אמר אביי רבי אליעזר בן יעקב ורבי עקיבא ור' יוחנן בן נורי כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה ובהא פליגי דרבי עקיבא סבר לפי דמים משלם ורבי יוחנן בן נורי סבר לפי מדה משלם
C’est évident ! Tu aurais pu dire que Rabbi Yo’hanan ben Nouri pense lui aussi comme Rabbi Akiva, qu’il paie selon la valeur, et que là, la raison pour laquelle il l’oblige est qu’il pense comme Rabbi Yossé le Galiléen, qui dit que le ’hamets à Pessa’h est permis à l’usage : il nous l’apprend.
פשיטא מהו דתימא רבי יוחנן בן נורי נמי כרבי עקיבא סבירא ליה דאמר לפי דמים משלם והתם היינו טעמא דקא מחייב משום דסבר לה כר' יוסי הגלילי דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה קמ"ל
Les Sages ont enseigné : celui qui mange une olive de terouma paie le principal et le cinquième. Abba Chaoul dit : [il n’est tenu] que si cela vaut une prouta. Quelle est la raison du premier Tanna ? L’Écriture dit : « et si un homme mange une chose sainte par inadvertance » (Lv 22, 14), et le manger, c’est une olive.
ת"ר האוכל כזית תרומה משלם קרן וחומש אבא שאול אומר עד שיהא בו שוה פרוטה מ"ט דתנא קמא אמר קרא (ויקרא כב, יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה ואכילה בכזית
Et Abba Chaoul, quelle est sa raison ? L’Écriture dit : « et il donnera », et il n’est pas de don inférieur à la valeur d’une prouta. Et l’autre aussi, n’est-il pas écrit « mange » ? Cela vient exclure celui qui endommage.
ואבא שאול מאי טעמא אמר קרא ונתן ואין נתינה פחות משוה פרוטה ואידך נמי הא כתיב יאכל ההוא פרט למזיק הוא דאתא
Et le premier Tanna, n’est-il pas écrit « et il donnera » ? Il en a besoin pour [enseigner] une chose apte à être sainte (à l’exclusion de celui qui mange de la terouma de ’hamets à Pessa’h).
ותנא קמא הכתיב ונתן ההוא מיבעי ליה לדבר הראוי להיות קדש (פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח):
Les Sages ont enseigné : celui qui mange de la terouma, moins d’une olive, paie le principal et ne paie pas le cinquième. Quel est le cas ? Si cela ne vaut pas une prouta, qu’il ne paie pas non plus le principal ! Et si cela vaut une prouta, qu’il paie aussi le cinquième ! En vérité, cela vaut une prouta, et pourtant, puisque ce n’est pas une olive, il paie le principal et ne paie pas le cinquième.
ת"ר האוכל תרומה פחות מכזית משלם את הקרן ואינו משלם את החומש היכי דמי אי דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם ואי דאית בה שוה פרוטה חומש נמי לישלם לעולם דאית בה שוה פרוטה ואפילו הכי כיון דלית ביה כזית משלם את הקרן ואינו משלם את החומש
Les rabbins le dirent devant Rav Papa : cela ne suit pas Abba Chaoul, car si c’était Abba Chaoul, il dit : dès lors que cela vaut une prouta, même si ce n’est pas une olive [il paie le cinquième]. Rav Papa leur répondit : tu peux même dire Abba Chaoul ; Abba Chaoul exige les deux.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא דלא כאבא שאול דאי כאבא שאול האמר כיון שיש בה שוה פרוטה אע"ג דלית ביה כזית אמר להו רב פפא אפילו תימא אבא שאול אבא שאול תרתי בעי
Et Abba Chaoul exige-t-il les deux ? N’avons-nous pas appris : Abba Chaoul dit : ce qui vaut une prouta oblige au paiement, ce qui ne vaut pas une prouta n’oblige pas au paiement. Ils lui dirent : on n’a parlé de la valeur d’une prouta qu’en matière de détournement [de biens sacrés] ; mais pour la terouma, il n’est tenu que s’il y a une olive. Or s’il en était ainsi, il aurait fallu [dire] : « dès lors qu’il y a une olive » ! C’est une réfutation.
ומי בעי אבא שאול תרתי והא תנן אבא שאול אומר את שיש בו שוה פרוטה חייב בתשלומין את שאין בו שוה פרוטה אינו חייב בתשלומין אמרו לו לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה בלבד אבל לתרומה אינו חייב עד שיהא בו כזית ואם איתא כיון שיש בו כזית מיבעי ליה תיובתא
Et Rav Papa aussi est revenu sur sa position, car il est enseigné : « et il pèche par inadvertance » (Lv 5, 15) : à l’exclusion de [celui qui agit] délibérément. Mais n’est-ce pas un raisonnement ? Si pour les autres commandements, pour lesquels on est passible de retranchement, [l’Écriture] dispense celui qui agit délibérément [d’un sacrifice], le détournement, qui n’entraîne pas le retranchement, n’est-il pas logique qu’elle dispense celui qui agit délibérément ?
ואף רב פפא הדר ביה דתניא (ויקרא ה, טו) וחטאה בשגגה פרט למזיד והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פוטר בהן את המזיד מעילה שאין בה כרת אינו דין שפטר את המזיד
Non ! Si tu l’as dit des autres commandements, pour lesquels on n’est pas passible de mort, le diras-tu du détournement, pour lequel on est passible de mort ? L’Écriture dit « par inadvertance » : à l’exclusion de [celui qui agit] délibérément.
לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה שחייב בה מיתה ת"ל בשגגה פרט למזיד
Et Rav Na’hman bar Yits’hak dit à Rav ’Hiya bar Avin : ce Tanna, au début, le retranchement lui semble plus grave, et à la fin, la mort lui semble plus grave ?
ואמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה
Et il lui répondit : voici ce qu’il dit : non ! Si tu l’as dit des autres commandements, pour lesquels on n’est pas passible de mort pour moins d’une olive, le diras-tu du détournement, pour lequel on est passible de mort pour moins d’une olive ? Et il lui dit : que ton esprit trouve le repos, car tu as apaisé mon esprit. Et il lui dit : quel apaisement ? Car Rabba et Rav Chéchet y ont porté la hache : qui as-tu entendu dire
ואמר ליה הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית ואמר ליה תנוח דעתך שהנחת את דעתי וא"ל מאי ניחותא דרבה ורב ששת שדו ביה נרגא מאן שמעת ליה דאמר
Original : Pesachim 32b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.