Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 4Objection 5Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Non, parce qu’il n’y a pas de vapeurs. S’il en est ainsi, s’il s’y est blessé, il est passible : mais il n’y a pas de vapeurs ! Il lui dit : il n’y a pas de vapeurs pour la mort, mais il y a des vapeurs pour les dommages.
לא משום דלית ביה הבלא אי הכי הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא אמר ליה אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין
Il lui objecta : le lieu de la lapidation était haut de deux tailles d’homme ; et on enseigne à ce sujet : avec sa propre taille, cela en fait trois. Or, si tu penses qu’il y a un choc [mortel] à moins de dix, pourquoi ai-je besoin de tout cela ?
איתיביה בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ותני עלה וקומה שלו הרי כאן שלש ואי סלקא דעתך יש חבטה בפחות מי' למה לי כולי האי
Et selon ton raisonnement, qu’on fasse dix [palmes] ! C’est plutôt conformément à Rav Na’hman, car Rav Na’hman a dit au nom de Rabba bar Avouha : le verset dit : « tu aimeras ton prochain comme toi-même » (Lv 19, 18) : choisis-lui une mort douce.
ולטעמיך נעביד עשרה אלא כר"נ דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה אמר קרא (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה
Comment ? Si le domaine public était plus haut que [la maison] de dix palmes et qu’il est tombé de lui dans [la maison], il est exempt ; s’il était plus bas qu’elle de dix palmes et qu’il est tombé d’elle dans [le domaine public], il est passible.
כיצד היתה רה"ר גבוה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכה לתוכו פטור עמוקה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכו לתוכה חייב
Or, si tu penses qu’il y a un choc [mortel] à moins de dix, pourquoi ai-je besoin de dix ? Il lui dit : une maison est différente, car tout ce qui a moins de dix [palmes] n’est pas une maison.
ואי ס"ד יש חבטה בפחות מי' למה לי עשרה א"ל שאני בית דכל פחות מעשרה לאו בית הוא
S’il en est ainsi, maintenant aussi, où il y a dix à l’extérieur, retranche le plafond et l’enduit : à l’intérieur, il n’y a pas dix ! Il lui dit : par exemple, s’il a creusé à l’intérieur.
אי הכי השתא נמי דהוי מאבראי עשרה דל מיניה תקרה ומעזיבה מגואי לא הוי עשרה א"ל כגון דחק מגואי
Mais voici la raison de Rav Na’hman : il pense : du ventre du bœuf jusqu’au sol, combien y a-t-il ? Quatre [palmes]. La rigole des puiseurs, combien a-t-elle ? Six. Cela fait dix : il se trouve que lorsqu’il subit le choc, c’est de dix [palmes] qu’il le subit.
אלא היינו טעמא דר"נ סבר מכריסא דתורא לארעא כמה הוי ארבעה אריתא דדלאי כמה הוי שיתא הא עשרה אישתכח דכי קא מחבט מעשרה הוא דקא מחבט
Mais [selon] la Michna, qui enseigne : de même qu’une fosse a de quoi tuer, [soit] dix palmes, de même tout ce qui a de quoi tuer, [soit] dix palmes — six aussi suffiraient !
אלא מתני' דקתני מה בור שהוא כדי להמית י' טפחים אף כל שיש בו כדי להמית י' טפחים בשיתא נמי סגיא
MICHNA: Une fosse appartenant à deux associés : le premier est passé à côté et ne l’a pas couverte, puis le second, et il ne l’a pas couverte : le second est passible.
מתני׳ בור של שני שותפין עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חייב:
GUEMARA: On demanda : une fosse appartenant à deux associés, comment en trouve-t-on le cas ? Cela convient si nous pensons comme Rabbi Akiva, qui dit que pour une fosse dans son propre domaine on est passible : on en trouve le cas dans une cour appartenant aux deux, avec une fosse appartenant aux deux, et ils ont abandonné leur domaine sans abandonner leur fosse.
גמ׳ אמרי בור של שני שותפין היכי משכחת לה הניחא אי סבירא לן כר"ע דאמר בור ברשותו חייב משכחת לה בחצר של שניהם ובור של שניהם והפקירו רשותן ולא הפקירו בורן
Mais si nous pensons que pour une fosse dans son propre domaine on est exempt, comment trouve-t-on [un cas] où il est passible ? Dans le domaine public. Et dans le domaine public, une fosse appartenant à deux associés, comment en trouve-t-on le cas ?
אלא אי סבירא לן בור ברשותו פטור היכי משכחת לה דחייב עליה ברה"ר וברה"ר בור של שני שותפין היכי משכחת לה
S’ils ont tous deux désigné un mandataire et lui ont dit : « Va nous creuser [une fosse] », et qu’il est allé la leur creuser — il n’y a pas de mandataire pour une transgression. Et si celui-ci a creusé cinq [palmes] et celui-là cinq, l’acte du premier est annulé.
אי דשוו שליח תרוייהו ואמרי ליה זיל כרי לן ואזל כרה להו אין שליח לדבר עבירה ואי דכרה האי חמשה והאי חמשה נסתלקו להו מעשה ראשון
Cela convient selon Rabbi pour les dommages : on en trouve le cas ; mais selon Rabbi pour la mort, et selon les Sages tant pour la mort que pour les dommages, comment en trouve-t-on le cas ?
הניחא לרבי ולנזקין משכחת לה אלא לרבי ולמיתה ולרבנן בין למיתה בין לנזקין היכי משכחת לה
Qu’est-ce que [l’avis de] Rabbi et [celui des] Sages ? Car il est enseigné : celui qui creuse une fosse de neuf [palmes], puis un autre vient et la complète à dix : le dernier est passible. Rabbi dit : on suit le dernier pour la mort, et on suit les deux pour les dommages.
מאי רבי ומאי רבנן דתניא אחד החופר בור תשעה ובא אחר והשלימה לעשרה האחרון חייב רבי אומר אחר אחרון למיתה ואחר שניהם לנזקין
Quelle est la raison des Sages ? Le verset dit : « si un homme ouvre… ou si un homme creuse » (Ex 21, 33) : s’il est passible pour avoir ouvert, pour avoir creusé, à plus forte raison ! C’est plutôt pour inclure celui qui creuse après [un premier] qui a creusé, ce qui annule l’acte du premier.
מאי טעמא דרבנן דאמר קרא (שמות כא, לג) כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן אלא להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון
Mais ce « et la morte sera à lui » est nécessaire pour [l’enseignement de]Rava, car Rava a dit : un bœuf [issu] de sacrifices disqualifiés qui est tombé dans une fosse : [le propriétaire de la fosse] est exempt, car il est dit « et la morte sera à lui » : [il ne s’agit que du cas] où la morte appartient [au lésé].
והאי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרבא דאמר רבא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו
Les Sages ont enseigné : celui qui creuse une fosse de dix [palmes], puis un autre vient et la complète à vingt, puis un autre vient et la complète à trente : tous sont passibles. Et on opposa : celui qui creuse une fosse de dix, puis un autre vient, l’enduit de chaux et la cimente : le dernier est passible.
ת"ר אחד החופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לכ' ובא אחר והשלימה לשלשים כולן חייבין ורמינהו אחד החופר בור עשרה ובא אחר וסייד וכייד האחרון חייב
Original : Bava Kamma 51a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.