et toutes sortes de tissus ? L’Écriture dit : « sur lequel […] tu laveras » (Lv 6, 20). Pourrais-je inclure la peau après qu’elle a été écorchée ? L’Écriture dit : « vêtement » : de même que le vêtement est une chose qui reçoit l’impureté, de même toute chose qui reçoit l’impureté.
וכל מיני בגדים תלמוד לומר (ויקרא ו, כ) אשר עליה תכבס יכול שאני מרבה עור משהופשט ת"ל בגד מה בגד דבר המקבל טומאה אף כל דבר המקבל טומאה
Quelle différence y a-t-il entre eux ? Abayé dit : Il y a entre eux un morceau d’étoffe de moins de trois [doigts sur trois] : selon celui qui dit « propre », celui-ci aussi est propre, car s’il le veut, il peut lui assigner un usage ; selon celui qui dit « une chose qui reçoit l’impureté », celui-ci, en tout cas, n’est pas susceptible de recevoir l’impureté.
מאי בינייהו אמר אביי מטלית פחותה משלש איכא בינייהו מאן דאמר ראוי הא נמי ראוי דאי בעי חשיב עליה מ"ד דבר המקבל טומאה הא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא
Rava dit : Il y a entre eux un vêtement auquel il a assigné [l’usage] d’une forme [à découper] : selon celui qui dit « propre », celui-ci aussi est propre, car s’il le veut, il annule son intention ; selon celui qui dit « une chose qui reçoit l’impureté », maintenant en tout cas, il n’est pas susceptible de recevoir l’impureté.
רבא אמר בגד שחישב עליה לצורה איכא בינייהו מ"ד ראוי הא נמי ראוי דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה מ"ד דבר המקבל טומאה השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא
Rava dit : Il y a entre eux une peau brute qu’il a eu l’intention de tailler : selon celui qui dit « propre », celle-ci aussi est propre ; selon celui qui dit « une chose qui reçoit l’impureté », celle-ci ne reçoit pas l’impureté tant qu’il ne l’a pas taillée. Car il a été enseigné : Rabbi Chimon ben Menassia dit : Une peau brute qu’il a eu l’intention de tailler est pure jusqu’à ce qu’il la taille.
רבא אמר עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו מ"ד ראוי הא נמי ראויה מאן דאמר דבר המקבל טומאה הא לאו מקבלה טומאה עד דמקצע לה והתניא רבי שמעון בן מנסיא אומר עוצבא שחשב עליה לקצעה טהורה עד שיקציענה:
Ne requiert de lavage, etc. D’où ces choses ? Car nos maîtres ont enseigné : Pourrait-on [penser] que, [si le sang] a giclé sur une partie du vêtement, tout le vêtement requiert un lavage ? L’Écriture dit : « sur lequel il aura giclé » : je ne te l’ai dit que pour l’endroit du sang seulement.
אין טעון כיבוס כו': מנה"מ דת"ר יכול נתז על מקצת בגד יהא כל הבגד טעון כיבוס ת"ל (ויקרא ו, כ) אשר יזה לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד:
Le vêtement, le sac, etc. Est-ce à dire que la peau est susceptible de lavage ? Or, on peut opposer : S’il y avait sur lui de la salive, il l’essuie avec un chiffon ; si elle était (sur) [un objet] de peau, il y verse de l’eau jusqu’à ce qu’elle disparaisse.
אחד הבגד ואחד השק כו': למימרא דעור בר כיבוס הוא ורמינהו היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה (על). של עור נותן עליה מים עד שתכלה
Abayé dit : Ce n’est pas difficile : ceci est [selon] les Sages, cela [selon] « d’autres ». Car il a été enseigné : Le vêtement et le sac, on les lave ; l’ustensile et la peau, on les racle. D’autres disent : Le vêtement, le sac et la peau, on les lave ; et l’ustensile, on le racle.
אמר אביי לא קשיא הא רבנן הא אחרים דתניא הבגד והשק מכבסו הכלי והעור מגררו אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסו והכלי מגררו
Selon qui va ce qu’a dit Rav ’Hiya bar Achi : Bien souvent, je me tenais devant Rav et je lui rinçais ses chaussures dans l’eau ? Selon qui ? Selon les Sages.
כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא כמאן כרבנן
Rava dit : Y a-t-il donc quelqu’un qui dise que la peau n’est pas susceptible de lavage ? N’est-il pas écrit : « Et le vêtement, ou la chaîne, ou la trame, ou tout objet de peau que tu laveras » (Lv 13, 58) ? Mais Rava dit : Le verset et la Michna [traitent] des [peaux] souples ; quand ils divergent, c’est pour les dures.
אמר רבא ומי איכא למאן דאמר עור לאו בר כיבוס הוא והכתיב (ויקרא יג, נח) והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס אלא אמר רבא קרא ומתניתין ברכין כי פליגי בקשין
Mais Rav ’Hiya n’a-t-il pas dit : Bien souvent, je me tenais devant Rav et je lui rinçais ses chaussures dans l’eau ? — [Il s’agit] de [peaux] dures, et selon les Sages.
Rava revint et dit : Ce que j’ai dit n’est rien. Irions-nous dire au verset que, lorsqu’il est écrit, il est écrit pour les souples ? Ne traitons-nous pas [aussi] des objets de cuir épais venant d’outre-mer, et le Miséricordieux a dit qu’ils requièrent un lavage ? [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן ברכין כתיבן מי לא עסקינן בכלי אכסלגיא הבאים ממדינת הים וקאמר רחמנא ניבעי כיבוס
Mais Rava dit : La lèpre, puisqu’elle éclôt de [l’objet] lui-même, le pénètre et le rend souple. Rava dit : S’il y a une chose qui me fait difficulté, voici ce qui me fait difficulté :
אלא אמר רבא צרעת כיון דמגופיה קא פרחה מחלחלא ליה ומשוי לה רך אמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי
Original : Zevachim 94a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.