Structure du débat :Michna 1Baraïta 2Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
publiquement, on ne les accepte pas. Rabbi Chimon et Rabbi Yehochoua ben Kor’ha disent : dans un cas comme dans l’autre, on les accepte, ainsi qu’il est dit : « Revenez, enfants rebelles » (Jr 3, 14). Rabbi Yits’hak de Kefar Akko a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : la halakha est conforme à cette paire-là.
בפרהסיא אין מקבלין אותן ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין שנאמר (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים א"ר יצחק איש כפר עכו א"ר יוחנן הלכתא כאותו הזוג:
MICHNA:Rabbi Yichmaël dit : trois [jours] avant elles et trois après elles, c’est interdit. Et les Sages disent : avant leurs fêtes, c’est interdit ; après leurs fêtes, c’est permis.
מתני׳ רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר
« Et les Sages disent : avant leurs fêtes, c’est interdit ; après leurs fêtes, c’est permis », etc. Les Sages, c’est la même chose que le premier Tanna ! — [La question de savoir si les jours sont] sans leurs fêtes, voilà ce qui les sépare : le premier Tanna pense [que les trois jours sont] sans leurs fêtes, et les derniers Rabbanan pensent [qu’ils] comprennent leurs fêtes.
וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר כו': חכמים היינו ת"ק הן בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר הן בלא אידיהן ורבנן בתראי סברי הן ואידיהן
Si tu veux, dis : [le cas où] il a commercé, voilà ce qui les sépare : le premier Tanna pense que s’il a commercé, c’est permis, et les derniers Rabbanan pensent que s’il a commercé, c’est interdit.
איבעית אימא נשא ונתן איכא בינייהו תנא קמא סבר נשא ונתן מותר ורבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור
Et si tu veux, dis : [la règle] de Chmouel, voilà ce qui les sépare, car Chmouel a dit : en exil, seul le jour de leur fête est interdit. Le premier Tanna admet [la règle] de Chmouel ; les derniers Rabbanan n’admettent pas [la règle] de Chmouel.
ואיבעית אימא דשמואל איכא בינייהו דאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם תנא קמא אית ליה דשמואל רבנן בתראי לית להו דשמואל
Si tu veux, dis : [la règle] de Na’houm le Mède, voilà ce qui les sépare, car on a enseigné : Na’houm le Mède dit : seul un jour avant leurs fêtes est interdit. Le premier Tanna n’admet pas [la règle] de Na’houm le Mède, et les derniers Rabbanan admettent [la règle] de Na’houm le Mède.
איבעית אימא דנחום המדי איכא בינייהו דתניא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן תנא קמא לית ליה דנחום המדי ורבנן בתראי אית להו דנחום המדי:
Revenons au texte même : Na’houm le Mède dit : seul un jour avant leurs fêtes est interdit. On lui dit : que la chose soit oubliée et non dite. — Mais il y a les derniers Rabbanan qui se tiennent selon lui ! — Qui sont ces Sages ? C’est Na’houm le Mède.
גופא נחום המדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני אידיהן אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא רבנן בתראי דקיימי כוותיה מאן חכמים נחום המדי הוא
On a enseigné ailleurs : Na’houm le Mède dit : on peut leur vendre un cheval mâle et âgé en temps de guerre. On lui dit : que la chose soit oubliée et non dite.
תניא אידך נחום המדי אומר מוכרין להן סוס זכר וזקן במלחמה אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר
Mais il y a Ben Betéra qui se tient selon lui, car nous avons appris : Ben Betéra permet [la vente] d’un cheval ! — Ben Betéra ne distingue pas entre mâles et femelles ; lui [Na’houm], puisqu’il distingue entre mâles et femelles, pense comme les Rabbanan ; et selon les Rabbanan, que la chose soit oubliée et non dite.
והאיכא בן בתירא דקאי כוותיה דתנן בן בתירא מתיר בסוס בן בתירא לא מפליג בין זכרים לנקבות איהו מדקא מפליג בין זכרים לנקבות כרבנן סבירא ליה ולרבנן נשתקע הדבר ולא נאמר
On a enseigné : Na’houm le Mède dit : l’aneth est soumis au maasser pour la graine, pour la feuille et pour les gousses. On lui dit : que la chose soit oubliée et non dite. — Mais il y a Rabbi Eliézer qui se tient selon lui, car nous avons appris : Rabbi Eliézer dit : l’aneth est soumis au maasser pour la graine, pour la feuille et pour les gousses ! — Là, il s’agit d’une variété cultivée [pour la consommation].
תניא נחום המדי אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירין אמרו לו נשתקע הדבר ולא נאמר והאיכא ר"א דקאי כוותיה דתנן ר' אליעזר אומר השבת מתעשרת זרע וירק וזירין התם בדגנוניתא
Rav A’ha bar Minyomi dit à Abayé : un grand homme est venu de chez nous, et pour toute chose qu’il a dite, on lui a dit : que la chose soit oubliée et non dite ? Il lui dit : il y en a une selon laquelle nous agissons, car on a enseigné : Na’houm le Mède dit : un homme demande ses besoins dans [la bénédiction] « Qui écoute la prière ».
אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי גברא רבה אתא מאתרין כל מילתא דאמר אמרי ליה נשתקע הדבר ולא נאמר אמר איכא חדא דעבדינן כוותיה דתניא נחום המדי אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה
car on a enseigné : Rabbi Eliézer dit : un homme demande ses besoins, et ensuite il prie, ainsi qu’il est dit : « Prière du pauvre, quand il défaille et répand sa plainte (si’ho) devant l’Éternel » (Ps 102, 1) ; or si’ha ne désigne que la prière, ainsi qu’il est dit : « Isaac sortit pour méditer (lassoua’h) dans les champs » (Gn 24, 63).
דתניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו' אין שיחה אלא תפלה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה
Rabbi Yehochoua dit : il prie, et ensuite il demande ses besoins, ainsi qu’il est dit : « Je répands devant Lui ma plainte, je raconte devant Lui ma détresse » (Ps 142, 3).
ר' יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר (תהלים קמב, ג) אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד
Et pour Rabbi Eliézer aussi, n’est-il pas écrit : « Je répands devant Lui ma plainte » ? Il veut dire ceci : je répands devant Lui ma plainte quand je raconte devant Lui ma détresse. Et pour Rabbi Yehochoua aussi, n’est-il pas écrit : « Prière du pauvre, quand il défaille » ? Il veut dire ceci : quand y a-t-il prière du pauvre ? Quand il répand sa plainte devant l’Éternel.
ור"א נמי הכתיב אשפוך לפניו שיחי הכי קאמר אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ור' יהושע נמי הכתיב תפלה לעני כי יעטוף הכי קאמר אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו
Sur ce qu’a expliqué Rabbi Simlaï, car Rabbi Simlaï a expliqué : un homme doit toujours ordonner la louange du Lieu [de Dieu], et ensuite prier. D’où le savons-nous ? De Moïse notre maître, car il est écrit : « Seigneur Dieu, Tu as commencé à montrer à Ton serviteur [Ta grandeur] » (Dt 3, 24), et il est écrit à la suite : « Laisse-moi donc passer, que je voie la bonne terre » (Dt 3, 25).
כדדריש ר' שמלאי [דדריש ר' שמלאי] לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל מנלן ממשה רבינו דכתיב (דברים ג, כד) ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך וגו' וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה
Original : Avodah Zarah 7b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.