Structure du débat :Michna 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
MICHNA: Il y a dans les sacrifices de l’individu [des règles] qui ne sont pas dans les sacrifices de la communauté, et il y a dans les sacrifices de la communauté [des règles] qui ne sont pas dans les sacrifices de l’individu. Car les sacrifices de l’individu font une substitution, et les sacrifices de la communauté ne font pas de substitution ;
מתני׳ יש בקרבנות יחיד שאין בקרבנות הציבור ויש בקרבנות הציבור שאין בקרבנות היחיד שקרבנות היחיד עושין תמורה ואין קרבנות הציבור עושין תמורה
les sacrifices de l’individu s’appliquent aussi bien aux mâles qu’aux femelles, et les sacrifices de la communauté ne s’appliquent qu’aux mâles ; pour les sacrifices de l’individu, on est responsable [de leur remplacement] et responsable de leurs libations, et pour les sacrifices de la communauté, on n’est responsable ni d’eux ni de leurs libations ; mais on est responsable de leurs libations une fois que le sacrifice a été offert.
קרבנות היחיד נוהגות בין בזכרים בין בנקבות וקרבנות הציבור אין נוהגין אלא בזכרים קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם וקרבנות הציבור אין חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח
Il y a dans les sacrifices de la communauté ce qui n’est pas dans les sacrifices de l’individu : car les sacrifices de la communauté repoussent le Chabbat et l’impureté, et les sacrifices de l’individu ne repoussent ni le Chabbat ni l’impureté.
יש בקרבנות הציבור מה שאין בקרבנות יחיד שקרבנות הציבור דוחין את השבת ואת הטומאה וקרבנות יחיד אינן דוחות לא את השבת ולא את הטומאה
Rabbi Meïr a dit : Les galettes du grand prêtre et le taureau de Yom Kippour ne sont-ils pas des sacrifices de l’individu ? Et ils repoussent le Chabbat et l’impureté ! Mais [c’est] parce que leur moment est fixé.
א"ר מאיר והלא חביתי כ"ג ופר של יוה"כ קרבנות היחיד הן ודוחין את השבת ואת הטומאה אלא שזמנו קבוע
GUEMARA: « Le sacrifice de l’individu fait une substitution, etc. » Est-ce une règle générale ? Voici les oiseaux, qui sont un sacrifice de l’individu, et ils ne font pas de substitution ! Lorsqu’il l’enseigne, il l’enseigne à propos d’un animal.
גמ׳ קרבן יחיד עושה תמורה כו' וכללא הוא והרי עופות דקרבן יחיד ואין עושה תמורה כי קתני בבהמה קתני
Voici le petit, qui est un sacrifice de l’individu, et il ne fait pas de substitution ! De qui est cette [michna] ? De Rabbi Yehouda, qui dit : Le petit fait une substitution.
והרי ולד דקרבן יחיד הוא ואין עושה תמורה הא מני רבי יהודה היא דאמר הולד עושה תמורה
Voici le substitut lui-même, qui est un sacrifice de l’individu, et le substitut ne fait pas de substitution ! Lorsqu’il l’enseigne, il l’enseigne à propos du sacrifice principal.
והרי תמורה עצמה דקרבן יחיד היא ואין תמורה עושה תמורה כי קתני בעיקר זיבחא קתני
« Les sacrifices de l’individu s’appliquent aussi bien aux mâles qu’aux femelles. » Est-ce une règle générale ? Voici l’holocauste, qui est un sacrifice de l’individu, et il vient mâle, il ne vient pas femelle !
קרבנות היחיד נוהגות בין בזכרים בין בנקבות וכללא הוא והרי עולה דקרבן יחיד וזכר אתיא נקבה לא אתיא
Il y a l’holocauste d’oiseau, car il a été enseigné : [L’exigence d’être] sans défaut et mâle [s’applique] aux animaux, et [l’exigence d’être] sans défaut et mâle ne [s’applique] pas aux oiseaux.
Voici le sacrifice expiatoire, qui est un sacrifice de l’individu, et il vient femelle, il ne vient pas mâle ! Il y a le bouc du prince, qui est apporté mâle.
והרי חטאת דקרבן יחיד היא ונקבה אתיא זכר לא אתיא האיכא שעיר נשיא דמייתי זכר
Mais il y a le sacrifice de culpabilité de l’individu, qui vient mâle et ne vient pas femelle ! Lorsque les Rabbins parlent, [c’est] d’un sacrifice qui existe aussi bien pour l’individu que pour la communauté ; le sacrifice de culpabilité existe pour l’individu, il n’existe pas pour la communauté. Et si tu veux, dis : enseigne-t-on « tous les sacrifices » ? On enseigne « il y a dans les sacrifices » ; et lequel est-ce ? Le sacrifice de paix : s’il le veut, il apporte une femelle, et s’il le veut, il apporte un mâle.
והאיכא אשם יחיד דזכר אתי נקבה לא אתי כי קאמרי רבנן קרבן דשוי בין ביחיד בין בציבור אשם ביחיד איתיה בצבור ליתיה ואיבעית אימא מי קתני כל קרבנות יש בקרבנות קתני ומאי ניהו שלמים ואי בעי נקבה מייתי ואי בעי זכר מייתי
Car nos maîtres ont enseigné : « Chaque jour ce qui lui revient » (Lv 23, 37) — cela enseigne que tout le jour est valide pour les [sacrifices] supplémentaires [moussafim] ; « en son jour » (Lv 23, 37) — cela enseigne que si le jour est passé et qu’il ne les a pas apportés, il n’est pas responsable [de leur remplacement].
דת"ר (ויקרא כג, לז) דבר יום [ביומו] מלמד שכל היום כשר למוספין (ויקרא כג, לז) ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן
Pourrait-on croire qu’il ne serait pas responsable de leurs libations, même si le sacrifice a été offert ? L’Écriture dit : « leur offrande de farine et leurs libations » (Nb 29, 18) — la nuit ; « leur offrande de farine et leurs libations » — le lendemain.
יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם ואע"פ שקרב הזבח ת"ל (במדבר כט, יח) מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם למחר
Et c’est nécessaire [d’avoir les deux], car si le Miséricordieux avait écrit [seulement] « outre les Chabbats de l’Éternel », j’aurais dit : le jour, oui, et la nuit, non ; [c’est pourquoi] le verset dit : « et leur offrande de farine et leurs libations ». Et si le Miséricordieux avait écrit « leur offrande de farine et leurs libations » sans écrire « outre les Chabbats de l’Éternel », j’aurais dit : la nuit, oui ; le jour, non.
וצריכא דאי כתב רחמנא מלבד שבתות ה' הוה אמינא ביום אין ובלילה לא אמר קרא ומנחתם ונסכיהם ואי כתב רחמנא מנחתם ונסכיהם ולא כתב מלבד שבתות ה' הוה אמינא בלילה אין ביממא לא
Et les libations sont-elles offertes la nuit ? N’avons-nous pas appris : Je n’ai [la règle] que pour les choses qui sont habituellement offertes la nuit, comme les membres et les graisses, qu’on offre dès le coucher du soleil et qui se consument toute la nuit ;
ונסכים מי קרבי בלילה והתנן אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה כגון אברים ופדרים שמקריבין מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה כולו
les choses qui sont habituellement offertes le jour, comme la poignée [de farine], l’encens et l’offrande de farine des libations, qu’on fait monter dès le coucher du soleil — « dès le coucher du soleil », cela te vient-il à l’esprit ? Tu as dit que ce sont des choses qui sont habituellement offertes le jour ! Plutôt : [qu’on fait monter] avec le coucher du soleil et qui se consument toute la nuit — d’où [le savons-nous] ? L’Écriture dit : « Voici la loi de l’holocauste » (Lv 6, 2) — elle inclut.
דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ הלבונה ומנחת נסכים שמעלן מבוא השמש מבוא השמש סלקא דעתך והאמרת דברים שדרכן ליקרב ביום נינהו אלא עם בא השמש שמתעכלין והולכין כל הלילה מנין תלמוד לומר (ויקרא ו, ב) זאת תורת העולה ריבה
On enseigne en tout cas : les libations, le jour ! Rami bar ’Hama a dit : Il n’y a pas de difficulté : ici, pour être consacrées ; là, pour être offertes.
קתני מיהא נסכים ביום אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן ליקדש כאן ליקרב
Rava lui dit : Si elles sont consacrées, elles sont offertes ! N’a-t-il pas été enseigné : Voici la règle : tout ce qui est offert le jour n’est consacré que le jour, et tout ce qui est offert la nuit est consacré la nuit ; [ce qui est offert] aussi bien le jour que la nuit est consacré aussi bien le jour que la nuit. Rav Yossef a donc dit : Retire « l’offrande de farine des libations » de cette baraïta.
אמר ליה רבא אי מיקדש קדשי קרובי מיקרבי והא תניא זה הכלל כל הקרב ביום אין קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש בלילה בין ביום בין בלילה קדוש בין ביום בין בלילה אלא אמר רב יוסף סמי מנחת נסכים מהא מתניתא
Lorsque Rav Dimi est monté [en terre d’Israël], il trouva Rav Yirmeya assis, qui disait au nom de Rabbi Yehochoua ben Lévi : D’où [savons-nous] que les libations qui viennent avec le sacrifice ne sont offertes que le jour ? L’Écriture dit : « et pour vos libations et pour vos sacrifices de paix » (Nb 29, 39) — de même que les sacrifices de paix [sont offerts] le jour, de même les libations [sont offertes] le jour.
כי סליק רב דימי אשכחיה לרב ירמיה דיתיב וקאמר משמיה דרבי יהושע בן לוי מנין לנסכים הבאים עם הזבח שאין קריבין אלא ביום ת"ל (במדבר כט, לט) ולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמים ביום אף נסכים ביום
Il dit : Si j’avais trouvé quelqu’un pour écrire une lettre, je l’aurais envoyée à Rav Yossef.
אמר אי אשכחיה דכתיב איגרתא שלחי ליה לרב יוסף
Original : Temurah 14a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.