Structure du débat :Question 2Objection 1Preuve 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Quelle est la raison de Rabbi Yossé bar Yehouda ? Le verset dit : « Un seul témoin ne déposera pas contre une personne pour [la faire] mourir » (Nb 35, 30) : pour [la faire] mourir, il ne dépose pas, mais pour l’acquitter, il dépose. Et les Sages ? Rech Lakich a dit : parce qu’il paraîtrait intéressé à son propre témoignage.
מאי טעמא דר' יוסי בר יהודה דאמר קרא (במדבר לה, ל) עד אחד לא יענה בנפש למות למות הוא דאינו עונה אבל לזכות עונה ורבנן אמר ריש לקיש משום דמיחזי כנוגע בעדותו
Et les Sages, ce « pour mourir », qu’en déduisent-ils ? Ils l’appliquent à l’un des disciples, comme il est enseigné dans une baraïta : si l’un des témoins dit : « J’ai un argument à faire valoir en sa faveur », d’où sait-on qu’on ne l’écoute pas ? Le verset dit : « Un seul témoin ne déposera pas ». Et si l’un des disciples dit : « J’ai un argument à faire valoir contre lui », d’où sait-on qu’on ne l’écoute pas ? Le verset dit : « Un seul ne déposera pas contre une personne pour [la faire] mourir ».
ורבנן האי למות מאי דרשי ביה מוקמי ליה באחד מן התלמידים כדתניא אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות מניין שאין שומעין לו ת"ל עד אחד לא יענה מניין לאחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו חובה מניין שאין שומעין לו ת"ל אחד לא יענה בנפש למות:
« Dans les procès capitaux, celui qui argumente », etc. Rav a dit : on n’a enseigné cela qu’au moment de la délibération, mais au moment de la conclusion du jugement, celui qui a argumenté en faveur [de l’accusé] peut revenir et argumenter contre lui.
דיני נפשות המלמד כו': אמר רב לא שנו אלא בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין מלמד זכות חוזר ומלמד חובה
On objecta : le lendemain, ils se lèvent tôt et viennent ; celui qui acquittait dit : « C’est moi qui acquittais, et j’acquitte toujours » ; celui qui condamnait dit : « C’est moi qui condamnais, et je condamne toujours » ; celui qui argumentait contre peut argumenter en faveur, mais celui qui argumentait en faveur ne peut pas revenir et argumenter contre.
מיתיבי למחרת משכימין ובאין המזכה אומר אני המזכה ומזכה אני במקומי המחייב אומר אני המחייב ומחייב אני במקומי המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה
Or le lendemain, c’est le moment de la conclusion du jugement ! Et selon ton raisonnement, le lendemain n’y a-t-il pas de délibération ? [Le texte] enseigne [ce qui vaut] au moment de la délibération.
והא למחרת גמר דין הוא וליטעמיך למחרת משא ומתן מי ליכא כי קתני בשעת משא ומתן
Viens et écoute : ils débattent les uns contre les autres jusqu’à ce que l’un de ceux qui condamnent se range aux paroles de ceux qui acquittent. Si [ce que dit Rav] était vrai, qu’on enseigne aussi l’inverse ! Le Tanna se préoccupe de [ramener vers] l’acquittement, il ne se préoccupe pas de [ramener vers] la condamnation.
ת"ש דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין ואם איתא ליתני נמי איפכא תנא אזכות קא מהדר אחובה לא קא מהדר
Viens et écoute, car Rabbi Yossé bar ’Hanina a dit : si l’un des disciples a plaidé l’acquittement puis est mort, on le considère comme s’il était vivant et se tenait à sa place. Mais pourquoi ? Disons que s’il était vivant, il se serait rétracté ! En tout cas, pour l’instant, il ne s’est pas rétracté.
ת"ש דאמר ר' יוסי בר חנינא אחד מן התלמידים שזיכה ומת רואין אותו כאילו חי ועומד במקומו ואמאי נימא אילו הוה קיים הדר ביה השתא מיהא לא הדר ביה
Mais n’a-t-on pas envoyé dire de là-bas : selon Rabbi Yossé bar ’Hanina, [cette parole] est sortie de la règle générale de notre maître [Rabbi] ? Il fut dit [en réponse] : elle n’est pas sortie [de la règle].
והא שלחו מתם לדברי ר' יוסי בר חנינא מוצא מכלל רבינו אין מוצא איתמר
Viens et écoute : deux greffiers des juges se tiennent devant eux, l’un à droite et l’autre à gauche, et ils écrivent les paroles de ceux qui acquittent et les paroles de ceux qui condamnent.
תא שמע שני סופרי הדיינין עומדין לפניהן אחד מן הימין ואחד מן השמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין
Les paroles de ceux qui condamnent, on le comprend : [au cas où] le lendemain ils verraient une autre raison et voudraient reporter le jugement au jour suivant. Mais les paroles de ceux qui acquittent, pour quelle raison ? N’est-ce pas parce que, s’ils voyaient une autre raison de condamner, on n’en tiendrait pas compte ?
בשלמא דברי המחייבין למחר חזו טעמא אחרינא ובעו למעבד הלנת דין אלא דברי המזכין מאי טעמא לאו משום דאי חזו טעמא אחרינא לחובה לא משגחינן בהו
Non : c’est afin que deux [juges] ne disent pas une seule raison tirée de deux versets. Comme Rabbi Assi l’a demandé à Rabbi Yo’hanan : si deux ont dit une seule raison tirée de deux versets, qu’en est-il ? Il lui répondit : on ne les compte que pour un seul.
לא כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות כדבעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו אמר ליה אין מונין להן אלא אחד
D’où tient-on cela ? Abayé a dit : le verset dit : « Dieu a dit une chose, j’en ai entendu deux, que la force appartient à Dieu » (Ps 62, 12) : un seul verset fournit plusieurs raisons, mais une seule raison ne provient pas de plusieurs versets. L’école de Rabbi Yichmaël a enseigné : « Et comme un marteau qui fait éclater le roc » (Jr 23, 29) : de même que ce marteau se divise en de nombreuses étincelles, de même un seul verset fournit plusieurs raisons.
מנהני מילי אמר אביי דאמר קרא (תהלים סב, יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות דבי ר' ישמעאל תנא (ירמיהו כג, כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים
Comment se présente le cas d’une seule raison tirée de deux versets ? Rav Zevid a dit : comme nous l’avons appris dans une michna : l’autel sanctifie ce qui lui convient.
היכי דמי טעם אחד משני מקראות אמר רב זביד כדתנן מזבח מקדש את הראוי לו
Rabbi Yehochoua dit : tout ce qui convient aux feux [de l’autel], s’il y est monté, n’en redescend pas, car il est dit : « C’est l’holocauste sur son foyer » (Lv 6, 2) : de même que l’holocauste, qui convient aux feux, s’il est monté ne redescend pas, de même tout ce qui convient aux feux, s’il est monté ne redescend pas.
רבי יהושע אומר כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד שנאמר (ויקרא ו, ב) העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד
Rabban Gamliel dit : tout ce qui convient à l’autel, s’il y est monté, n’en redescend pas, car il est dit : « C’est l’holocauste sur son foyer, sur l’autel » : de même que l’holocauste, qui convient à l’autel, s’il est monté ne redescend pas, de même tout ce qui convient à l’autel, s’il est monté ne redescend pas.
רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראויה לגבי מזבח אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד
Mais là, ils sont bien en désaccord, car il est enseigné dans la suite : il n’y a de différence entre les paroles de Rabban Gamliel et celles de Rabbi Yehochoua que pour le sang et les libations, dont Rabban Gamliel dit qu’ils ne redescendent pas, et Rabbi Yehochoua dit qu’ils redescendent !
והא התם מיפלג פליגי דקתני סיפא אין בין דברי רבן גמליאל לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים שר"ג אומר לא ירדו ור' יהושע אומר ירדו
Rav Papa a donc dit : comme il est enseigné dans une baraïta : Rabbi Yossé le Galiléen dit : puisqu’il est dit :
אלא אמר רב פפא כדתניא ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר
Original : Sanhedrin 34a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.