Structure du débat :Baraïta 1Question 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« si les graves n’avaient pas été mentionnées, j’aurais dit : pour les graves, la mort » ? Mais cela viendrait de l’impureté du reptile, et il suffit que ce qui découle du raisonnement soit comme ce dont il est déduit !
אם לא נאמרו חמורות הייתי אומר על החמורות במיתה הא מטומאת שרץ קאתיא ודיו לבא מן הדין להיות כנדון
Zeïri a dit : Les légères, l’impureté du reptile ; les graves, l’impureté du mort. Et voici ce qu’il dit : si l’impureté du reptile avait été mentionnée, ainsi que la dîme et la terouma, et que l’impureté du mort n’avait pas été mentionnée, j’aurais dit : [pour] les légères, sur les [saintetés] légères [la peine est] un interdit, et sur les graves, la mort.
אמר זעירי קלות טומאת שרץ חמורות טומאת מת והכי קאמר אילו נאמר טומאת שרץ ונאמר מעשר ותרומה ולא נאמרה טומאת מת הייתי אומר [קלות] על הקלות בלאו ועל החמורות במיתה
Et puisque pour les légères, sur les graves [c’est] la mort, pour les graves aussi, sur les légères [ce serait] la mort ; c’est pourquoi les graves ont été mentionnées.
ומדקלות על החמורות במיתה חמורות נמי על הקלות במיתה לכך נאמרו חמורות:
Nos maîtres ont enseigné : « Ou bien n’inclut-il que ce qui est semblable aux chelamim ? De même que les chelamim ont ceci de particulier qu’ils se mangent pendant deux jours et une nuit, de même tout ce qui se mange pendant deux jours et une nuit.
תנו רבנן או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים. מה שלמים מיוחדים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף כל נאכל לשני ימים ולילה אחד
Ce qui se mange pendant un jour et une nuit, d’où ? L’Écriture dit : “de la chair” : tout ce dont les restes se mangent. L’holocauste, dont les restes ne se mangent pas, d’où ? L’Écriture dit : “sacrifice”.
נאכל ליום ולילה מנין תלמוד לומר מבשר כל ששירין נאכלין עולה שאין שיריה נאכלין מנין תלמוד לומר זבח
D’où [sait-on qu’il faut] inclure les oiseaux et les offrandes de farine, jusqu’à ce que j’inclue le log d’huile du lépreux ? L’Écriture dit : “Ce qu’ils Me consacrent” (Lv 22, 2).
מנין לרבות העופות והמנחות עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) אשר הם מקדישים לי
Et le notar se déduit [par analogie de] « profanation », « profanation », de l’impureté ; et le pigoul se déduit [par analogie de] « faute », « faute », du notar.
ואתי נותר חילול חילול מטומאה ואתי פיגול עון עון מנותר.
Et puisqu’à la fin [l’Écriture] inclut toute chose, pourquoi les chelamim sont-ils donc mentionnés ? Pour te dire : de même que les chelamim ont ceci de particulier qu’ils ont des permetteurs, que ce soit pour l’homme ou pour l’autel, de même tout ce qui a des permetteurs, que ce soit pour l’homme ou pour l’autel, on est passible à son sujet [de la peine] de pigoul.
ומאחר שסופו לרבות כל דבר למה נאמר שלמים מעתה? לומר לך מה שלמים מיוחדים שיש להן מתירין בין לאדם בין למזבח אף כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליהן משום פיגול.
L’holocauste : son sang permet sa chair pour l’autel et sa peau pour les cohanim. L’holocauste d’oiseau : son sang permet sa chair pour l’autel. Le sacrifice expiatoire d’oiseau : son sang permet sa chair pour les cohanim. Les taureaux qui sont brûlés et les boucs qui sont brûlés : leur sang permet que leurs parties offertes soient offertes.
העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים עולת העוף דמה מתיר את בשרה למזבח; חטאת העוף דמה מתיר את בשרה לכהנים; פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דמם מתיר את אימוריהן ליקרב.
Et j’exclus la poignée, l’encens, l’encens aromatique, l’offrande de farine des cohanim, l’offrande de farine du cohen oint, l’offrande de farine des libations et le sang.
ומוציא אני את הקומץ ואת הלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והדם.
Rabbi Chimon dit : De même que les chelamim ont ceci de particulier qu’ils ont [une part] sur l’autel extérieur et qu’on est passible à leur sujet, de même tout ce qui est [offert] sur l’autel extérieur, on est passible à son sujet [de la peine] de pigoul. Sont exclus les taureaux qui sont brûlés et les boucs qui sont brûlés : puisqu’ils ne sont pas [offerts] sur l’autel extérieur comme les chelamim, on n’est pas passible à leur sujet [de la peine] de pigoul. »
ר"ש אומר מה שלמים מיוחדין שיש בו על מזבח החיצון וחייבין עליו אף כל שישנן על מזבח החיצון חייבין עליו משום פיגול. יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הואיל שאין על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול.
[Le maître a dit :] « Ce qui est semblable aux chelamim. » Qu’est-ce ? Le premier-né, qui se mange pendant deux jours et une nuit. D’où vient-il ? Si c’est par [la méthode de] « de même que nous avons trouvé », on peut objecter :
[אמר מר] כיוצא בשלמים מאי ניהו בכור דנאכל לשני ימים ולילה אחד. במאי אתי אי במה מצינו איכא למיפרך
Ce sont deux [termes] généraux qui sont contigus l’un à l’autre ! Rava a dit : Comme on dit en Occident [en terre d’Israël] : partout où tu trouves deux [termes] généraux contigus l’un à l’autre, place entre eux un particulier, et interprète-les selon [la règle du] général et du particulier.
הני תרי כללי דסמיכי אהדדי נינהו אמר רבא כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה - הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט.
« Jusqu’à ce que j’inclue le log d’huile du lépreux. » De qui est-ce ? C’est Rabbi Meïr, comme il a été enseigné : « Le log d’huile du lépreux, on est passible à son sujet [de la peine] de pigoul. Ce sont les paroles de Rabbi Meïr. » Dis la suite : « Et j’exclus l’offrande de farine des libations et le sang » : nous en venons aux Sages !
עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע: הא מני רבי מאיר היא דתניא לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול דברי רבי מאיר אימא סיפא ומוציא אני מנחת נסכים והדם אתאן לרבנן
Car il a été enseigné : « Les libations de l’animal, on est passible à leur sujet [de la peine] de pigoul, car le sang du sacrifice permet qu’elles soient offertes. Ce sont les paroles de Rabbi Meïr. On lui dit : Mais un homme n’apporte-t-il pas ses sacrifices aujourd’hui et les libations dans dix jours ? Il leur dit : Moi non plus je n’ai parlé que de celles qui viennent avec le sacrifice. »
דתניא נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול מפני שדם הזבח מתירן ליקרב דברי רבי מאיר. אמרו לו והלא אדם מביא את זבחיו היום ונסכין מיכן עד עשרה ימים? אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בבאין עם הזבח.
Rav Yossef a dit : De qui est-ce ? C’est Rabbi, qui a dit que pour le log d’huile du lépreux, ce sont ses aspersions [d’huile] qui le permettent ; et puisque ses aspersions le permettent, ses aspersions le rendent pigoul.
אמר רב יוסף הא מני רבי היא דאמר לוג שמן של מצורע מתנותיו שרו ליה. ומדמתנותיו שרו ליה -- מתנותיו מפגלי ליה,
Car il a été enseigné : « Le log d’huile du lépreux, on commet à son égard un détournement de sacré jusqu’à ce qu’on ait projeté le sang. Une fois le sang projeté, on ne doit pas en jouir, mais on ne commet pas de détournement de sacré.
דתניא לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרוק הדם. נזרק הדם - לא נהנין ולא מועלין.
Rabbi dit : on commet un détournement de sacré jusqu’à ce qu’il ait fait ses aspersions. Et ils s’accordent qu’il est interdit à la consommation jusqu’à ce qu’il ait fait les sept aspersions et l’aspersion des pouces. »
רבי אומר מועלין עד שיתן מתנותיו. ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות.
On l’a rapporté devant Rabbi Yirmeya. Il a dit : Un grand homme comme Rav Yossef dirait-il une chose pareille ?
אמרוה קמיה דרבי ירמיה אמר גברא רבא כרב יוסף לימא כי הא מילתא
Original : Zevachim 44a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.