et ceci concerne les villes fortifiées, cela les villages.
והא דכרכים והא דכפרים
Yoma 12a יומא
Structure du débat :Question 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et [une synagogue] des villes fortifiées ne devient-elle pas impure par les plaies ? N’est-il pas enseigné dans une baraïta : « Votre possession » : votre possession devient impure par les plaies, mais Jérusalem ne devient pas impure par les plaies. Rabbi Yehouda a dit : Je n’ai entendu [cela] que pour l’emplacement du Sanctuaire seulement. Donc les synagogues et les maisons d’étude deviennent impures par les plaies, bien qu’elles soient dans des villes fortifiées ! Dis plutôt : Rabbi Yehouda a dit : Je n’ai entendu [cela] que pour un lieu consacré seulement.
ודכרכים אין מטמא בנגעים והתניא אחוזתכם אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים אמר ר' יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים ואע"ג דכרכים נינהו אימא אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד
Sur quoi sont-ils en désaccord ? Le premier Tanna estime que Jérusalem n’a pas été partagée entre les tribus, et Rabbi Yehouda estime que Jérusalem a été partagée entre les tribus.
במאי קא מיפלגי תנא קמא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים ורבי יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים
Et [ils sont] dans le désaccord de ces Tannaïm, car il est enseigné dans une baraïta : Qu’y avait-il dans la part de Juda ? Le mont du Temple, les chambres et les parvis. Et qu’y avait-il dans la part de Benjamin ? Le vestibule, le Hekhal et le Saint des saints. Et une bande sortait de la part de Juda et entrait dans la part de Benjamin, et sur elle était bâti l’autel ; et Benjamin le juste s’affligeait à son sujet, [désirant] l’engloutir chaque jour,
ובפלוגתא דהני תנאי דתניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום
ainsi qu’il est dit : « Il le couvre tout le jour » (Dt 33, 12). C’est pourquoi Benjamin le juste a mérité de devenir l’hôte de la Toute-Puissance, ainsi qu’il est dit : « et il réside entre ses épaules » (Dt 33, 12).
שנאמר (דברים לג, יב) חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן
Et ce Tanna estime que Jérusalem n’a pas été partagée entre les tribus, car il est enseigné dans une baraïta : On ne loue pas de maisons à Jérusalem, parce qu’elle ne leur appartient pas. Rabbi Éléazar bar Tsadok dit : Pas même des lits. C’est pourquoi les peaux des sacrifices, les aubergistes les prennent de force. Abayé a dit : Déduis-en qu’il est d’usage qu’un homme laisse sa cruche et la peau [de son sacrifice] à son hôte.
והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן ר' אלעזר בר (צדוק) אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה
Et [une synagogue] des villages devient-elle impure par les plaies ? N’est-il pas enseigné dans une baraïta : « En possession » : [seulement] lorsqu’ils l’auront conquise. S’ils l’ont conquise mais ne l’ont pas partagée entre les tribus, s’ils l’ont partagée entre les tribus mais ne l’ont pas partagée entre les maisons paternelles, s’ils l’ont partagée entre les maisons paternelles mais que chacun ne reconnaît pas la sienne, d’où [sait-on qu’elle n’est pas impure] ?
ודכפרים מי מטמא בנגעים והתניא לאחוזה עד שיכבשו אותה כבשו אותה ולא חלקוה לשבטים חלקו לשבטים ולא חלקו לבית אבות חלקו לבית אבות ואין כל אחד מכיר את שלו מניין
L’Écriture dit : « Celui à qui appartient la maison viendra » (Lv 14, 35) : celui à qui elle est réservée ; sont exclues celles-ci, qui ne sont réservées à personne. Mais il est clair [qu’il faut répondre] comme nous l’avons répondu au début.
ת"ל (ויקרא יד, לה) ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצא אלו שאין מיוחדין לו אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא
« Et on lui prépare un autre cohen. » C’est évident : s’il lui survient une cause d’inaptitude avant le sacrifice perpétuel du matin, on initie [le remplaçant] par le sacrifice perpétuel du matin. Mais s’il lui survient une cause d’inaptitude après le sacrifice perpétuel du matin, par quoi l’initie-t-on ?
ומתקינין לו כהן אחר פשיטא אירע בו פסול קודם תמיד של שחר מחנכין אותו בתמיד של שחר אלא אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו
Rav Ada bar Ahava a dit : Par la ceinture. Cela va bien selon celui qui dit que la ceinture du grand-prêtre est la même que la ceinture du cohen ordinaire ; mais selon celui qui dit que la ceinture du grand-prêtre n’est pas la même que la ceinture du cohen ordinaire, que peut-on dire ?
אמר רב אדא בר אהבה באבנט הניחא למאן דאמר אבנטו. של כהן גדול זה הוא אבנטו של כהן הדיוט אלא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר
Abayé a dit : Il revêt les huit [vêtements] et retourne [les membres sur l’autel] avec une fourche, selon [l’enseignement de] Rav Houna, car Rav Houna a dit : Un non-cohen qui a retourné [les membres] avec une fourche est passible de mort. Et Rav Papa a dit :
אמר אביי לובש שמונה ומהפך בצינורא וכדרב הונא דאמר רב הונא זר שהפך בצינורא חייב מיתה ורב פפא אמר
Original : Yoma 12a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.