Et ne retranche pas l’offrande de farine des libations de notre Michna ; il n’y a pas de difficulté : ici, il s’agit des libations qui viennent avec le sacrifice animal, là, des libations qui viennent par elles-mêmes.
ולא תיסמי מנחת נסכים ממתני' ולא קשיא כאן בנסכים הבאין עם הזבח כאן בנסכים הבאין בפני עצמן
Mais s’il avait eu une lettre, aurait-il été possible de l’envoyer ? Rabbi Abba, fils de Rabbi ’Hiya bar Abba, n’a-t-il pas dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Ceux qui écrivent les halakhot sont comme celui qui brûle la Torah, et celui qui en apprend ne reçoit pas de récompense ?
ואי הוה ליה איגרתא מי אפשר למישלחא והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר
Rabbi Yehouda bar Na’hmani, l’interprète de Rech Lakich, a enseigné : Un verset dit : « Écris pour toi ces paroles » (Ex 34, 27), et un [autre] verset dit : « Car selon ces paroles » (Ex 34, 27) – pour te dire : les paroles [transmises] oralement, tu n’as pas le droit de les dire par écrit, et celles qui sont écrites, tu n’as pas le droit de les dire oralement.
דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל כתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כתוב לך את הדברים האלה וכתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כי על פי הדברים האלה לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה
On répondit : Peut-être une chose nouvelle est-elle différente, car Rabbi Yo’hanan et Rech Lakich consultaient un livre d’aggada le Chabbat, et ils interprétaient ainsi : « Il est temps d’agir pour l’Éternel, ils ont annulé ta Torah » (Ps 119, 126) ; ils disaient : Mieux vaut qu’une [partie de la] Torah soit déracinée plutôt que la Torah ne soit oubliée en Israël.
אמרי דלמא מילתא חדתא שאני דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא ודרשי הכי (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל
Rav Papa a dit : Maintenant que tu as dit que les libations qui viennent par elles-mêmes sont offertes même la nuit, si des libations se présentent la nuit, on les consacre la nuit et on les offre.
אמר רב פפא השתא דאמרת נסכים הבאין בפני עצמן קריבין אפי' בלילה נזדמנו נסכים בלילה מקדישין בלילה ומקריבין
Rav Yossef, fils de Rav Chemaya, dit à Rav Papa : Il a été enseigné [une baraïta] qui te soutient : Voici la règle : tout ce qui est offert de jour n’est consacré que de jour, et tout ce qui est offert la nuit est consacré (de jour comme) de nuit.
אמר ליה רב יוסף בריה דרב שמעיה לרב פפא תניא דמסייע לך זה הכלל כל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום וכל הקרב בלילה קדוש (בין ביום בין) בלילה
Quand Rav Dimi vint, il dit au nom de Rabbi Yo’hanan, au nom de Rabbi Chimon ben Yehotsadak : « Voici ce que vous ferez pour l’Éternel lors de vos fêtes » (Nb 29, 39) – ce sont les obligations qui viennent à titre d’obligation lors de la fête de pèlerinage.
כי אתא רב דימי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות חובה ברגל
« Et pour vos holocaustes » – de quoi le verset parle-t-il ? Si c’est de l’holocauste de vœu, il est déjà dit « vos vœux », et si c’est de l’holocauste de don volontaire, il est déjà dit « et vos dons volontaires » ; il ne parle donc que de l’holocauste de l’accouchée et de l’holocauste du lépreux.
ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצורע
« Et pour vos offrandes de farine » – de quoi le verset parle-t-il ? Si c’est de l’offrande de farine de vœu, il est déjà dit [vœux] ; si c’est de l’offrande de farine de don volontaire, il est déjà dit [dons volontaires] ; il ne parle donc que de l’offrande de farine de la sota et de l’offrande de jalousie.
ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור אי במנחת נדבה הרי כבר אמור הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות
« Et pour vos libations et pour vos sacrifices de paix » – il compare les libations aux sacrifices de paix : de même que les sacrifices de paix [sont offerts] de jour, de même les libations [sont offertes] de jour. « Et pour vos sacrifices de paix » – pour inclure les sacrifices de paix du naziréen.
ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר
Abayé lui dit : Que le maître dise plutôt les sacrifices de paix [provenant] du Pessa’h, car les sacrifices de paix du naziréen, [le naziréat] fait l’objet de vœux et de dons volontaires.
א"ל אביי ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא
Car il a été enseigné : Voici la règle : tout ce qui fait l’objet de dons volontaires et de vœux est offert sur un autel privé, et ce qui ne fait pas l’objet de dons volontaires et de vœux n’est pas offert sur un autel privé.
דהתניא זה הכלל כל שהוא נידב ונידר קרב בבמת יחיד ושאינו נידב ונידר אינו קרב בבמת יחיד
Et nous avons appris : Les offrandes de farine et les [sacrifices des] naziréats sont offerts sur un autel privé – paroles de Rabbi Meïr. Retranche de là « les naziréats ».
ותנן המנחות והנזירות קריבין בבמת יחיד דברי ר"מ סמי מכאן נזירות
Y a-t-il quelqu’un qui dise que le naziréen ne fait pas l’objet de vœu et de don volontaire ? N’est-il pas écrit : « Au bout de quarante ans, Absalom dit au roi : Laisse-moi aller acquitter mon vœu que j’ai voué à l’Éternel à Hébron, car ton serviteur a fait un vœu, etc. » (2 S 15, 7-8) ? N’est-ce pas au sujet d’un sacrifice ?
מי איכא למ"ד דנזיר לאו נידר ונידב הוא והכתיב (שמואל ב טו, ז) מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך וגו' מאי לאו אקרבן
Rav A’ha a dit, et certains disent Rabba bar Rav ’Hanan : Absalom n’alla [à Hébron] que pour amener des agneaux de Hébron. C’est aussi raisonnable, car si tu dis que c’est pour offrir [des sacrifices] qu’il alla, il aurait quitté Jérusalem et serait allé offrir à Hébron ?
אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב חנן לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון ה"נ מסתברא דאי תימא לאקרובי הוא דאזיל שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון
C’est plutôt qu’en réalité [il alla] pour offrir [des sacrifices], et quant à ce qui te pose difficulté – pourquoi a-t-il quitté Jérusalem pour offrir à Hébron ? –, que Gibeon te pose difficulté, car c’est un lieu saint ! C’est plutôt que, puisque les autels privés étaient permis, partout où il voulait, il offrait.
אלא לעולם לאקרובי ודקא קשיא לך אמאי שבק ירושלים ומקריב בחברון תיקשי לך גבעון דמקום קדוש הוא אלא כיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב
Quarante ans – à partir de quand ? Il a été enseigné : Rabbi Nehoraï dit au nom de Rabbi Yehochoua : « Au bout de quarante ans » depuis qu’ils se demandèrent un roi. Car il a été enseigné : L’année où ils se demandèrent un roi était la dixième année de Samuel.
ארבעים שנה למאן תניא רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך דתניא אותה שנה ששאלו להם מלך אותה שנה עשירית של שמואל היתה
Original : Temurah 14b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.