On répond : pour eux non plus, il ne repousse pas. Mais alors, ces deux [baraïtot] font difficulté, l’une enseignant : « tout le peuple porte ses loulavs au mont du Temple », et l’autre : « à la synagogue » ; et nous avons résolu : ici, à l’époque où le Temple existe ; là, à l’époque où le Temple n’existe pas.
אמרי לדידהו נמי לא דחי ואלא קשיא הני תרתי דתנא חדא כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית ותני' אידך לבית הכנסת ומתרצינן כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים
Abayé dit à Rava : en quoi le loulav est-il différent, pour que nous le fassions sept [jours] en souvenir du Temple, et en quoi le saule est-il différent, pour que nous ne le fassions pas sept [jours] en souvenir du Temple ? Il lui répondit : parce qu’on s’acquitte de son obligation avec le saule qui est dans le loulav. Il lui dit : celui-là, c’est pour le loulav qu’on le fait ! Et si tu dis qu’on le soulève [une fois pour le loulav] puis qu’on le soulève [encore pour le saule], c’est un fait quotidien que nous ne faisons pas ainsi !
א"ל אביי לרבא מאי שנא לולב דעבדינן ליה שבעה זכר למקדש ומאי שנא ערבה דלא עבדינן לה שבעה זכר למקדש א"ל הואיל ואדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב א"ל ההוא משום לולב הוא דקא עביד ליה וכי תימא דקא מגבה ליה והדר מגבה ליה והא מעשים בכל יום דלא קא עבדינן הכי
Rav Zevid a dit au nom de Rava : le loulav, qui est de la Torah, nous le faisons sept [jours] en souvenir du Temple ; le saule, qui est rabbinique, nous ne le faisons pas sept [jours] en souvenir du Temple.
אמר רב זביד משמיה דרבא לולב דאורייתא עבדינן שבעה זכר למקדש ערבה דרבנן לא עבדינן לה שבעה זכר למקדש
Selon qui ? Si l’on dit selon Abba Chaoul, il a dit : il est écrit « des saules de rivière » (Lv 23, 40), deux : un pour le loulav et un pour le Temple. Si c’est selon les rabbins, c’est une halakha qu’ils ont apprise par tradition, car Rabbi Assi a dit au nom de Rabbi Yo’hanan, au nom de Rabbi Ne’hounia de la vallée de Beit ’Hourtan : les dix plants, le saule et la libation d’eau sont une halakha transmise à Moïse au Sinaï.
למאן אילימא לאבא שאול האמר (ויקרא כג, מ) ערבי נחל כתיב שתים אחת ללולב ואחת למקדש אי לרבנן הלכתא גמירי לה דא"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני
Mais Rav Zevid a dit au nom de Rava : le loulav, qui a un fondement dans la Torah dans la province, nous le faisons sept [jours] en souvenir du Temple ; le saule, qui n’a pas de fondement dans la Torah dans la province, nous ne le faisons pas sept [jours] en souvenir du Temple.
אלא אמר רב זביד משמיה דרבא לולב דאית ליה עיקר מה"ת בגבולין עבדינן ליה שבעה זכר למקדש ערבה דלית לה עיקר מן התורה בגבולין לא עבדינן שבעה זכר למקדש
Rech Lakich a dit : des cohanim ayant un défaut entrent entre le vestibule et l’autel pour s’acquitter [de la mitsva] du saule. Rabbi Yo’hanan lui dit : qui l’a dit ? Qui l’a dit ? Mais c’est lui-même qui l’a dit ! Car Rabbi Assi a dit au nom de Rabbi Yo’hanan, au nom de Rabbi Ne’hounia de la vallée de Beit ’Hourtan : les dix plants, le saule et la libation d’eau sont une halakha transmise à Moïse au Sinaï.
אמר ר"ל כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח כדי לצאת בערבה א"ל ר' יוחנן מי אמרה מי אמרה הא איהו אמר דא"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני
Mais [voici ce qu’il voulait dire] : qui a dit que c’est par la prise ? Peut-être est-ce en le dressant ! Qui a dit que c’est par ceux qui ont un défaut ? Peut-être est-ce par ceux qui sont intègres !
אלא מי אמרה בנטילה דלמא בזקיפה מי אמרה בבעלי מומין דלמא בתמימים
Il a été dit : Rabbi Yo’hanan et Rabbi Yehochoua ben Lévi : l’un a dit : le saule est une institution des prophètes ; et l’autre a dit : c’est une coutume des prophètes. Concluons que c’est Rabbi Yo’hanan qui a dit : une institution des prophètes, car Rabbi Abbahou a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : le saule est une institution des prophètes. Concluons-le.
אתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר (ערבה) מנהג נביאים תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר יסוד נביאים דא"ר אבהו א"ר יוחנן ערבה יסוד נביאים הוא תסתיים
Rabbi Zeïra dit à Rabbi Abbahou : Rabbi Yo’hanan a-t-il dit cela ? Rabbi Yo’hanan n’a-t-il pas dit au nom de Rabbi Ne’hounia de la vallée de Beit ’Hourtan : les dix plants, le saule et la libation d’eau sont une halakha transmise à Moïse au Sinaï ? « Il resta interdit un moment » (Dn 4, 16), puis il dit : ils les avaient oubliées, et [les prophètes] les ont rétablies.
א"ל ר' זירא לר' אבהו מי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני (דניאל ד, טז) אשתומם כשעה חדא ואמר שכחום וחזרו ויסדום
Et Rabbi Yo’hanan a-t-il dit cela ? Rabbi Yo’hanan n’a-t-il pas dit : pour ce qui vous concerne, je dis que c’est [une coutume] des leurs [, des prophètes] ? Ce n’est pas une difficulté :
ומי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן דלכון אמרי דלהון היא ל"ק
Original : Sukkah 44a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.