבא אם כן זיל אישתבע ליה דפרעתיה
Il alla apporter un bâton creux, y mit les zouz, et il s’appuyait dessus en allant et venant. Il vint au tribunal et dit au prêteur : « Tiens ce bâton dans ta main. » Il prit un rouleau de la Torah et jura qu’il l’avait remboursé de tout ce qu’il lui devait dans sa main.
אזל ואייתי קניא ויהיב זוזי בגויה והוה מסתמיך ואזיל ואתי עליה לבי דינא אמר ליה למלוה נקוט האי קניא בידך נסב ספר תורה ואישתבע דפרעיה כל מה דהוה ליה בידיה
Ce prêteur se mit en colère et brisa ce bâton ; les zouz se répandirent à terre, et il apparut qu’il avait juré [selon] la vérité.
ההוא מלוה רגז ותברה לההוא קניא ואישתפך הנהו זוזי לארעא ואישתכח דקושטא אישתבע
Mais encore, un homme ne jure-t-il pas selon sa propre intention ? Or il a été enseigné : nous trouvons de même chez Moïse notre maître : lorsqu’il fit jurer Israël dans les plaines de Moab, il leur dit : « Sachez que ce n’est pas selon votre intention que je vous fais jurer, mais selon mon intention et selon l’intention du Lieu [Dieu] », ainsi qu’il est dit : « Et ce n’est pas avec vous seuls [que je conclus cette alliance]… » (Dt 29, 13).
ואכתי לא עביד דמישתבע אדעתא דנפשיה והתניא וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב אמר להם הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' (דברים כט יג)
Que leur disait Moïse, à Israël ? Ne leur disait-il pas ceci : de peur que vous ne fassiez des choses et ne disiez : [nous avons juré] selon notre intention ; c’est pourquoi il leur a dit : selon mon intention. Pour exclure quoi ? N’est-ce pas pour exclure [le cas] où ils donneraient le nom de « dieu » à l’idolâtrie ? On en déduit donc qu’un homme jure [parfois] selon sa propre intention !
מאי אמר להו משה לישראל לאו הכי קאמר להו דלמא עבידתון מילי ואמריתון על דעתינו משום הכי אמר להו על דעתי לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאסיקו שמא לעבודת כוכבים אלוה מכלל דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה
Non : l’idolâtrie est [effectivement] appelée « dieu », ainsi qu’il est écrit : « Et contre tous les dieux de l’Égypte… » (Ex 12, 12).
לא עבודת כוכבים איקרי אלוה דכתיב ובכל אלהי מצרים וגו'
[Mais alors], qu’il leur fasse jurer qu’ils accompliront « les commandements » ! — Cela pourrait s’entendre du commandement du roi.
ולשבע יתהון דמקיימיתון מצוות משמע מצוַת המלך
Qu’il leur fasse jurer qu’ils accompliront « tous les commandements » ! — Cela pourrait s’entendre du commandement des tsitsit, car le maître a dit : le commandement des tsitsit équivaut à tous les commandements de la Torah.
ולשבע יתהון דמקיימיתון כל מצוות משמע מצוַת ציצית דאמר מר שקולה מצוַת ציצית כנגד כל מצוות שבתורה
Qu’il leur fasse jurer qu’ils accompliront « la Torah » ! — Cela pourrait s’entendre d’une seule loi. Qu’il leur fasse jurer qu’ils accompliront « les lois » ! — Cela pourrait s’entendre de la loi de l’offrande de farine, de la loi du sacrifice expiatoire, de la loi du sacrifice de culpabilité. Qu’il leur fasse jurer qu’ils accompliront [les lois] et les commandements ! — [Les lois] pourraient s’entendre de la loi de l’offrande de farine, les commandements du commandement du roi.
ולשבע יתהון דמקיימיתון תורה משמע תורה אחת ולשבע יתהון דמקיימיתון תורות משמע תורת מנחה תורת חטאת תורת אשם ולשבע יתהון דמקיימיתון [תורות] ומצוות [תורות] משמע תורת המנחה מצוות משמע מצות המלך
Qu’il leur fasse jurer qu’ils accompliront « la Torah tout entière » ! — « La Torah tout entière » pourrait s’entendre de [l’interdit de] l’idolâtrie, car il a été enseigné : l’idolâtrie est grave, car quiconque la renie est comme s’il reconnaissait la Torah tout entière.
ולשבע יתהון דמקיימיתון תורה כולה תורה כולה משמע עבודת כוכבים דתניא חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה
Qu’il leur fasse jurer qu’ils accompliront [l’interdit de] l’idolâtrie et la Torah tout entière, ou bien les six cent treize commandements ! — Mais Moïse notre maître a choisi une formule qui ne soit pas fastidieuse.
ולשבע יתהון דמקיימיתון עבודת כוכבים ותורה כולה אי נמי שש מאות ושלוש עשרה מצוות אלא משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט:
« Si je n’ai pas vu un serpent [gros] comme la poutre d’un pressoir. » N’en existe-t-il pas ? Il y avait pourtant ce serpent à l’époque du roi Chabour : on lui jeta treize étables de paille et il les avala ! Chmouel a dit : [il s’agit d’un serpent] au dos dentelé. Tous les serpents ont le dos dentelé ! — Nous parlons [d’un serpent dont le dos est] dentelé [comme la poutre du pressoir].
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד: ולא והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא רמו ליה תליסר אורוותא דתיבנא ובלע יתהון אמר שמואל בטרוף כולהו נחשי מיטרף טרפי אגבו טרוף קאמרינן
Qu’on enseigne alors [simplement] « dentelé » ! — Il nous apprend une chose en passant : que la poutre du pressoir a le dos dentelé. Quelle conséquence en découle-t-il ? Pour l’achat et la vente : pour te dire que si quelqu’un vend à son prochain une poutre de pressoir, si son dos est dentelé, [la vente est valide] ; sinon, non.
ולתני טרוף מילתא אגב אורחיה קא משמע לן דקורת בית הבד גבו טרוף למאי נפקא מינה למקח וממכר לומר לך המוכר קורת בית הבד לחבירו אי גבו טרוף אין ואי לא לא:
Original : Nedarim 25a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.