Structure du débat :Baraïta 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Nos maîtres ont enseigné : Pourrait-on croire que celui qui dit « la patte de celle-ci est un holocauste », elle sera tout entière un holocauste ? L’Écriture dit : « Tout ce qu’on en donnera à l’Éternel sera saint » (Lv 27, 9) — « en » [une partie] à l’Éternel, et non le tout à l’Éternel.
תנו רבנן יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ת"ל (ויקרא כז, ט) כל אשר יתן ממנו לה יהיה קדש ממנו לה' ולא כולו לה'
Pourrait-on croire qu’elle sort au profane ? L’Écriture dit : « sera saint ». Comment donc ? Elle sera vendue pour les besoins des holocaustes, et son prix est profane, à l’exception de la valeur du membre qui est en elle. Telles sont les paroles de Rabbi Meïr et de Rabbi Yehouda.
יכול תצא לחולין ת"ל יהיה קדש הא כיצד תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה דברי רבי מאיר ורבי יהודה
Et Rabbi Yossé et Rabbi Chimon disent : D’où [savons-nous] que celui qui dit « la patte de celle-ci est un holocauste », elle est tout entière un holocauste ? Ainsi qu’il est dit : « Tout ce qu’on en donnera à l’Éternel » ; lorsqu’il dit « sera saint », c’est pour l’inclure tout entière.
ור' יוסי ור' שמעון אומר מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה שנאמר כל אשר יתן ממנו לה כשהוא אומר יהיה קדש לרבות את כולה
Le maître a dit : « Elle sera vendue pour les besoins des holocaustes. » Mais on apporte [ainsi] une bête à laquelle il manque un membre ! Rava a dit : [Il s’agit] de celui qui dit : « Je m’engage à [apporter] un holocauste [comprenant la valeur de cette patte] » de son vivant.
אמר מר תמכר לצרכי עולות והא קמייתי בהמה מחוסרת אבר אמר רבא באומר הרי עלי עולה בחייה
Rav ’Hisda a dit : Rabbi Yehouda reconnaît [que la bête entière est consacrée] pour une chose qui la rend tréfa. Rava a dit : Pour une chose qui la rend nevéla. Et Rav Chéchet a dit : Pour une chose sans laquelle elle meurt.
אמר רב חסדא מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותה טרפה רבא אמר בדבר שעושה אותה נבילה ורב ששת אמר בדבר שהיא מתה
Quelle différence y a-t-il entre Rav ’Hisda et Rava ? La différence entre eux est [la question de savoir si] l’[animal] tréfa peut vivre : Rav ’Hisda est de l’avis de celui qui dit que l’[animal] tréfa ne peut pas vivre, et Rava est de l’avis de celui qui dit que l’[animal] tréfa peut vivre.
מאי איכא בין רב חסדא לרבא איכא בינייהו טרפה חיה רב חסדא סבר לה כמאן דאמר טרפה אינה חיה ורבא סבר לה כמ"ד טרפה חיה
On objecta : Rabbi a dit : Les paroles de Rabbi Yehouda paraissent [justes] pour une chose dont la vie ne dépend pas, et les paroles de Rabbi Yossé pour une chose dont la vie dépend. Cela n’implique-t-il pas qu’il est en désaccord avec Rabbi Yehouda ?
מיתיבי אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו ודברי רבי יוסי בדבר שהנשמה תלויה בו לאו מכלל דפליג עליה דרבי יהודה
Certes, « les paroles de Rabbi Yehouda paraissent [justes] pour une chose dont la vie ne dépend pas » implique qu’il est en désaccord avec Rabbi Yossé. Mais « les paroles de Rabbi Yossé paraissent [justes] pour une chose dont la vie dépend » n’implique-t-il pas qu’il est en désaccord avec Rabbi Yehouda ? C’est une réfutation de tous !
בשלמא נראין דברי רבי יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו מכלל דפליג עליה דר' יוסי אלא נראין דברי רבי יוסי בדבר שהנשמה תלויה בו לאו מכלל דפליג עליה דרבי יהודה ותיובתא דכולהו
Non : il manque [un passage], et voici ce qu’on enseigne : Les paroles de Rabbi Yossé paraissent [justes même] à Rabbi Yehouda pour une chose dont la vie dépend, car Rabbi Yehouda n’est en désaccord avec lui que pour une chose dont la vie ne dépend pas ; mais pour une chose dont la vie dépend, il reconnaît [son avis].
לא חסורי מיחסרא והכי קתני נראין דברי רבי יוסי לר' יהודה בדבר שהנשמה תלויה בו שאף רבי יהודה לא נחלק עליו אלא בדבר שאין הנשמה תלויה בו אבל בדבר שהנשמה תלויה בו מודי ליה
Rava a demandé : Qu’en est-il pour un oiseau ? Le Miséricordieux a dit « animal », et ceci n’est pas un animal ? Ou peut-être le Miséricordieux a-t-il dit « offrande », et ceci aussi est une offrande ? Que la question reste en suspens.
בעי רבא בעוף מהו בהמה אמר רחמנא והא לאו בהמה היא או דלמא קרבן אמר רחמנא והאי נמי קרבן הוא תיקו
Rava a demandé : S’il a consacré un membre pour sa valeur, la sainteté intrinsèque descend-elle sur elle ? Disons-nous que, puisque la sainteté de valeur est descendue sur elle, la sainteté intrinsèque est aussi descendue sur elle, et que, puisqu’il en a consacré un membre, il l’a consacrée tout entière ? Ou peut-être dit-on un seul « puisque », [mais] on ne dit pas deux « puisque » ?
בעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות ליה קדושת הגוף מי אמר כיון דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדושת הגוף ומדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולה או דלמא חד מגו אמר תרי מגו לא אמר
On demanda à Rava : S’il en a consacré un seul membre, qu’en est-il de la tonte ? Résous-la pour toi à partir de ce qui a été enseigné : « Tu ne tondras pas le premier-né de ton petit bétail » (Dt 15, 19) — mais tu tonds [l’animal] dont tu as une part, ainsi que d’autres [en ont une part].
בעי מיניה מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה תפשוט לך מהא דתניא (דברים טו, יט) לא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז בשלך ושל אחרים
Là, la sainteté n’est pas du tout descendue sur lui ; ici, la sainteté est descendue sur lui. Autre version : là, il n’est pas en son pouvoir de le consacrer ; ici, il est en son pouvoir de le consacrer.
התם לא נחתא ליה קדושה כלל הכא נחתא ליה קדושה לישנא אחרינא התם אין בידו להקדישו הכא בידו להקדישו
Abayé demanda à Rava : S’il a consacré sa peau, qu’en est-il du travail ? Viens, écoute : Celui qui dit « ce qui est dans le ventre de celle-ci est un holocauste », elle est permise à la tonte et interdite au travail, à cause de l’affaiblissement du fœtus qui est en elle.
בעא מיניה אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה תא שמע האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני כחוש עובר שבה
Il lui répondit : Lorsqu’on enseigne « interdite au travail », [c’est] d’ordre rabbinique. S’il en est ainsi, que même la tonte soit interdite ! Il lui répondit : Pour le travail, qui affaiblit, les Rabbins ont décrété ; pour la tonte, les Rabbins n’ont pas décrété.
אמר ליה כי קתני אסורה בעבודה מדרבנן אי הכי אפילו בגיזה נמי תיתסר אמר ליה עבודה דמיכחשא גזרי בה רבנן גיזה לא גזרי בה רבנן
Abayé demanda à Rav Yossef : [Si] elle est un sacrifice de paix et son petit est profane, et qu’il l’a abattue à l’intérieur, qu’en est-il ? Selon celui qui dit que les petits de [bêtes] consacrées sont saints dès leur naissance, est-ce [un cas d’abattage] du profane dans le parvis ou non ?
בעא מיניה אביי מרב יוסף היא שלמי' וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למ"ד ולדי קדשים בהוייתן הן קדושין מי הוי חולין בעזרה או לא
Original : Temurah 11b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.