Pourquoi le Hallel est-il différent, en ce qu’il écarte [le ma’amad] qui lui est propre, et pourquoi le sacrifice additionnel est-il différent, en ce qu’il n’écarte pas [le ma’amad] qui lui est propre ?
Rav Achi lui dit : Puisqu’il écarte celui qui ne lui est pas propre, à plus forte raison celui qui lui est propre ! Il lui dit : Voici ce que je te dis : qu’il n’écarte que celui qui lui est propre !
א"ל רב אשי השתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כל שכן אמר ליה הכי קאמינא לך לא לידחי אלא דידיה
Il lui dit : Il y a Rabbi Yossé qui est de ton avis, car il a été enseigné : Rabbi Yossé dit : Tout jour où il y a un sacrifice additionnel, il y a un ma’amad. Quel ma’amad ? Si l’on dit le ma’amad du matin, le premier Tanna dit aussi la même chose ! Mais le ma’amad du moussaf ? Celui qui lui est propre non plus, il ne l’écarte pas ?
אמר ליה איכא ר' יוסי דקאי כוותך דתניא ר' יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד מעמד דמאי אילימא מעמד דשחרית הא תנא קמא נמי הכי קאמר אלא מעמד דמוסף דידיה נמי לא דחי
Mais celui de la min’ha ? C’est l’offrande du bois qui l’écarte ! N’est-ce donc pas celui de la ne’ila ? On en déduit qu’il écarte celui qui lui est propre et qu’il n’écarte pas celui qui ne lui est pas propre. On en déduit [cela].
אלא דמנחה קרבן עצים דחי אלא לאו דנעילה שמע מינה דידיה דחי דלאו דידיה לא דחי שמע מינה
Et qu’il enseigne aussi : Le premier Nissan, il n’y avait pas de ma’amad, parce qu’il y avait le Hallel, un sacrifice additionnel et l’offrande du bois ! Rava a dit : Cela revient à dire que le Hallel de la néoménie n’est pas de la Torah.
וליתני נמי באחד בניסן לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים אמר רבא זאת אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא
Car Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Chimon ben Yehotsadak : Il y a dix-huit jours dans l’année où le particulier dit le Hallel complet, et ce sont : les huit jours de la fête [de Soukkot], les huit jours de ’Hanouka, le premier jour de fête de Pessa’h et le jour de fête de Chavouot. Et en diaspora, vingt et un jours, et ce sont : les neuf jours de la fête [de Soukkot], les huit jours de ’Hanouka, les deux premiers jours de Pessa’h et les deux jours de fête de Chavouot.
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל ואלו הן שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (ראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד יום ואלו הן תשעת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ושני ימים הראשונים של פסח וב' ימים טובים של עצרת
Rav arriva en Babylonie ; il les vit qui récitaient le Hallel à la néoménie. Il pensa les interrompre. Quand il vit qu’ils en sautaient des passages, il dit : On en déduit qu’ils tiennent la coutume de leurs pères. Il a été enseigné : Le particulier ne commencera pas [le Hallel de la néoménie], mais s’il a commencé, il l’achève.
רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר:
« Cinq choses arrivèrent à nos pères le dix-sept Tamouz », etc. Les Tables furent brisées : d’où le savons-nous ? Car il a été enseigné : Le six du mois [de Sivan], les Dix Commandements furent donnés à Israël. Rabbi Yossé dit : Le sept de ce mois. Selon celui qui dit le six, ils furent donnés le six et Moïse monta le sept.
ה' דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז כו': נשתברו הלוחות מנלן דתניא בששה לחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו מאן דאמר בששה ניתנו בששה ניתנו ובשבעה עלה משה
Selon celui qui dit le sept, ils furent donnés le sept et Moïse monta le sept, car il est écrit : « Il appela Moïse le septième jour » (Ex 24, 16), et il est écrit : « Moïse entra au milieu de la nuée et monta sur la montagne ; et Moïse fut sur la montagne quarante jours et quarante nuits » (Ex 24, 18). Les vingt-quatre [jours restants] de Sivan et seize de Tamouz font en tout quarante.
מ"ד בשבעה בשבעה ניתנו ובשבעה עלה משה דכתיב (שמות כד, טז) ויקרא אל משה ביום השביעי וכתיב (שמות כד, יח) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה עשרים וארבעה דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו ארבעין
Le dix-sept Tamouz, il descendit, vint et brisa les Tables. Et il est écrit : « Et il arriva, quand il s’approcha du camp, qu’il vit le veau ; il jeta de ses mains les Tables et les brisa au pied de la montagne » (Ex 32, 19).
בשיבסר בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות וכתיב (שמות לב, יט) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר:
« La muraille de la ville fut percée » : était-ce le dix-sept ? N’est-il pas écrit : « Au quatrième mois, le neuf du mois, la famine s’aggrava dans la ville » (Jr 52, 6), et il est écrit ensuite : « Et la ville fut percée », etc. (Jr 52, 7) ?
הובקעה העיר בי"ז הוה והכתיב (ירמיהו נב, ו) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריה (ירמיהו נב, ז) ותבקע העיר וגו'
Rava a dit : Ce n’est pas une difficulté : ici, il s’agit du premier [Temple] ; là, du second. Car il a été enseigné : Lors du premier, la ville fut percée le neuf Tamouz ; lors du second, le dix-sept de ce mois.
אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה דתניא בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז בשניה בשבעה עשר בו:
« Il dressa une idole dans le Sanctuaire » : d’où le savons-nous ? Car il est écrit : « Et depuis le temps où le sacrifice perpétuel sera supprimé et où l’on placera l’abomination de la désolation » (Dn 12, 11).
Et il n’y en avait qu’une ? N’est-il pas écrit : « Et sur l’aile des abominations, la désolation » (Dn 9, 27) ? Rava a dit : Il y en avait deux ; l’une tomba sur l’autre et lui brisa la main, et l’on trouva qu’il y était écrit :
וחד הוה והכתיב (דניאל ט, כז) ועל כנף שקוצים משומם אמר רבא תרי הוו ונפל חד על חבריה ותבריה ליה לידיה ואשתכח דהוה כתיב
Original : Taanit 28b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.