« En quoi est-il différent de nous ? » Et le « oui » qu’ils lui ont dit, c’était pour se moquer de lui.
מ"ש איהו מינן דידן ואין דקאמרי אחוכי עליה
Sanhédrin 61b סנהדרין
Structure du débat :Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et les michnayot : ici, il s’agit d’un individu qui est incité ; là, d’un groupe qui est incité. L’individu ne réfléchit pas et se laisse égarer à sa suite ; un groupe réfléchit et ne se laisse pas égarer à sa suite.
ומתני' כאן ביחיד הניסת כאן ברבים הניסתים יחיד לא מימלך וטעי בתריה רבים מימלכי ולא טעו בתריה
Rav Yossef a dit : D’où est-ce que je le dis ? Car il est écrit : « Tu ne consentiras pas à lui et tu ne l’écouteras pas » (Dt 13, 9) : s’il a consenti et écouté, il est passible.
אמר רב יוסף מנא אמינא לה דכתיב (דברים יג, ט) לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב
Abayé lui objecta : Y a-t-il une différence entre l’incitation d’un groupe et l’incitation d’un individu ? N’est-il pas enseigné : « Si ton frère, fils de ta mère, t’incite » (Dt 13, 7) : aussi bien un individu incité qu’un groupe incité ; et le verset a sorti l’individu de la catégorie du groupe et le groupe de la catégorie de l’individu,
איתיביה אביי מי שאני בין ניסת דרבים לניסת יחיד והתניא (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך בן אמך אחד יחיד הניסת ואחר רבים הניסתים והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים ורבים מכלל יחיד
l’individu de la catégorie du groupe, pour être plus sévère envers sa personne et plus clément envers ses biens ;
יחיד מכלל רבים להחמיר על גופו ולהקל על ממונו
le groupe de la catégorie de l’individu, pour être plus clément envers leurs personnes et plus sévère envers leurs biens.
רבים מכלל יחיד להקל על גופם ולהחמיר על ממונם
C’est sur ce point qu’ils diffèrent, mais pour tout le reste, ils sont semblables !
בהא מילתא הוא דשאני אבל בכל מילי כי הדדי נינהו
Mais Abayé a dit : Ici, il s’agit de celui qui est incité par sa propre bouche ; là, de celui qui est incité par la bouche d’autres. [Incité] par sa propre bouche, il réfléchit ; par la bouche d’autres, il se laisse entraîner à leur suite.
אלא אמר אביי כאן בניסת מפי עצמו כאן בניסת מפי אחרים מפי עצמו מימלך מפי אחרים גריר בתרייהו
Abayé a dit : D’où est-ce que je le dis ? Car il est écrit : « Tu ne consentiras pas à lui et tu ne l’écouteras pas » : s’il a consenti et écouté, il est passible.
אמר אביי מנא אמינא לה דכתיב לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב
Rava a dit : L’un et l’autre concernent celui qui est incité par la bouche d’autres : ici, quand [l’incitateur] lui a dit : « Voici ce qu’elle mange, voici ce qu’elle boit, voici le bien qu’elle fait, voici le mal qu’elle fait » ; là, quand il ne lui a pas dit : « Voici ce qu’elle mange, voici ce qu’elle boit, etc. »
רבא אמר אידי ואידי בניסת מפי אחרים הא דא"ל כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה הא דלא א"ל כך אוכלת כך שותה כו'
Rava a dit : D’où est-ce que je le dis ? Car il est écrit : « Parmi les dieux des peuples qui vous entourent, proches de toi, etc. » (Dt 13, 8). Que m’importe [qu’ils soient] proches ou éloignés ? Voici ce qu’il lui dit : par le bien [que font les idoles] des proches, tu apprends le bien [que font celles] des éloignés.
אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (דברים יג, ח) מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך וגו' מה לי קרובים ומה לי רחוקים הכי קא"ל מטיבותן של קרובים אתה למד מה טיבותן של רחוקים
N’est-ce pas qu’il lui a dit : « Voici ce qu’elle mange, voici ce qu’elle boit, voici le bien qu’elle fait, voici le mal qu’elle fait » ? Déduis-en.
מאי לאו דאמר ליה כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה ש"מ
Rav Achi a dit : La fin [de la Michna] concerne un Israélite apostat.
רב אשי אמר סיפא בישראל מומר
Ravina a dit : Il enseigne « non seulement ceci, mais aussi cela ».
רבינא אמר לא זו אף זו קתני
Il a été dit : Celui qui sert l’idolâtrie par amour ou par crainte : Abayé a dit qu’il est passible ; Rava a dit qu’il est exempt.
איתמר העובד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה אביי אמר חייב רבא אמר פטור
Abayé a dit qu’il est passible, car il l’a bien servie. Rava a dit qu’il est exempt : s’il l’a acceptée sur lui comme dieu, oui ; sinon, non.
אביי אמר חייב דהא פלחה רבא אמר פטור אי קבליה עליה באלוה אין אי לא לא:
Moyen mnémotechnique : « Sert — se prosterne — oint ».
סימן עב"ד ישתחו"ה למשי"ח:
Abayé a dit : D’où est-ce que je le dis ? Car nous avons appris : « Celui qui sert l’idolâtrie, aussi bien celui qui sert, etc. » N’est-ce pas « aussi bien celui qui sert par amour que par crainte » ?
ואמר אביי מנא אמינא לה דתנן העובד עבודת כוכבים אחד העובד כו' מאי לאו אחד העובד מאהבה ומיראה
ורבא אמר לך לא כדמתרץ רבי ירמיה
Abayé a dit : D’où est-ce que je le dis ? Car il est enseigné : « Tu ne te prosterneras pas devant elles » (Ex 20, 5) : devant elles tu ne te prosterneras pas, mais tu te prosternes devant un homme comme toi. On pourrait croire : même s’il est servi [comme dieu] comme Haman ; le verset dit : « Et tu ne les serviras pas » (Ex 20, 5). Or Haman était servi par crainte !
אמר אביי מנא אמינא לה דתניא (שמות כ, ד) לא תשתחוה להם להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך יכול אפילו נעבד כהמן ת"ל (שמות כ, ד) ולא תעבדם והא המן מיראה הוה נעבד
Et Rava ? « Comme Haman » et pas comme Haman : comme Haman, en ce que lui-même est une idole ; et pas comme Haman, car Haman [était servi] par crainte, et ici ce n’est pas par crainte.
ורבא כהמן ולא כהמן כהמן דאיהו גופיה עבודת כוכבים ולא כהמן דאילו המן מיראה והכא לאו מיראה
Et Abayé a dit : D’où est-ce que je le dis ? Car il est enseigné : Le prêtre oint, pour l’idolâtrie : Rabbi dit [qu’il apporte le sacrifice] pour une erreur dans l’acte ; et les Sages disent : pour l’ignorance de la règle.
ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא כהן משיח בעבודת כוכבים רבי אומר בשגגת מעשה וחכמים אומרים בהעלם דבר
Et ils s’accordent [qu’il apporte] une chèvre comme un individu, et ils s’accordent qu’il n’apporte pas de sacrifice de culpabilité conditionnel.
ושוין שבשעירה כיחיד ושוין שאין מביא אשם תלוי
Cette erreur dans l’acte concernant l’idolâtrie, de quel cas s’agit-il ? S’il pensait que c’était une synagogue et s’est prosterné devant elle, son cœur était tourné vers le Ciel ! Mais [s’il s’agit de celui] qui a vu une statue et s’est prosterné devant elle :
האי שגגת מעשה דעבודת כוכבים ה"ד אי קסבר בית הכנסת הוא והשתחוה לו הרי לבו לשמים אלא דחזא אנדרטא והשתחוה לו
s’il l’a acceptée sur lui comme dieu, il agit délibérément ;
אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא
Original : Sanhedrin 61b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.