אסורה וריש לקיש אמר מותרת
Sanhédrin 61a סנהדרין
Structure du débat :Question 1Objection 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Cela va bien pour Rabbi Yo’hanan, mais pour Rech Lakich, il faut un verset !
הניחא לר' יוחנן אלא לריש לקיש בעי קרא
Rav Papa objecta : Et pour Rabbi Yo’hanan, ne faut-il pas de verset ? Rabbi Yo’hanan n’interdit que l’animal ; mais l’homme, il n’est pas passible de mort, et le verset vient rendre l’homme passible de mort.
מתקיף לה רב פפא ולרבי יוחנן לא בעי קרא עד כאן לא קא אסר רבי יוחנן אלא בהמה אבל גברא לא בר קטלא הוא ואתא קרא לחיובי גברא לקטלא
Rav A’ha, fils de Rav Ika, objecta : Et pour Rech Lakich, faut-il un verset ? Rech Lakich ne permet que l’animal ; mais l’homme est passible de mort, de même que celui qui se prosterne devant une montagne : la montagne est permise, et celui qui la sert [est puni] par l’épée.
מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא ולר"ל מי בעי קרא עד כאן לא קא שרי ר"ל אלא בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדה בסייף
Rav A’ha de Difti dit à Ravina : Selon ce qu’a dit Rava bar Rav ’Hanan à Abayé — dis plutôt que la prosternation a été mise à part pour enseigner [une règle] sur tout l’ensemble —, « comment ces nations servaient-elles » (Dt 12, 30) vient exclure quoi ?
א"ל רב אחא מדפתי לרבינא למאי דקאמר ליה רבא בר רב חנן לאביי אימא יצאה השתחואה ללמד על הכלל כולו (דברים יב, ל) איכה יעבדו למעוטי מאי
Et si tu dis : pour exclure celui qui se découvre devant [une idole adorée par] des sacrifices, cela se déduit déjà de la prosternation : de même que la prosternation est une marque d’honneur, de même tout ce qui est une marque d’honneur.
וכי תימא למעוטי הפוער עצמו לזובחים מהשתחואה נפקא מה השתחואה דרך כיבוד אף כל דרך כיבוד
Mais [ce serait] pour exclure celui qui se découvre devant Mercure : il serait venu à l’esprit de dire que, puisque son culte est un outrage, [il en va] de même pour tout outrage ; [le verset] nous apprend [que non].
אלא למעוטי הפוער עצמו למרקוליס ס"ד אמינא הואיל ועבודתו בזיון הוא אף כל בזיון קמ"ל
Mais [qu’en est-il de] ce qu’a dit Rabbi Eliézer : D’où [sait-on] que celui qui sacrifie un animal à Mercure est passible ? Ainsi qu’il est dit : « Qu’ils n’offrent plus leurs sacrifices aux boucs » (Lv 17, 7).
אלא הא דאמר רבי אליעזר מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר (ויקרא יז, ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים
Si cela ne concerne pas [le service] selon son mode de culte, dont il est écrit « comment servaient-elles », applique-le [au service] qui n’est pas selon son mode de culte.
אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו תניהו ענין לשלא כדרכה
[Le service] qui n’est pas selon son mode de culte se déduit de la prosternation !
שלא כדרכה מהשתחואה נפקא
Là, [il s’agit] de celui qui sacrifie par provocation.
התם בזובח להכעיס
Rav Hamnouna avait égaré ses bœufs. Rabba le rencontra et lui opposa deux michnayot l’une à l’autre : Nous avons appris : « Celui qui sert l’idolâtrie » : s’il sert, oui ; s’il dit [seulement], non. Or nous avons appris : Celui qui dit : « Je servirai », « J’irai servir », « Allons servir » [est passible] !
רב המנונא אירכסו ליה תורי פגע ביה רבה רמא ליה מתני' אהדדי תנן העובד עבודת כוכבים עובד אין אומר לא והאנן תנן האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד
Il lui répondit : [Il s’agit de celui] qui dit : « Je ne l’accepte sur moi que par le service. »
א"ל באומר איני מקבלו עלי אלא בעבודה
Rav Yossef a dit : Tu as retiré des Tannaïm du monde ? C’est une controverse de Tannaïm, car il est enseigné : Celui qui dit : « Venez et servez-moi » : Rabbi Meïr le déclare passible, et Rabbi Yehouda l’exempte.
רב יוסף אמר תנאי שקלת מעלמא תנאי היא דתניא האומר בואו ועבדוני רבי מאיר מחייב ור' יהודה פוטר
Là où [les gens] l’ont servi, tout le monde est d’accord [qu’il est passible], car il est écrit : « Tu ne te feras pas d’idole » (Ex 20, 4). Ils divergent sur la simple parole : Rabbi Meïr estime que la parole est quelque chose, et Rabbi Yehouda estime que la parole n’est rien.
היכא דפלחו כולי עלמא לא פליגי דכתיב (שמות כ, ג) לא תעשה לך פסל כי פליגי בדיבורא בעלמא רבי מאיר סבר דיבורא מילתא היא ורבי יהודה סבר דיבורא לאו מילתא היא
Rav Yossef revint et dit : Ce que j’ai dit n’est rien, car même selon Rabbi Yehouda, il est passible pour la parole aussi, comme nous l’avons appris : Rabbi Yehouda dit : Il n’est passible en aucun cas avant d’avoir dit : « Je servirai », « J’irai servir », « Allons servir ».
הדר אמר רב יוסף לאו מילתא היא דאמרי דאפילו לר' יהודה בדיבורא נמי חיובי מחייב (דתנן) רבי יהודה אומר לעולם אינו חייב עד שיאמר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד
Sur quoi divergent-ils ? Sur celui qui incite [les autres à le servir] lui-même, et à qui ils ont répondu « oui ». L’un estime que celui qui incite pour lui-même, on l’écoute, et le « oui » qu’ils lui ont dit est sincère ; et l’autre estime que celui qui incite pour lui-même, on ne l’écoute pas ; ils se disent :
במאי קמיפלגי במסית לעצמו ואמרי ליה אין קמפלגי מר סבר מסית לעצמו שמעי ליה ואין דקאמרי ליה קושטא הוא ומ"ס מסית לעצמו לא שמעי ליה מימר אמרי
Original : Sanhedrin 61a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.