Structure du débat :Objection 1Preuve 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il décréta treize jeûnes, et il ne fut pas exaucé. Il pensa en décréter davantage. Rabbi Ami lui dit : Ils ont pourtant dit : on n’impose pas à la communauté une charge excessive.
גזר תלת עשרה תעניות ולא איעני סבר למיגזר טפי אמר ליה ר' אמי הרי אמרו אין מטריחין את הצבור יותר מדאי
Rabbi Abba, fils de Rabbi ’Hiya bar Abba, a dit : Rabbi Ami a agi pour son propre compte. Voici plutôt ce qu’a dit Rabbi ’Hiya bar Abba au nom de Rabbi Yo’hanan : On ne l’a enseigné que pour les pluies, mais pour les autres sortes de calamités, on continue de jeûner jusqu’à ce qu’on soit exaucé du Ciel. Il est enseigné de même : « Quand ils ont dit trois et quand ils ont dit sept, ils ne l’ont dit que pour les pluies, mais pour les autres sortes de calamités, on continue de jeûner jusqu’à ce qu’on soit exaucé. »
אמר ר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא רבי אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד אלא הכי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא שנו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו מן השמים תניא נמי הכי כשאמרו שלש וכשאמרו שבע לא אמרו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו
Dirons-nous que c’est une réfutation de Rabbi Ami ? Rabbi Ami te répondra : C’est une controverse de Tannaïm, car il est enseigné : « On ne décrète pas plus de treize jeûnes pour la communauté, parce qu’on n’impose pas à la communauté une charge excessive ; ce sont les paroles de Rabbi. Rabban Chimon ben Gamliel dit : Ce n’est pas pour cette raison, mais parce que le temps de la pluie fertilisante est passé. »
לימא תיהוי תיובתיה דר' אמי אמר לך רבי אמי תנאי היא דתניא אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הצבור לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי דברי רבי רשב"ג אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה
Les gens de Ninive envoyèrent demander à Rabbi : Des gens comme nous, qui avons besoin de pluie même au solstice de Tamouz, comment devons-nous faire ? Sommes-nous comme des particuliers ou comme une collectivité ? Comme des particuliers, et [nous la demandons] dans « Qui entend la prière », ou comme une collectivité, et dans la bénédiction des années ? Il leur répondit : Vous êtes comme des particuliers, et dans « Qui entend la prière ».
שלחו ליה בני נינוה לרבי כגון אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא היכי נעביד כיחידים דמינן או כרבים דמינן כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כרבים דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה
On objecta : « Rabbi Yehouda a dit : Quand donc ? Lorsque les années suivent leur ordre et qu’Israël réside sur sa terre ; mais à notre époque, tout dépend des années, tout dépend des lieux, tout dépend du moment. » Il lui dit : Tu opposes une baraïta à Rabbi ? Rabbi est un Tanna et peut être en désaccord.
מיתיבי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן אמר ליה מתניתא רמית עליה דרבי רבי תנא הוא ופליג
Qu’en est-il donc ? Rav Na’hman a dit : Dans la bénédiction des années. Rav Chéchet a dit : Dans « Qui entend la prière ». Et la halakha est : dans « Qui entend la prière ».
מאי הוי עלה רב נחמן אמר בברכת השנים רב ששת אמר בשומע תפלה והלכתא בשומע תפלה:
« Le lundi, on entrouvre à la tombée de la nuit, et le jeudi toute la journée, par égard pour le Chabbat. » Ils se demandèrent : Comment enseigne-t-il ? Le lundi on entrouvre à la tombée de la nuit, et le jeudi toute la journée, par égard pour le Chabbat ? Ou peut-être : le lundi on entrouvre, et le jeudi on ouvre toute la journée ?
בשני מטין עם חשיכה ובחמישי כל היום מפני כבוד השבת: איבעיא להו היכי קתני בב' מטין עם חשיכה ובה' כל היום מפני כבוד השבת או דילמא בשני מטין ובחמישי פותחין כל היום כולו
Viens et entends, car il est enseigné : « Le lundi, on entrouvre jusqu’au soir, et le jeudi, on ouvre toute la journée, par égard pour le Chabbat. S’il avait deux portes, il en ouvre une et ferme l’autre ; s’il avait un étal devant sa porte, il ouvre comme d’habitude et ne s’en soucie pas. »
תא שמע דתניא בשני מטין עד הערב ובחמישי פותחין כל היום כולו מפני כבוד השבת היו לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד היה לו אצטבא כנגד פתחו פותח כדרכו ואינו חושש:
« Si ceux-ci sont passés sans qu’ils soient exaucés, on restreint le commerce, la construction et la plantation. » Il est enseigné : La construction, [il s’agit d’une] construction de réjouissance ; la plantation, d’une plantation de réjouissance. Qu’est-ce qu’une construction de réjouissance ? C’est celui qui construit une maison nuptiale pour son fils. Qu’est-ce qu’une plantation de réjouissance ? C’est celui qui plante un verger d’agrément comme ceux des rois.
עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ובבנין ובנטיעה: תנא בבנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה אי זהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו אי זו היא נטיעה של שמחה זה הנוטע אבוורנקי של מלכים:
« Et les salutations. » Nos maîtres ont enseigné : Entre compagnons [érudits], il n’y a pas de salutations. Aux gens du commun qui saluent, on répond d’une voix basse et avec gravité. Et ils s’enveloppent et s’assoient comme des endeuillés et comme des excommuniés, comme des gens réprimandés par le Lieu, jusqu’à ce qu’on ait pitié d’eux du Ciel.
ובשאילת שלום: תנו רבנן חברים אין שאילת שלום ביניהן עמי הארץ ששואלין מחזירין להם בשפה רפה ובכובד ראש והן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין כבני אדם הנזופין למקום עד שירחמו עליהם מן השמים
Rabbi Éléazar a dit : Un homme important n’a pas le droit de tomber sur sa face, à moins qu’il ne soit [assuré d’être] exaucé comme Josué fils de Noun, ainsi qu’il est dit : « Le Seigneur dit à Josué : Lève-toi ! Pourquoi donc es-tu tombé sur ta face ? » (Jos 7, 10)
אמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון שנאמר (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך
Rabbi Éléazar a encore dit : Un homme important n’a pas le droit de ceindre un sac, à moins qu’il ne soit [assuré d’être] exaucé comme Yoram fils d’Achab, ainsi qu’il est dit : « Lorsque le roi entendit les paroles de la femme, il déchira ses vêtements ; il passait sur la muraille, et le peuple vit qu’il y avait un sac sur sa chair, etc. » (2 R 6, 30)
ואמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור שק אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב שנאמר (מלכים ב ו, ל) ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק על בשרו וגו'
Rabbi Éléazar a encore dit : Tous ne [s’expriment] pas en déchirant [leurs vêtements], et tous pas en tombant [sur leur face]. Moïse et Aaron en tombant, Josué et Caleb en déchirant. Moïse et Aaron en tombant, car il est écrit : « Moïse et Aaron tombèrent sur leur face » (Nb 14, 5) ; Josué et Caleb en déchirant, car il est écrit : « Et Josué fils de Noun et Caleb fils de Yefounné déchirèrent leurs vêtements » (Nb 14, 6).
ואמר ר' אלעזר לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה משה ואהרן בנפילה דכתיב (במדבר יד, ה) ויפל משה ואהרן על פניהם יהושע וכלב בקריעה דכתיב (במדבר יד, ו) ויהושע בן נון וכלב בן יפנה קרעו בגדיהם
Rabbi Zeïra, et certains disent Rabbi Chmouel bar Na’hmani, objecta : S’il était écrit « Josué », ce serait comme tu le dis ; maintenant qu’il est écrit « et Josué », il a fait l’un et l’autre.
מתקיף לה ר' זירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני אי הוה כתיב יהושע כדקאמרת השתא דכתיב ויהושע הא והא עביד
Rabbi Éléazar a encore dit : Tous ne [rendent pas honneur] en se levant, et tous pas en se prosternant. Les rois en se levant, les princes en se prosternant. Les rois en se levant, car il est écrit : « Ainsi parle le Seigneur, le rédempteur d’Israël, son Saint,
ואמר ר' אלעזר לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחויה מלכים בקימה ושרים בהשתחויה מלכים בקימה דכתיב (ישעיהו מט, ז) כה אמר ה' גואל ישראל קדושו
Original : Taanit 14b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.