« Les objets consacrés qui s’y trouvent seront rachetés, etc. » Les Sages ont enseigné : S’il s’y trouvait des choses consacrées, les choses consacrées à l’autel mourront, les choses consacrées à l’entretien du Temple seront rachetées, la terouma sera laissée pourrir, la seconde dîme et les Écrits saints seront mis en gueniza. Rabbi Chimon dit : « Son bétail », et non le bétail du premier-né et de la dîme ; « son butin », à l’exclusion de l’argent consacré et de l’argent de la dîme.
וההקדשות שבה יפדו כו': ת"ר היו בה (קדשי) קדשים קדשי מזבח ימותו קדשי בדק הבית יפדו ותרומות ירקבו ומעשר שני וכתבי הקדש יגנזו ר"ש אומר בהמתה ולא בהמת בכור ומעשר שללה פרט לכסף הקדש וכסף מעשר
Le maître a dit : S’il s’y trouvait des choses consacrées, les choses consacrées à l’autel mourront. Mais pourquoi mourront-elles ? Qu’on les laisse paître jusqu’à ce qu’elles aient un défaut, qu’on les vende et que leur prix aille aux offrandes volontaires !
אמר מר היו בה (קדשי) קדשים קדשי מזבח ימותו ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה
Rabbi Yo’hanan a dit : « Le sacrifice des méchants est une abomination » (Pr 21, 27). Rech Lakich a dit : C’est un bien des propriétaires ; et il s’agit ici de choses consacrées dont ils portent la responsabilité, et c’est [l’avis de]Rabbi Chimon, qui dit que c’est un bien des propriétaires.
ר' יוחנן אמר (משלי כא, כז) זבח רשעים תועבה ר"ל אמר ממון בעלים הוא והכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש היא דאמר ממון בעלים הוא
Mais puisque la fin est de Rabbi Chimon, le début n’est pas de Rabbi Chimon ! — [Le début traite] des sacrifices de sainteté mineure, selon Rabbi Yossé le Galiléen, qui dit que les sacrifices de sainteté mineure sont un bien des propriétaires. Mais les sacrifices de très haute sainteté, qu’en est-il ? Ils seront rachetés ?
הא מדסיפא ר"ש היא רישא לאו ר"ש בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים אבל קדשי קדשים מאי יפדו
Au lieu d’enseigner dans la fin : « Les choses consacrées à l’entretien du Temple seront rachetées », qu’il fasse une distinction dans ce même cas et enseigne : En quel cas est-ce dit ? Pour les sacrifices de sainteté mineure ; mais les sacrifices de très haute sainteté seront rachetés ! — Comme il y a le sacrifice expiatoire dont le propriétaire est mort, qui est voué à la mort, il ne pouvait l’énoncer de façon absolue.
אדתני סיפא קדשי בדק הבית יפדו ליפלוג וליתני בדידה בד"א בקדשים קלים אבל קדשי קדשים יפדו כיון דאיכא חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא לא פסיקא ליה
On comprend que Rabbi Yo’hanan ne dise pas comme Rech Lakich, car il est écrit : « Le sacrifice des méchants est une abomination. » Mais Rech Lakich, pour quelle raison ne dit-il pas comme Rabbi Yo’hanan ? Il te répondrait : Quand nous disons « le sacrifice des méchants est une abomination », c’est lorsqu’ils sont dans leur état d’origine ; mais ici, puisqu’ils ont changé, ils ont changé.
בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דכתיב זבח רשעים תועבה אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך כי אמרינן זבח רשעים תועבה הני מילי היכא דאתנהו בעינייהו אבל הכא כיון דאישתני אישתני:
« Rabbi Chimon dit : Ton bétail, et non le bétail du premier-né et de la dîme. » De quoi s’agit-il ? Si l’on dit : de bêtes sans défaut, c’est le butin du Ciel ! Mais si c’est de bêtes ayant un défaut, c’est « son butin » !
ר"ש אומר בהמתך ולא בהמת בכור ומעשר: במאי עסקינן אילימא בתמימין שלל שמים הוא אלא בבעלי מומין שללה נינהו
Ravina a dit : Il s’agit en fait de bêtes ayant un défaut, et [le sens est] : ce qui est consommé au titre de « ton bétail » ; à l’exclusion de celles-ci, qui ne sont pas consommées au titre de « ton bétail », mais au titre de premier-né et de dîme, car elles sont le butin du Ciel.
אמר רבינא לעולם בבעלי מומין ומי שנאכל בתורת בהמתך יצאו אלו שאין נאכלין בתורת בהמתך אלא בתורת בכור ומעשר דשלל שמים נינהו
Et cela diverge de Chmouel, car Chmouel a dit : Tout est offert et tout est racheté. Que dit-il ? Il dit ceci : Tout ce qui est offert lorsqu’il est sans défaut et racheté lorsqu’il a un défaut est exclu par [le mot] « butin » ; et tout ce qui est offert lorsqu’il est sans défaut et n’est pas racheté lorsqu’il a un défaut, comme le premier-né et la dîme, est exclu par [le mot] « bétail ».
ופליגא דשמואל דאמר שמואל הכל קרב והכל נפדה מאי קאמר ה"ק כל שקרב כשהוא תם ונפדה כשהוא בעל מום משלל אימעיט וכל שקרב כשהוא תם ואינו נפדה כשהוא בעל מום כגון בכור ומעשר מבהמה נפקא:
« La terouma sera laissée pourrir. » Rav ’Hisda a dit : On ne l’a enseigné que pour la terouma qui est entre les mains d’un Israélite ; mais la terouma qui est entre les mains d’un cohen, puisqu’elle est son bien, sera brûlée.
תרומות ירקבו: אמר רב חסדא ל"ש אלא תרומה ביד ישראל אבל תרומה ביד כהן כיון דממוניה הוא תשרף
Rav Yossef objecta : « La seconde dîme et les Écrits saints seront mis en gueniza. » Or la seconde dîme entre les mains d’un Israélite est comme la terouma entre les mains d’un cohen, et l’on enseigne pourtant qu’on la met en gueniza ! Mais si cela a été dit, voici comment cela a été dit : Rav ’Hisda a dit : On ne l’a enseigné que pour la terouma qui est entre les mains d’un cohen ; mais la terouma qui est entre les mains d’un Israélite sera donnée à un cohen d’une autre ville.
מתיב רב יוסף מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו והא מעשר שני ביד ישראל כתרומה ביד כהן דמי וקתני יגנזו אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רב חסדא ל"ש אלא תרומה ביד כהן אבל תרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת
Nous avons appris ailleurs : Une pâte de seconde dîme est exempte de la ’halla. Telles sont les paroles de Rabbi Meïr ; et les Sages l’y soumettent. Rav ’Hisda a dit : La divergence porte sur la seconde dîme à Jérusalem : Rabbi Meïr pense que la seconde dîme est un bien du Très-Haut, et les Sages pensent que c’est un bien profane. Mais en province, de l’avis de tous, elle est exempte.
תנן התם עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר"מ וחכמים מחייבין אמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלים דר"מ סבר מעשר שני ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא אבל בגבולין דברי הכל פטור
Rav Yossef objecta : « La seconde dîme et les Écrits saints seront mis en gueniza. » De quoi s’agit-il ? Si l’on dit : à Jérusalem, [Jérusalem] peut-elle devenir une ville égarée ? N’a-t-il pas été enseigné : Dix choses ont été dites de Jérusalem, et celle-ci en est une : elle ne devient pas une ville égarée ? Mais [s’il s’agit de la dîme] d’une autre ville, qu’on a fait monter à l’intérieur [de Jérusalem], les murailles l’ont [déjà] saisie !
מתיב רב יוסף מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו במאי עסקינן אילימא בירושלים מי הויא עיר הנדחת והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלים וזו אחת מהן אינה נעשית עיר הנדחת ואלא בעיר אחרת ואסקוהו לגוה הא קלטוהו מחיצות
N’est-ce donc pas en province, et l’on enseigne qu’on la met en gueniza ? — Non : il s’agit en fait [de la dîme] d’une autre ville, qu’on a fait monter à l’intérieur [de Jérusalem] ; et de quoi s’occupe-t-on ici ? Du cas où elle est devenue impure.
אלא לאו בגבולין וקתני יגנזו לא לעולם דעיר אחרת ואסקוהו לגוה והכא במאי עסקינן שנטמא
Qu’on la rachète donc ! Car Rabbi Éléazar a dit : D’où sait-on que la seconde dîme devenue impure, on la rachète même à Jérusalem ? L’Écriture dit : « Tu ne pourras pas la porter (seeto) » (Dt 14, 24), et « porter » ne désigne que le fait de manger, ainsi qu’il est dit : « Il leur fit porter des portions (masot) de devant lui » (Gn 43, 34). — De quoi s’occupe-t-on ici ? De ce qui a été acheté [avec l’argent de la dîme].
ולפרקיה דא"ר אלעזר מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים ת"ל (דברים יד, כד) לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר (בראשית מג, לד) וישא משאת מאת פניו הכא במאי עסקינן בלקוח
Original : Sanhedrin 112b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.