L’un [des termes enseigne le cas] du lépreux pauvre dont l’auteur du vœu est pauvre, et l’autre sert à exclure le lépreux riche dont l’auteur du vœu est pauvre.
חדא אמצורע עני ומדירו עני וחדא למעוטי מצורע עשיר ומדירו עני
’Arakhin 17b ערכין
Structure du débat :Michna 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
On aurait pu penser : puisqu’ils ont été inclus, ils restent inclus ; [le texte] nous enseigne [qu’il n’en est rien].
סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתרבו איתרבו קמ"ל
Puisque nous trouvons pour les estimations qu’un pauvre qui a fait vœu de l’estimation d’un riche donne l’estimation d’un pauvre, on pourrait croire qu’il en est de même ici ; le verset dit : « S’il est pauvre ».
לפי שמצינו בערכין עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני יכול אף זה כן ת"ל אם דל הוא
Et selon Rabbi, qui dit : « Je dis qu’il en est de même pour les estimations » — d’où il ressort qu’il pense que l’on suit l’obligation de la personne —, ce cas n’a pas besoin d’un verset pour être exclu ! « Lui » sert donc à exclure quoi ?
ולרבי דאמר אומר אני אף בערכין כן אלמא אמר בתר חיובא דגברא אזלינן והא לא צריכא קרא למעוטי הוא למעוטי מאי
À exclure le lépreux pauvre dont l’auteur du vœu est riche. On aurait pu penser : puisque Rabbi a dit que l’on suit l’obligation de la personne [, c’est le lépreux qui compte] ; [le texte] nous enseigne [qu’il n’en est rien].
למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר סד"א הואיל ואמר רבי בתר חיובא דגברא אזלינן קמ"ל:
MICHNA: S’il était pauvre et s’est enrichi, ou riche et s’est appauvri, il donne l’estimation d’un riche. Rabbi Yehouda dit : [Même s’il était] pauvre, s’est enrichi, puis s’est de nouveau appauvri, il donne l’estimation d’un riche.
מתני׳ היה עני והעשיר עשיר והעני נותן ערך עשיר ר' יהודה אומר עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר
Mais pour les sacrifices, il n’en est pas ainsi : même si son père est mort et lui a laissé dix mille [dinars], ou si son navire était en mer et lui a rapporté des dizaines de milliers, le Sanctuaire n’y a aucun droit.
אבל בקרבנות אינו כן אפי' מת אביו והניח לו ריבוא או ספינתו בים ובאה לו ברבואות אין להקדש בה כלום:
GUEMARA: Pauvre qui s’est enrichi : « selon ce qu’atteignent les moyens de celui qui fait le vœu » (Lv 27, 8) ; riche qui s’est appauvri : « selon ce qu’atteignent [ses moyens] ».
גמ׳ עני והעשיר (ויקרא כז, ח) אשר תשיג יד הנודר עשיר והעני על פי אשר תשיג
« Rabbi Yehouda dit : Même pauvre, enrichi puis de nouveau appauvri, il donne l’estimation d’un riche. » Quelle est la raison de Rabbi Yehouda ? Le verset dit : « S’il est trop pauvre pour ton estimation » (Lv 27, 8) — [seulement] s’il demeure dans sa pauvreté du début à la fin.
ר' יהודה אומר אפי' עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר מ"ט דר' יהודה אמר קרא (ויקרא כז, ח) ואם מך הוא מערכך עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו
Mais alors, « s’il est pauvre » (Lv 14, 21) aussi [signifierait] : s’il demeure dans sa pauvreté du début à la fin ?
אלא מעתה (ויקרא יד, כא) ואם דל הוא הכי נמי עד שיהא בדלותו מתחלתו ועד סופו
Et si tu dis qu’il en est bien ainsi, n’avons-nous pas appris : Un lépreux qui a apporté ses sacrifices [alors qu’il était] pauvre et s’est enrichi, ou riche et s’est appauvri — tout suit le sacrifice expiatoire ; ce sont les paroles de Rabbi Chimon.
וכי תימא הכי נמי והתנן מצורע שהביא קרבנותיו עני והעשיר עשיר והעני הכל הולך אחר חטאת דברי ר' שמעון
Rabbi Yehouda dit : Tout suit le sacrifice de culpabilité. Et il a été enseigné : Rabbi Eliézer ben Ya’akov dit : Tout suit les oiseaux.
רבי יהודה אומר הכל הולך אחר אשם ותניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הכל הולך אחר צפרים
Or il a été dit à ce sujet : Rav Yehouda dit au nom de Rav : Tous trois ont interprété un même verset : « celui dont les moyens n’atteignent pas, pour sa purification » (Lv 14, 32). Rabbi Chimon pense : [il s’agit de] la chose qui fait l’expiation, et qu’est-ce ? Le ’hatat.
הא אתמר עלה אמר רב יהודה אמר רב ושלשתן מקרא אחד דרשו (ויקרא יד, לב) אשר לא תשיג ידו בטהרתו רבי שמעון סבר דבר המכפר מאי ניהו חטאת
Rabbi Yehouda pense : la chose qui rend apte, et qu’est-ce ? L’acham. Rabbi Eliézer ben Ya’akov pense : ce qui lui procure la pureté, et qu’est-ce ? Les oiseaux.
ור' יהודה סבר דבר המכשיר ומאי ניהו אשם ר' אליעזר בן יעקב סבר הגורם לו טהרה ומאי ניהו ציפרים
Mais alors, pourquoi ai-je besoin de « lui » ? Pour Rabbi, selon son opinion ; pour les Sages, selon la leur.
ואלא הוא למה לי לרבי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו
Mais alors, « et lui est témoin » (Lv 5, 1) [signifierait] : s’il est apte du début à la fin ?
אלא מעתה (ויקרא ה, א) והוא עד עד שיהא כשר מתחלתו ועד סופו
Et si tu dis qu’il en est bien ainsi, n’a-t-il pas été enseigné : S’il connaissait un témoignage en faveur de quelqu’un avant de devenir son gendre, puis est devenu son gendre ; [s’il était] entendant et est devenu sourd-muet, voyant et est devenu aveugle, sain d’esprit et est devenu dément — il est inapte. Mais s’il connaissait un témoignage en sa faveur avant de devenir son gendre, puis est devenu son gendre,
וכי תימא הכי נמי והא תניא היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פתוח ונסתמא שפוי ונשתטה הרי זה פסול אבל היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו
Original : Arakhin 17b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.