C’est une difficulté.
קשיא
Sanhédrin 112a סנהדרין
Structure du débat :Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Ils ont demandé : S’ils se sont égarés d’eux-mêmes, qu’en est-il ? Le Miséricordieux a-t-il dit « et ont égaré », à l’exclusion de ceux qui se sont égarés d’eux-mêmes, ou bien peut-être même s’ils se sont égarés d’eux-mêmes ?
איבעיא להו הודחו מאליהן מהו וידיחו אמר רחמנא ולא שהודחו מאליהן או דילמא אפילו הודחו מאליהן
Viens et entends : « Si ce sont des femmes et des enfants qui l’ont égarée » [ils sont comme des individus]. Pourquoi ? Que ce soit comme s’ils s’étaient égarés d’eux-mêmes ! — Ceux-là se sont laissé entraîner par eux-mêmes ; ceux-ci se sont laissé entraîner par des femmes et des enfants.
ת"ש הדיחוה נשים וקטנים אמאי ליהוי כהודחו מאליהן הנך בתר נפשייהו גרידי הני בתר נשים וקטנים גרידי:
« Si la majorité a été égarée. » Comment procède-t-on ? Rav Yehouda a dit : On juge et on emprisonne, on juge et on emprisonne. Oulla lui dit : Il se trouve que tu fais traîner leur jugement ! Mais Oulla a dit : On juge et on lapide, on juge et on lapide.
עד שיודח רובה: היכי עבדינן אמר רב יהודה דנין וחובשין דנין וחובשין א"ל עולא נמצא אתה מענה את דינן של אלו אלא אמר עולא דנין וסוקלין דנין וסוקלין
Il a été dit : Rabbi Yo’hanan a dit : On juge et on lapide, on juge et on lapide. Et Rech Lakich a dit : On multiplie pour eux les tribunaux.
איתמר רבי יוחנן אמר דנין וסוקלין דנין וסוקלין ור"ל אמר מרבין להן בתי דינין
En est-il ainsi ? Rabbi ’Hama bar Yossé n’a-t-il pas dit au nom de Rabbi Ochaya : « Tu feras sortir cet homme ou cette femme » (Dt 17, 5) : un homme ou une femme, tu les fais sortir vers tes portes, mais tu ne fais pas sortir toute une ville vers tes portes ? — Mais on multiplie pour eux les tribunaux, on examine leurs cas, puis on les fait monter au grand tribunal, qui conclut leur jugement et les met à mort.
איני והאמר ר' חמא בר יוסי א"ר אושעיא (דברים יז, ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך אלא מרבין להן בתי דינין ומעיינין בדיניהן ומסקינן להו לבית דין הגדול וגמרי להו לדינייהו וקטלי להו:
« Tu frapperas les habitants de cette ville, etc. » Les Sages ont enseigné : Une caravane d’âniers ou de chameliers passant d’un lieu à un autre, qui a passé la nuit dans [la ville] et a été égarée avec elle : s’ils y ont séjourné trente jours, ils sont passés par l’épée et leurs biens sont perdus ; moins que cela, ils sont lapidés et leurs biens sont épargnés.
הכה תכה את יושבי העיר וכו': תנו רבנן החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום לנו בתוכה והודחו עמה אם נשתהו שם ל' יום הן בסייף וממונן אבד פחות מיכן הן בסקילה וממונן פלט
On a opposé à cela : Combien de temps doit-on être dans la ville pour être comme les gens de la ville ? Douze mois. Rava a dit : Ce n’est pas difficile : ceci, pour être [compté parmi] les gens de la ville ; cela, pour être [compté parmi] les habitants de la ville.
ורמינהי כמה יהיה בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש אמר רבא לא קשיא הא למיהוי מבני מתא הא למיהוי מיתבי מתא
Et il a été enseigné ainsi : Celui à qui un vœu interdit de tirer profit des gens de la ville : s’il y a quelqu’un qui y a séjourné douze mois, il lui est interdit de tirer profit de lui ; moins que cela, il lui est permis de tirer profit de lui. [S’il a fait le vœu] à propos des habitants de la ville : si [quelqu’un] y a séjourné trente jours, il lui est interdit de tirer profit de lui ; moins que cela, il lui est permis de tirer profit de lui.
והתניא המודר הנאה מבני העיר אם יש אדם שנשתהא שם י"ב חדש אסור ליהנות ממנו פחות מיכן מותר ליהנות ממנו ביושבי העיר אם נשתהא ל' יום אסור ליהנות ממנו פחות מיכן מותר ליהנות ממנו:
« Voue-la à l’anathème, elle et tout ce qui s’y trouve, etc. » Les Sages ont enseigné : « Voue-la à l’anathème, elle et tout ce qui s’y trouve » (Dt 13, 16) : à l’exclusion des biens des justes qui sont hors d’elle ; « et tout ce qui s’y trouve » : pour inclure les biens des justes qui sont en elle ; « son butin » : et non le butin du Ciel ; « et tout son butin » : pour inclure les biens des méchants qui sont hors d’elle.
החרם אותה ואת כל אשר בה כו': ת"ר (דברים יג, טז) החרם אותה ואת כל אשר בה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה שללה ולא שלל שמים ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שחוצה לה
Rabbi Chimon a dit : Pourquoi la Torah a-t-elle dit que les biens des justes qui s’y trouvent seront perdus ? Qu’est-ce qui les a amenés à habiter en elle ? Leur argent ; c’est pourquoi leur argent est perdu. Le maître a dit : « Et tout son butin, tu le rassembleras » (Dt 13, 17) : pour inclure les biens des méchants qui sont hors d’elle. Rav ’Hisda a dit : Et [seulement] ceux qui peuvent être rassemblés à l’intérieur.
אמר ר"ש מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד אמר מר (דברים יג, יז) ואת כל שללה תקבץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה אמר רב חסדא ובנקבצים לתוכה
Rav ’Hisda a dit : Les dépôts des gens de la ville égarée sont permis. De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit : [des dépôts] d’une autre ville qui se trouvent à l’intérieur, il est évident qu’ils sont permis : ce n’est pas « son butin ». Mais [s’il s’agit] des leurs, qui se trouvent dans une autre ville : s’ils peuvent être rassemblés à l’intérieur, pourquoi sont-ils permis ? Et s’ils ne peuvent pas être rassemblés à l’intérieur, il l’a déjà dit une fois !
אמר רב חסדא פקדונות של אנשי עיר הנדחת מותרין ה"ד אי לימא דעיר אחרת ואיתנהו בגוה פשיטא דמותרין לאו שללה הוא ואלא דידהו ואיתנהו בעיר אחרת אי דנקבצין לתוכה אמאי מותרין ואי אין נקבצין לתוכה הא אמרה חדא זימנא
Non : il s’agit en fait [des biens] d’une autre ville déposés à l’intérieur, et de quoi s’occupe-t-on ici ? Du cas où [le dépositaire] en a assumé la responsabilité. On aurait pu dire que, puisqu’il en a assumé la responsabilité, c’est comme s’ils étaient à lui ; [Rav ’Hisda] nous apprend [qu’il n’en est rien].
לא לעולם דעיר אחרת דמפקדי בתוכה והכא במאי עסקינן כגון דקביל עליה אחריות מהו דתימא כיון דקביל עליה אחריות כדידיה דמי קא משמע לן
Rav ’Hisda a dit : Une bête qui appartient pour moitié à la ville égarée et pour moitié à une autre ville est interdite. Une pâte qui appartient pour moitié à la ville égarée et pour moitié à une autre ville est permise. Quelle en est la raison ? Une bête est comme ce qui n’est pas partagé ; une pâte est comme ce qui est partagé.
אמר רב חסדא בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה עיסה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת מותרת מאי טעמא בהמה כמאן דלא פליגא דמיא עיסה כמאן דפליגא דמיא
Rav ’Hisda a demandé : Une bête de la ville égarée, l’abattage rituel est-il efficace pour la soustraire à [l’impureté de] la charogne ? Le Miséricordieux a dit « au fil de l’épée » : il n’y aurait pas de différence entre l’abattre rituellement et la tuer [autrement] ? Ou bien peut-être, puisqu’on l’a abattue rituellement, l’abattage lui est-il efficace ? Qu’en est-il ? La question reste en suspens.
בעי רב חסדא בהמת עיר הנדחת מהו דתיתהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אמר רחמנא לא שנא שחטה משחט לא שנא קטלא מקטל או דלמא כיון דשחטה מהניא לה שחיטה מאי תיקו
Rav Yossef a demandé : Les cheveux des femmes justes, qu’en est-il ? Rava a dit : Ceux des méchantes seraient-ils donc interdits ? Il est écrit : « Tu rassembleras… et tu brûleras » (Dt 13, 17) : ce qui ne requiert que d’être rassemblé et brûlé, à l’exclusion de ceci, qui requiert d’être coupé, rassemblé et brûlé !
בעי רב יוסף שיער נשים צדקניות מהו אמר רבא הא דרשעיות אסור (דברים יג, יז) תקבץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה
Mais Rava a dit : [La question porte] sur une perruque. Quel est le cas ? Si elle est attachée à son corps, elle est comme son corps. Ce n’est nécessaire que lorsqu’elle est suspendue à une patère : est-elle comme les biens des justes qui se trouvent à l’intérieur, et donc perdue ? Ou bien peut-être, puisqu’elle entre et sort [avec], est-elle comme son vêtement ? La question reste en suspens.
אלא אמר רבא בפיאה נכרית היכי דמי אי דמחובר בגופה כגופה דמיא לא צריכא דתלי בסיבטא כנכסי צדיקים שבתוכה דמי ואבד או דלמא כיון דעיילא ונפקא כלבושה דמי תיקו:
« Et tout son butin, tu le rassembleras au milieu de sa place, etc. » Les Sages ont enseigné : Si elle n’a pas de place, elle ne devient pas une ville égarée. Telles sont les paroles de Rabbi Yichmaël. Rabbi Akiva dit : Si elle n’a pas de place, on lui fait une place. Sur quoi portent leurs divergences ? L’un pense que « sa place » signifie [une place existant] dès l’origine, et l’autre pense que « sa place » signifie aussi [une place faite] maintenant.
ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה וכו': ת"ר אין לה רחוב אינה נעשית עיר הנדחת דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין לה רחוב עושין לה רחוב במאי קמיפלגי מר סבר רחובה מעיקרא משמע ומר סבר רחובה השתא נמי משמע:
Original : Sanhedrin 112a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.