Ce n’est pas difficile : ici, il s’agit de celui dont le proche est mort le quatorze et a été enterré le quatorze ; là, de celui dont le proche est mort le treize et a été enterré le quatorze.
לא קשיא כאן שמת לו מת בי"ד וקברו בי"ד כאן שמת לו מת בי"ג וקברו בי"ד
Si son proche est mort le quatorze et a été enterré le quatorze, le jour de la mort entraîne sa nuit de par la Torah ; si son proche est mort le treize et a été enterré le quatorze, le jour de l’enterrement, qui est de par les Sages, n’entraîne sa nuit que de par les Sages.
מת לו מת בי"ד וקברו בי"ד יום מיתה תופס לילו מדאורייתא מת לו מת בי"ג וקברו בי"ד יום קבורה מדרבנן אינו תופס לילו אלא מדרבנן
Rav Achi dit à Rav Mari : Mais alors, ce qu’il enseigne : « Rabbi Chimon lui dit : Sache-le, puisqu’on a dit : L’onen s’immerge et mange son Pessa’h, mais non les choses saintes », [Rabbi Yehouda] aurait dû lui répondre : Moi je te parle du jour de la mort, qui est de par la Torah, et toi tu me parles du jour de l’enterrement, qui est de par les Sages ! C’est une difficulté.
א"ל רב אשי לרב מרי ואלא הא דקתני אמר לו ר"ש תדע שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו אבל לא בקדשים נימא ליה קאמינא לך אנא יום מיתה דאורייתא ואמרת לי את יום קבורה דרבנן קשיא
Abayé a dit : Ce n’est pas difficile : ici, il est mort avant midi ; là, il est mort après midi. Avant midi, lorsqu’il n’était pas encore apte au Pessa’h, le deuil s’applique à lui ; après midi, lorsqu’il est déjà apte au Pessa’h, le deuil ne s’applique pas à lui.
אביי אמר לא קשיא כאן שמת קודם חצות כאן שמת לאחר חצות קודם חצות דלא איחזי לפסח חיילא עליה אנינות אחר חצות דאיחזי לפסח לא חיילא עליה אנינות
Et d’où dis-tu que l’on distingue entre avant midi et après midi ? Car on a enseigné : « Pour elle il se rendra impur » (Lv 21, 3) : c’est une obligation ; s’il ne le veut pas, on le rend impur malgré lui. Et il arriva à Yossef le cohen que sa femme mourut la veille de Pessa’h, et il ne voulut pas se rendre impur ; ses frères les cohanim se concertèrent et le rendirent impur malgré lui.
ומנא תימרא דשני ליה בין קודם חצות בין לאחר חצות דתניא (ויקרא כא, ג) לה יטמא מצוה לא רצה מטמאין אותו על כרחו ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא ונמנו אחיו הכהנים וטימאוהו בעל כרחו
Mais on objecte : « Et pour sa sœur » (Nb 6, 7) : que vient enseigner le verset ? Voici quelqu’un qui allait égorger son Pessa’h et circoncire son fils, et il apprend qu’un proche est mort ; pourrait-on penser qu’il se rende impur ? Tu dis : « il ne se rendra pas impur » (Nb 6, 7).
ורמינהי (במדבר ו, ז) ולאחותו מה ת"ל הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת (במדבר ו, ז) לא יטמא
Pourrait-on penser que, de même qu’il ne se rend pas impur pour sa sœur, de même il ne se rend pas impur pour un mort abandonné [met mitsva] ? Le verset dit : « et pour sa sœur » : c’est pour sa sœur qu’il ne se rend pas impur, mais il se rend impur pour un mort abandonné.
יכול כשם שלא יטמא לאחותו כך אין מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה
D’où [le sais-tu] ? Peut-être, en réalité, je te dirai que l’un et l’autre sont après midi, et que celui-ci est Rabbi Yichmaël et celui-là Rabbi Akiva. Car on a enseigné : « Pour elle il se rendra impur » : c’est facultatif, telles sont les paroles de Rabbi Yichmaël ; Rabbi Akiva dit : c’est une obligation.
ממאי דילמא לעולם אימא לך אידי ואידי אחר חצות והא רבי ישמעאל והא ר"ע דתניא לה יטמא רשות דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר חובה
Cela ne peut te venir à l’esprit, car le début de cette [baraïta], c’est Rabbi Akiva qui l’enseigne. Car on a enseigné : Rabbi Akiva dit : « Une personne [morte] » (Nb 6, 6) : ce sont les proches ; « un mort » : ce sont les étrangers.
לא ס"ד דרישא דההיא ר"ע קתני לה דתניא ר"ע אומר (במדבר ו, ו) נפש אלו הקרובים מת אלו הרחוקים
« Pour son père » : il ne se rend pas impur, mais il se rend impur pour un mort abandonné. « Pour sa mère » : s’il était cohen et naziréen, c’est pour sa mère qu’il ne se rend pas impur, mais il se rend impur pour un mort abandonné. « Pour son frère » : s’il était grand-prêtre et naziréen, c’est pour son frère qu’il ne se rend pas impur, mais il se rend impur pour un mort abandonné.
לאביו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לאמו היה כהן והוא נזיר לאמו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לאחיו שאם היה כ"ג והוא נזיר לאחיו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה
« Et pour sa sœur » : que vient enseigner le verset ? Voici quelqu’un qui allait égorger son Pessa’h et circoncire son fils, et il apprend qu’un proche est mort ; pourrait-on penser qu’il se rende impur ? Tu dis : « il ne se rendra pas impur ». Pourrait-on penser que, de même qu’il ne se rend pas impur pour sa sœur, de même il ne se rend pas impur pour un mort abandonné ? Le verset dit : « et pour sa sœur » : pour sa sœur il ne se rendra pas impur, mais il se rendra impur pour un mort abandonné.
ולאחותו מה ת"ל הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא יכול כשם שאין מטמא לאחותו כך אינו מטמא למת מצוה תלמוד לומר ולאחותו לאחותו לא יטמא אבל יטמא הוא למת מצוה
Original : Zevachim 100a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.