de sorte que les cohanim n’en acquièrent pas la peau ? Le verset dit : « la peau de l’holocauste » : en tout cas.
לא יהו כהנים זכאין בעורה ת"ל עור העולה מ"מ
Zeva’him 103b זבחים
Structure du débat :Michna 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« La peau de l’holocauste » : je n’ai que la peau de l’holocauste ; les peaux des choses très saintes, d’où [l’apprend-on] ? Le verset dit : « la peau de l’holocauste qu’il a offert ». Pourrait-on penser que j’inclus aussi les choses saintes légères ? Le verset dit : « holocauste » : de même que l’holocauste est chose très sainte, de même toutes les choses très saintes.
עור העולה אין לי אלא עור העולה עורות קדשי קדשים מנין ת"ל עור העולה אשר הקריב יכול שאני מרבה אף קדשים קלים ת"ל עולה מה עולה קדשי קדשים אף כל קדשי קדשים
Rabbi Yichmaël dit : « La peau de l’holocauste » : je n’ai que l’holocauste ; les peaux des choses très saintes, d’où [l’apprend-on] ? C’est un raisonnement : si, pour l’holocauste, dont ils n’ont pas acquis la chair, ils acquièrent la peau, pour les choses très saintes, dont ils acquièrent la chair, n’est-il pas logique qu’ils acquièrent la peau ?
רבי ישמעאל אומר עור העולה אין לי אלא העולה עורות קדשי קדשים מנין ודין הוא ומה עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה קדשי קדשים שזכו בבשרן אינו דין שזכו בעורן
Que l’autel le prouve : il acquiert la chair et n’acquiert pas la peau ! – Qu’en est-il de l’autel ? Il n’acquiert pas une partie [de la peau] ; diras-tu de même des cohanim, qui en acquièrent une partie ? Puisqu’ils en acquièrent une partie, ils acquièrent le tout.
מזבח יוכיח שזכה בבשר ולא זכה בעור מה למזבח שכן לא זכה במקצת תאמר בכהנים שזכו במקצת הואיל וזכו במקצת זכו בכוליה
Rabbi dit : Nous n’avons eu besoin [d’un verset] que pour la peau de l’holocauste seulement, car en tout lieu la peau suit la chair.
רבי אומר כל עצמו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר
Les taureaux qui sont brûlés et les boucs qui sont brûlés, eux et leurs peaux [sont brûlés] avec eux. Le sacrifice expiatoire, le sacrifice de culpabilité et les chelamim de la communauté sont un don au cohen : s’ils le veulent, ils les écorchent ; s’ils ne le veulent pas, ils les mangent avec leur peau. Les choses saintes légères sont aux propriétaires : s’ils le veulent, ils les écorchent ; s’ils le veulent, ils les mangent avec leur peau.
פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין הן ועורותיהן [נשרפין] עמהן חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור מתנה לכהן רצו מפשיטין אותן לא רצו אוכלין אותן ע"ג עורן קדשים קלים לבעלים רצו מפשיטין אותן רצו אוכלין אותן על גב עורן
Mais au sujet de l’holocauste il est dit : « Il écorchera l’holocauste et le découpera en morceaux » (Lv 1, 6) ; pourrait-on penser que les cohanim n’acquièrent pas sa peau ? Le verset dit : « La peau de l’holocauste qu’il a offert » (Lv 7, 8).
אבל עולה נאמר בה (ויקרא א, ו) והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה יכול לא יהו הכהנים זכאין בעורה ת"ל (ויקרא ז, ח) עור העולה אשר הקריב
« Elle lui appartiendra » : à l’exclusion du tevoul yom, (de celui à qui manque l’expiation) et de l’onen. Car on aurait pu penser : ils n’acquièrent pas la chair, qui est destinée à être mangée, mais ils acquièrent la peau, qui n’est pas destinée à être mangée. Le verset dit : « elle lui appartiendra », à l’exclusion de celui à qui manque l’expiation, du tevoul yom et de l’onen.
לו יהיה פרט לטבול יום (ומחוסר כיפורים) ואונן שיכול לא יזכו בבשר שהוא לאכילה יזכו בעור שאינו לאכילה ת"ל לו יהיה פרט למחוסר כיפורים וטבול יום ואונן
Et le premier tanna aussi, qu’il le déduise du raisonnement ! – Une chose qui découle d’un a fortiori, le verset s’est donné la peine de l’écrire.
ות"ק נמי תיפוק לי מדינא מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא
Et Rabbi Yichmaël, que fait-il de « qu’il a offert » ? [Il l’utilise pour exclure] le tevoul yom, celui à qui manque l’expiation et l’onen.
ורבי ישמעאל האי אשר הקריב מאי עביד ליה פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן
Qu’il le déduise de « elle lui appartiendra » ! – Rabbi Yichmaël suit sa propre opinion. Car Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Yichmaël : Il est dit pour l’holocauste « elle lui appartiendra », et il est dit pour le sacrifice de culpabilité « il lui appartiendra » : de même que là-bas ses os sont permis, de même ici ses os sont permis.
ותיפוק ליה מלו יהיה רבי ישמעאל לטעמיה דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר בעולה לו יהיה ונאמר באשם לו יהיה מה להלן עצמותיו מותרין אף כאן עצמותיו מותרין
[L’expression] est libre, car si elle n’était pas libre, on pourrait réfuter : qu’en est-il du sacrifice de culpabilité ? Sa chair est permise ! [Mais] « lui appartiendra » est un verset superflu.
מופני דאי לא מופני איכא למיפרך מה לאשם שכן בשרו מותר לו יהיה קרא יתירא הוא:
MICHNA: Toutes les choses saintes auxquelles est survenue une cause d’inaptitude avant qu’on les écorche, leurs peaux ne sont pas aux cohanim ; après qu’on les a écorchées, leurs peaux sont aux cohanim. Rabbi ’Hanina, adjoint des cohanim, a dit : De ma vie je n’ai vu une peau sortir vers le lieu de crémation.
מתני׳ כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשיטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשיטן עורותיהן לכהנים אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה
Rabbi Akiva a dit : De ses paroles nous avons appris que celui qui écorche le premier-né et qu’on le trouve tarèfa, les cohanim peuvent profiter de sa peau. Et les Sages disent : « Nous n’avons pas vu » n’est pas une preuve ; [la peau] sort au lieu de crémation.
אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורוו חכמים אומרים אין לא ראינו ראיה אלא יצא לבית השריפה:
GUEMARA: « Pour tout [sacrifice] dont l’autel n’a pas acquis la chair, les cohanim n’acquièrent pas la peau », même si l’on a écorché la peau avant l’aspersion. Qui est-ce ? C’est Rabbi Éléazar, fils de Rabbi Chimon, qui dit : Le sang n’agrée pas [le sacrifice] pour la peau seule.
גמ׳ כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה ואע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה מני רבי אלעזר ברבי שמעון היא דאמר אין הדם מרצה על העור בפני עצמו
Dis la fin : « Toutes les choses saintes auxquelles est survenue une cause d’inaptitude avant qu’on les écorche, leurs peaux ne sont pas aux cohanim ; après qu’on les a écorchées, leurs peaux sont aux cohanim » : nous en venons à Rabbi, qui dit : Le sang agrée pour la peau seule. Le début serait de Rabbi Éléazar, fils de Rabbi Chimon, et la fin de Rabbi ?
אימא סיפא כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם הפשיטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשיטן עורותיהן לכהנים אתאן לרבי דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו רישא רבי אלעזר ברבי שמעון סיפא רבי
Abayé a dit : Puisque la fin est de Rabbi, le début aussi est de Rabbi ; et Rabbi reconnaît que l’écorchement n’a pas lieu avant l’aspersion.
אמר אביי מדסיפא רבי היא רישא נמי רבי היא ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה
Rava a dit : Puisque le début est de Rabbi Éléazar, fils de Rabbi Chimon, la fin aussi est de Rabbi Éléazar, fils de Rabbi Chimon. Que signifie « avant l’écorchement »
רבא אמר מדרישא ר"א ברבי שמעון סיפא נמי ר"א בר"ש מאי קודם הפשט
Original : Zevachim 103b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.