Structure du débat :Baraïta 4Question 3Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il en ressort que Rabbi Yossé le Galiléen pense que même à lui-même il peut faire remise. Mais alors, le bien volé au converti, dont le Miséricordieux dit qu’il doit être donné aux cohanim, comment le trouve-t-on ?
מכלל דרבי יוסי הגלילי סבר אפילו לנפשיה נמי מצי מחיל אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים היכי משכחת לה
Rava a dit : De quoi s’agit-il ici ? Du cas où il a volé le converti et lui a [faussement] juré, que le converti est mort et qu’il a avoué après sa mort : au moment où il a avoué, l’Éternel l’a acquis et l’a donné aux cohanim.
אמר רבא הכא במאי עסקינן כשגזל את הגר ונשבע לו ומת הגר והודה לאחר מיתה דבעידנא דאודי קנאו השם ונתנו לכהנים
Ravina a demandé : S’il a volé une convertie, qu’en est-il ? Le Miséricordieux a dit « un homme » (Nb 5, 6), et non une femme ; ou bien est-ce la manière de parler du verset ?
בעי רבינא גזל הגיורת מהו (במדבר ה, ו) איש אמר רחמנא ולא אשה או דלמא אורחיה דקרא הוא
Rav Aharon a dit à Ravina : Viens et entends, car il a été enseigné : « Un homme » — je n’ai ainsi que l’homme ; la femme, d’où [l’apprend-on] ? Lorsqu’il est dit : « [la chose due] restituée » (Nb 5, 8), voilà qu’il y en a deux.
אמר ליה רב אהרן לרבינא תא שמע דתניא איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר (במדבר ה, ח) המושב הרי כאן שנים
Dans ce cas, pourquoi l’Écriture dit-elle « un homme » ? Pour un homme [adulte], tu dois rechercher s’il a des rédempteurs ou non ; pour un mineur, tu n’as pas besoin de rechercher : il est notoire qu’il n’a pas de rédempteurs.
א"כ מה ת"ל איש איש אתה צריך לחזור אחריו אם יש לו גואלים אם לאו קטן אי אתה צריך לחזור אחריו בידוע שאין לו גואלין
Nos maîtres ont enseigné : « À l’Éternel, au cohen » (Nb 5, 8) — l’Éternel l’a acquis et l’a donné au cohen de la garde [de service]. Dis-tu au cohen de cette garde, ou n’est-ce qu’à n’importe quel cohen qu’il voudra ? Lorsqu’il est dit : « outre le bélier d’expiation par lequel il fera expiation pour lui » (Nb 5, 8), voilà que l’Écriture parle du cohen de cette garde.
תנו רבנן (במדבר ה, ח) לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר אתה אומר לכהן שבאותו משמר או אינו אלא לכל כהן שירצה כשהוא אומר (במדבר ה, ח) מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר
Nos maîtres ont enseigné : Voici qu’un cohen a commis un vol ; d’où [sait-on] qu’il ne doit pas dire : « Puisque cela va aux cohanim et que c’est entre mes mains, que ce soit à moi » ? Et ce serait un raisonnement [valable] : si, de ce qui appartient à autrui, il acquiert [une part], de ce qui est à lui, à plus forte raison !
ת"ר הרי שהיה גוזל כהן מנין שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי יהא שלי ודין הוא אי בשל אחרים הוא זוכה בשל עצמו לא כ"ש
Rabbi Nathan le dit en d’autres termes : Si une chose dans laquelle il n’a pas de part avant qu’elle entre en sa possession, une fois entrée en sa possession, ne peut lui être retirée, une chose dans laquelle il a une part avant même qu’elle entre en sa possession, une fois entrée en sa possession, n’est-il pas logique qu’un autre ne puisse la lui retirer ?
רבי נתן אומר בלשון אחר ומה דבר שאין לו חלק בו עד שיכנס ברשותו כשיכנס לרשותו אינו יכול להוציאו מידו דבר שיש לו חלק בו עד שלא יכנס ברשותו משנכנס לרשותו אינו דין דאין אחר יכול להוציאו מידו
Non ! Si tu le dis d’une chose dans laquelle il n’a pas de part, c’est que, de même qu’il n’y a pas de part, les autres n’y ont pas de part non plus ; le diras-tu du bien volé, où, de même qu’il y a une part, les autres y ont une part ? Son bien volé sort donc de ses mains et est partagé entre tous ses frères cohanim.
לא אם אמרת בדבר שאין לו חלק בו שכשם שאין לו חלק בו כך אין לאחרים חלק בו תאמר בגזל שכשם שיש לו חלק בו כך יש לאחרים חלק בו אלא גזילו יוצא מתחת ידו ומתחלק לכל אחיו הכהנים
S’il s’agit d’un cohen impur, a-t-il donc une part dans cette chose ? En fait, cela vient de [l’analogie] « au cohen »-« au cohen » à partir du champ patrimonial.
אי בכהן טמא דבר שיש לו חלק בו מי אית ליה אלא אתיא לכהן לכהן משדה אחוזה
Car il a été enseigné : « Son patrimoine » (Lv 27, 21) — que vient enseigner l’Écriture ? D’où [sait-on] que, pour un champ qui revient aux cohanim lors du Jubilé et qu’un des cohanim avait racheté, il ne doit pas dire : « Puisqu’il revient aux cohanim lors du Jubilé et qu’il est entre mes mains, qu’il soit à moi » ?
דתניא (ויקרא כז, כא) אחוזתו מה ת"ל מנין לשדה היוצאה לכהנים ביובל וגאלה אחד מן הכהנים מנין שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי תהא שלי
L’Écriture dit : « Comme un champ voué, au cohen sera son patrimoine » (Lv 27, 21) : son patrimoine est à lui, mais ceci n’est pas à lui. Comment donc ? Il sort de ses mains et est partagé entre tous ses frères cohanim.
ת"ל (ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו אחוזה שלו ואין זו שלו הא כיצד יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים:
Nos maîtres ont enseigné : D’où [sait-on] qu’un cohen peut venir offrir ses sacrifices en tout temps et à toute heure qu’il voudra ? L’Écriture dit : « S’il vient selon tout le désir de son âme… il officiera » (Dt 18, 6-7).
תנו רבנן מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה תלמוד לומר (דברים יח, ו) ובא בכל אות נפשו ושרת
Et d’où [sait-on] que le service [de son offrande] et sa peau lui reviennent ? L’Écriture dit : « Et les choses saintes de chacun seront à lui » (Nb 5, 10). Comment donc ? S’il était atteint d’un défaut, il la donne à un cohen de cette garde, et le service et la peau lui reviennent ;
ומניין שעבודתה ועורה שלו תלמוד לומר (במדבר ה, י) ואיש את קדשיו לו יהיו הא כיצד אם היה בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר ועבודתה ועורה שלו
Original : Bava Kamma 109b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.