Et la raison est que c’est après le temps, qu’il est accompli en ses paroles ; donc dans le temps est comme avant le temps.
וטעמא דלאחר זמן הוא דגמר' לה למילתיה הא תוך זמן כלפני זמן
Nidda 46a נדה
Structure du débat :Question 2Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et Rabbi Zeïra objecta encore : « Un homme, quand il prononcera expressément un vœu » (Nb 6, 2). Pourquoi le texte dit-il « un homme » ? Pour inclure celui qui est âgé de treize ans et un jour : bien qu’il ne sache pas prononcer expressément, ses vœux sont valides.
ועוד מתיב רבי זירא (במדבר ו ) איש כי יפליא לנדור נדר מה ת"ל איש לרבות בן י"ג שנה ויום אחד שאע"פ שאינו יודע להפליא נדריו קיימין
De quoi s’agit-il ? S’il n’a pas produit deux poils, c’est un petit ! N’est-ce pas plutôt qu’il a produit deux poils ? Et la raison est qu’[étant] âgé de treize ans et un jour, il est un homme ; donc dans le temps est comme avant le temps. C’est une réfutation.
ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא אלא לאו דאייתי שתי שערות וטעמא דבן י"ג ויום אחד הוא דהוה ליה איש הא תוך זמן כלפני זמן תיובתא
Rav Na’hman a dit : C’est comme [une controverse] de tannaïm : [Un garçon] âgé de neuf ans qui a produit deux poils, c’est un grain de beauté ; de neuf ans à douze ans et un jour, c’est un grain de beauté ; Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : C’est un signe [de puberté]. À treize ans et un jour, de l’avis de tous, c’est un signe.
אמר ר"נ כתנאי בן ט' שנים שהביא ב' שערות שומא מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד שומא רבי יוסי ברבי יהודה אומר סימן בן י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן
Cela même est difficile ! Tu as dit : « De neuf ans à douze ans et un jour, c’est un grain de beauté » ; donc à treize ans même, c’est un signe. Et ensuite il enseigne : « À treize ans et un jour, c’est un signe » ; donc à treize ans même, c’est un grain de beauté !
הא גופא קשיא אמרת מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד שומא הא י"ג שנה גופא סימן והדר תני בן י"ג שנה ויום אחד סימן הא י"ג שנה גופא שומא
N’est-ce pas [une controverse de] tannaïm, l’un pensant que dans le temps est comme après le temps, et l’autre pensant que dans le temps est comme avant le temps ?
מאי לאו תנאי היא דמר סבר תוך זמן כלאחר זמן ומר סבר תוך זמן כלפני זמן
Non : tous [pensent que] dans le temps est comme avant le temps, et l’une comme l’autre [proposition traitent] de la fillette ; la première partie est [l’avis de] Rabbi, et la dernière [celui de] Rabbi Chimon ben Éléazar.
לא דכ"ע תוך זמן כלפני זמן ואידי ואידי בתינוקת ורישא רבי וסיפא ר"ש בן אלעזר
Et si tu veux, dis : l’une comme l’autre [traitent] du garçon ; la première partie est [l’avis de] Rabbi Chimon ben Éléazar, et la dernière [celui de] Rabbi.
ואיבעית אימא הא והא בתינוק ורישא ר"ש בן אלעזר וסיפא רבי
Et si tu veux, dis : l’une comme l’autre sont [l’avis de] Rabbi ; celle-ci [traite] du garçon et celle-là de la fillette. Et si tu veux, dis : l’une comme l’autre sont [l’avis de] Rabbi Chimon ben Éléazar ; celle-ci [traite] du garçon et celle-là de la fillette.
ואיבעית אימא הא והא רבי הא בתינוק הא בתינוקת ואב"א הא והא ר"ש בן אלעזר הא בתינוק הא בתינוקת
« Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : C’est un signe. » Rabbi Krospedaï, fils de Rabbi Chabtaï, a dit : À condition qu’ils soient encore sur lui.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר סימן א"ר כרוספדאי בריה דרבי שבתאי והוא שעודן בו
Il est également enseigné ainsi : [Un garçon] âgé de neuf ans et un jour qui a produit deux poils, c’est un grain de beauté ; de neuf ans à douze ans et un jour, et ils sont encore sur lui, c’est un grain de beauté ; Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : C’est un signe.
תניא נמי הכי בן ט' שנים ויום אחד שהביא ב' שערות שומא מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא ר' יוסי בר' יהודה אומר סימן
Rava a dit : La halakha est que dans le temps est comme avant le temps. Rav Chmouel bar Zoutra enseignait l’enseignement de Rava en ces termes : Rava a dit : Une mineure, durant toute la douzième année, peut faire le refus ; à partir de là, elle ne fait pas le refus et ne fait pas la ’halitsa.
אמר רבא הילכתא תוך זמן כלפני זמן רב שמואל בר זוטרא מתני לה לשמעתא דרבא בהאי לישנא אמר רבא קטנה כל י"ב שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת
Cela même est difficile ! Tu as dit qu’elle ne fait pas le refus : il en ressort qu’elle est adulte ; si elle est adulte, qu’elle fasse la ’halitsa !
הא גופא קשיא אמרת אינה ממאנת אלמא גדולה היא אי גדולה היא תחלוץ
Et si tu dis que c’est un doute pour lui, est-ce un doute pour lui ? Or Rava a dit : Une mineure qui a atteint ses années n’a pas besoin d’examen : la présomption est qu’elle a produit les signes !
וכי תימא מספקא ליה ומי מספקא ליה והאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין
Cela vaut en général ; mais ici, où l’on a examiné et l’on n’a pas trouvé, non.
ה"מ בסתמא אבל הכא דבדקו ולא אשכחו לא
S’il en est ainsi, qu’elle fasse le refus ! On craint qu’ils ne soient tombés.
אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו
C’est bien selon celui qui dit qu’on craint ; mais selon celui qui dit qu’on ne craint pas, que peut-on dire ? Car il a été dit : Rav Papa a dit : On ne craint pas qu’ils ne soient tombés. Rav Papi a dit : On craint. Cela vaut pour la ’halitsa, mais pour le refus, on craint.
הניחא למ"ד חוששין אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא למימר דאיתמר רב פפא אמר אין חוששין שמא נשרו רב פפי אמר חוששין הני מילי לענין חליצה אבל לענין מיאון חוששין
On en déduit que selon celui qui dit qu’on craint, elle fait la ’halitsa ; or il dit « on craint » en général !
מכלל דמ"ד חוששין חולצת והא חוששין בעלמא קאמר
Plutôt, en réalité, [il s’agit de ce] qu’on ne l’a pas examinée, et pour la ’halitsa on craint ; et lorsque Rava dit « présomption », [c’est] pour le refus, mais pour la ’halitsa, elle nécessite un examen.
אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה
Rav Dimi de Neharde’a a dit : La halakha est qu’on craint qu’ils ne soient tombés.
אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו
Et cela vaut là où il l’a consacrée dans le temps et a eu une union [avec elle] après le temps, car il y a un doute de la Torah ; mais au départ, non.
והני מילי היכא דקדשה בתוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא
Rav Houna a dit : [Le garçon dans le temps d’examen] qui a consacré [un aliment] et l’a mangé reçoit les coups de fouet,
אמר רב הונא הקדיש ואכל לוקה
ainsi qu’il est dit : « Un homme, quand il prononcera expressément un vœu » (Nb 6, 2), « il ne profanera pas sa parole » (Nb 30, 3) : quiconque est [capable] de prononcer expressément est [soumis à l’interdit de] « il ne profanera pas », et quiconque n’est pas [capable] de prononcer expressément n’est pas [soumis à l’interdit de] « il ne profanera pas ».
שנאמר (במדבר ו׳:ב׳ ) איש כי יפליא לנדור (במדבר ל, ג) ולא יחל דברו כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל וכל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל
Rav Houna bar Yehouda objecta (à Rava) pour soutenir Rav Houna :
מתיב רב הונא בר יהודה (לרבא) לסיועי לרב הונא
Original : Niddah 46a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.