le lien s’est défait.
נתפרדה חבילה
’Avoda zara 11a עבודה זרה
Structure du débat :Objection 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Onkelos bar Kalonymos se convertit. César envoya une troupe de Romains à sa poursuite ; il les attira par des versets, et ils se convertirent. Il envoya de nouveau une autre troupe de Romains à sa poursuite, en leur disant : ne lui dites rien.
אונקלוס בר קלונימוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה משכינהו בקראי איגיור הדר שדר גונדא דרומאי [אחרינא] אבתריה אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי
Lorsqu’ils le saisirent et l’emmenaient, il leur dit : je vais vous dire une simple chose. Le porte-flambeau tient la lumière devant le porte-lampe, le porte-lampe devant le duc, le duc devant le gouverneur, le gouverneur devant le comte ; le comte tient-il la lumière devant les gens ? Ils lui dirent : non. Il leur dit : le Saint, béni soit-Il, tient la lumière devant Israël, car il est écrit : « Et l’Éternel marchait devant eux le jour [dans une colonne de nuée] » (Ex 13, 21). Ils se convertirent tous.
כי הוו שקלו ואזלו אמר להו אימא לכו מילתא בעלמא ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא פיפיורא לדוכסא דוכסא להגמונא הגמונא לקומא קומא מי נקט נורא מקמי אינשי אמרי ליה לא אמר להו הקב"ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם וגו' איגיור [כולהו]
Il envoya de nouveau une autre troupe à sa poursuite, en leur disant : ne parlez de rien avec lui. Lorsqu’ils le saisirent et l’emmenaient, il vit une mezouza posée à l’entrée ; il mit la main dessus et leur dit : qu’est-ce que ceci ? Ils lui dirent : dis-le-nous, toi.
הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי אמרו ליה אימא לן את
Il leur dit : selon l’usage du monde, un roi de chair et de sang siège à l’intérieur, et ses serviteurs le gardent à l’extérieur ; mais le Saint, béni soit-Il, Ses serviteurs sont à l’intérieur et Lui les garde à l’extérieur, ainsi qu’il est dit : « L’Éternel gardera ta sortie et ton entrée, dès maintenant et à jamais » (Ps 121, 8). Ils se convertirent. Il n’envoya plus personne à sa poursuite.
אמר להו מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר (תהלים קכא, ח) ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור תו לא שדר בתריה
« Et l’Éternel lui dit : Deux nations (goyim) sont dans ton sein » (Gn 25, 23). Rav Yehouda a dit au nom de Rav : ne lis pas goyim, mais gueïm, « des grands » : ce sont Antoninus et Rabbi, de la table desquels ne manquaient jamais ni laitue, ni concombre, ni radis, ni en été ni en hiver. Car le maître a dit : le radis découpe la nourriture, la laitue retourne la nourriture, le concombre dilate les intestins.
(בראשית כה, כג) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך אמר רב יהודה אמר רב אל תקרי גוים אלא גיים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמר מר צנון מחתך אוכל חזרת מהפך מאכל קישות מרחיב מעיים
Mais l’école de Rabbi Yichmaël n’a-t-elle pas enseigné : pourquoi les appelle-t-on kichouïm ? Parce qu’ils sont durs (kachim) pour le corps de l’homme comme des épées ! — Ce n’est pas difficile : ceci concerne les gros, cela les petits.
והא תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קישואין מפני שקשין לגופו של אדם כחרבות לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי:
« Le jour de la naissance et le jour de la mort. » On en déduit que Rabbi Meïr pense que, qu’il s’agisse d’une mort comportant une crémation ou d’une mort ne comportant pas de crémation, ils y pratiquent un culte idolâtre ; donc la crémation n’est pas une coutume [idolâtre]. On en déduit [aussi] que les Rabbanan pensent que la crémation est une coutume [idolâtre] ?
יום הלידה ויום המיתה: מכלל דר"מ סבר לא שנא מיתה שיש בה שריפה ולא שנא מיתה שאין בה שריפה פלחי בה לעבודת כוכבים אלמא שריפה לאו חוקה היא מכלל דרבנן סברי שריפה חוקה היא
Mais n’a-t-on pas enseigné : on brûle [des objets] pour les rois, et ce n’est pas une des pratiques des Amorites ? Et si c’était une coutume [idolâtre], comment pourrions-nous brûler ? N’est-il pas écrit : « Et vous ne suivrez pas leurs coutumes » (Lv 18, 3) ?
והא תניא שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי ואי חוקה היא אנן היכי שרפינן והכתיב (ויקרא יח, ג) ובחוקותיהם לא תלכו
Mais selon tous, la crémation n’est pas une coutume [idolâtre], c’est une marque d’importance ; et ici, voici sur quoi ils divergent : Rabbi Meïr pense que, qu’il s’agisse d’une mort comportant une crémation ou d’une mort ne comportant pas de crémation, ils y pratiquent un culte idolâtre ; et les Rabbanan pensent qu’une mort comportant une crémation est importante pour eux et qu’ils y pratiquent un culte, et que celle qui n’en comporte pas n’est pas importante et qu’ils n’y pratiquent pas de culte.
אלא דכ"ע שריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא היא והכא בהא קמיפלגי ר"מ סבר לא שנא מיתה שיש בה שריפה ולא שנא מיתה שאין בה שריפה פלחי בה לעבודת כוכבים ורבנן סברי מיתה שיש בה שריפה חשיבא להו ופלחי בה ושאין בה שריפה לא חשיבא ולא פלחי בה
Revenons au texte même : on brûle [des objets] pour les rois, et il n’y a là rien des pratiques des Amorites, ainsi qu’il est dit : « Tu mourras en paix, et comme les feux brûlés pour tes pères, les rois [qui t’ont précédé, on en brûlera pour toi] » (Jr 34, 5). Et de même qu’on brûle pour les rois, ainsi on brûle pour les princes.
גופא שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי שנאמר (ירמיהו לד, ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים וגו' וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים
Et que brûle-t-on pour les rois ? Leur lit et leurs objets d’usage. Il arriva que Rabban Gamliel l’Ancien mourut, et Onkelos le converti brûla pour lui soixante-dix manés tyriens. — Mais n’as-tu pas dit : que brûle-t-on pour eux ? Leur lit et leurs objets d’usage ! — Dis : [des objets] d’une valeur de soixante-dix manés tyriens.
ומה הם שורפין על המלכים מיטתן וכלי תשמישן ומעשה שמת ר"ג הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי והאמרת מה הן שורפין עליהם מיטתן וכלי תשמישן אימא בשבעים מנה צורי
Et rien d’autre ? N’a-t-on pas enseigné : on coupe les jarrets [d’animaux] pour les rois, et il n’y a là rien des pratiques des Amorites ? — Rav Papa a dit : le cheval qu’il montait.
ומידי אחרינא לא והתניא עוקרין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי אמר רב פפא סוס שרכב עליו
Et une bête pure, non ? N’a-t-on pas enseigné : un coupage de jarrets qui rend la bête terefa est interdit, et celui qui ne la rend pas terefa est permis ; et quel est le coupage de jarrets qui ne la rend pas terefa ?
ובהמה טהורה לא והתניא עיקור שיש בה טריפה אסור ושאין בה טריפה מותר ואיזהו עיקור שאין בה טריפה
Original : Avodah Zarah 11a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.