Structure du débat :Michna 2Baraïta 1Question 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
et qu’ensuite la fille [de celui-ci] est morte ; [s’il était] entendant, est devenu sourd-muet puis a recouvré l’ouïe ; voyant, est devenu aveugle puis a recouvré la vue ; sain d’esprit, est devenu dément puis a recouvré la raison — il est apte. Voici la règle : quiconque est apte au début et à la fin est apte.
ואח"כ מתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתוח ונסתמא ואח"כ נתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר
Là, c’est différent, car le verset dit : « soit qu’il ait vu, soit qu’il ait su, s’il ne déclare pas » (Lv 5, 1) : le Miséricordieux a fait dépendre la chose de la vision et de la déclaration, et elles sont réunies. — Mais alors, pourquoi ai-je besoin de « et lui » ?
שאני התם דאמר קרא (ויקרא ה, א) או ראה אם לא יגיד בראייה והגדה תלא רחמנא מילתא והא איכא ואלא והוא למה לי
Pour ce qui a été enseigné : S’il a vu un groupe de personnes debout, parmi lesquelles se trouvaient ses témoins, et a dit : Je vous adjure, si vous connaissez un témoignage en ma faveur, de venir témoigner pour moi — on pourrait croire qu’ils sont passibles ; le verset dit : « et lui est témoin », or il n’a pas désigné ses témoins.
לכדתניא ראה סיאה של בני אדם עומדין ועידיו ביניהן ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל (ויקרא ה, א) והוא עד והרי לא ייחד עידיו
On pourrait croire [qu’il en est de même] même s’il a dit : « Quiconque [d’entre vous]… » ; le verset dit : « et lui est témoin », et là, il a désigné ses témoins.
« Mais pour les sacrifices, il n’en est pas ainsi, etc. » Si son père est mort et lui a laissé dix mille [dinars], il est riche ! Rabbi Abbahou dit : Dis : [son père] est sur le point de lui laisser dix mille.
אבל בקרבנות אינו כן וכו': אביו מת והניח לו ריבוא עשיר הוא אמר ר' אבהו אימא מניח לו ריבוא
C’est évident ! — [Il s’agit du cas] où son père était agonisant. On aurait pu dire : la plupart des agonisants vont vers la mort ; [la Michna] nous enseigne [qu’il n’en est rien].
פשיטא כשהיה אביו גוסס מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמ"ל
Si son navire était en mer et lui a rapporté des dizaines de milliers, il est riche ! Rav ’Hisda dit : [Il s’agit du cas] où [le navire] était affermé ou loué entre les mains d’autres. — Mais il y a le loyer ! — Le loyer n’est payé qu’à la fin.
ספינתו בים ובאה לו בריבואות עשיר הוא אמר רב חסדא כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים והאיכא שכירות שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף
Qu’on le déduise donc du navire lui-même ! — De qui est cet [enseignement] ? De Rabbi Eliézer, car nous avons appris : Rabbi Eliézer dit : S’il est laboureur, on lui laisse sa paire [de bœufs] ; s’il est ânier, on lui laisse son âne.
ותיפוק ליה משום ספינה הא מני ר"א היא דתנן רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו וחמר נותן לו חמורו:
MICHNA: Les années d’après celui qui est l’objet du vœu, comment ? Un enfant qui a fait vœu de l’estimation d’un vieillard donne l’estimation d’un vieillard ; un vieillard qui a fait vœu de l’estimation d’un enfant donne l’estimation d’un enfant. Les estimations d’après celui qui est estimé, comment ? Un homme qui a fait vœu de l’estimation d’une femme donne l’estimation d’une femme ; une femme qui a fait vœu de l’estimation d’un homme donne l’estimation d’un homme.
מתני׳ השנים בנידר כיצד ילד שהעריך זקן נותן ערך זקן וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד הערכין בנערך כיצד איש שהעריך האשה נותן ערך אשה ואשה שהעריכה איש נותנת ערך איש
Et l’estimation d’après le moment de l’estimation, comment ? Si on l’a estimé [alors qu’il avait] moins de cinq ans et qu’il a ensuite dépassé cinq ans, ou moins de vingt ans et qu’il a ensuite dépassé vingt ans, on donne [selon] le moment de l’estimation.
והערך בזמן הערך כיצד העריכו פחות מבן חמש ונעשה יתר על בן חמש פחות מבן עשרים ונעשה יתר על בן עשרים נותן בזמן הערך:
GUEMARA: Les Sages ont enseigné : Tu as rapproché les [vœux de] valeur des estimations : [pour la règle de] la perle, pour les [cas] légers, et pour qu’on soit jugé selon sa dignité. [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
גמ׳ ת"ר אתה הקשית דמים לערכין מרגלית לקלים ולידון בכבודו
On pourrait croire que l’on rapproche [aussi] les estimations des valeurs, de sorte qu’il donne selon le moment du paiement ; le verset dit : « selon ton estimation, ainsi en sera-t-il » (Lv 27, 12) — il ne donne que selon le moment de l’estimation.
יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה ת"ל (ויקרא כז, יב) כערכך (כן) יקום אינו נותן אלא בזמן הערך:
MICHNA: Le trentième jour est comme [la période] en deçà ; la cinquième année et la vingtième année sont comme [la période] en deçà, ainsi qu’il est dit : « Et depuis soixante ans et au-dessus » (Lv 27, 7). Nous apprenons donc toutes [les autres] de la soixantième année : de même que la soixantième année est comme [la période] en deçà, de même la cinquième et la vingtième année sont comme [la période] en deçà.
מתני׳ יום שלשים כלמטה הימנה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהם שנאמר (ויקרא כז, ז) ואם מבן ששים שנה ומעלה הרי אנו למדים בכולן משנת ששים מה שנת ששים כלמטה הימנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה
[Mais on objecterait :] Si [la Torah] a rendu la soixantième année comme [la période] en deçà pour aggraver, rendrons-nous la cinquième et la vingtième année comme [la période] en deçà pour alléger ?
הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו להקל
Le verset dit « année », « année », pour une analogie verbale : de même que l’« année » mentionnée à propos de la soixantième année est comme [la période] en deçà, de même l’« année » mentionnée à propos de la cinquième et de la vingtième année est comme [la période] en deçà, que ce soit pour alléger ou pour aggraver. Rabbi Eliézer dit : [Il faut] que les années soient dépassées d’un mois et un jour.
ת"ל שנה שנה לגזירה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה אף שנה האמורה משנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו בין להקל ובין להחמיר ר"א אומר עד שיהו יתירות על השנים חדש ויום אחד:
GUEMARA:[L’analogie] est libre, car si elle n’était pas libre, on pourrait la réfuter comme nous l’avons réfutée. « Année », « année » sont écrits de façon superflue.
גמ׳ מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך כדפרכינן שנה שנה יתירי כתיבי
Car il a été enseigné : « Depuis le premier jour jusqu’au septième jour » (Ex 12, 15) — on pourrait croire : le premier, mais le premier non inclus ; le septième, mais le septième non inclus,
דתניא (שמות יב, טו) מיום הראשון ועד יום השביעי יכול ראשון ולא ראשון בכלל שביעי ולא שביעי בכלל
Original : Arakhin 18a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.