il n’y aura pas d’indigent chez toi » (Dt 15, 4) – ce qui est à toi passe avant ce qui est à tout autre homme.
לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם
Bava metsi’a 30b בבא מציעא
Structure du débat :Michna 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
C’est donc pour le vieillard dont ce n’est pas la dignité.
אלא לזקן ואינו לפי כבודו
Rabba dit : S’il a frappé [la bête], il en devient responsable. Abayé était assis devant Rabba ; il vit des chèvres qui se tenaient [là], prit une motte de terre et la leur lança. [Rabba] lui dit : Tu t’en es rendu responsable ; lève-toi, ramène-les.
אמר רבה הכישה חייב בה אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא להנך עיזי דקיימו שקל קלא ושדא בהו א"ל איחייבת בהו קום אהדרינהו
Ils demandèrent : S’il a coutume de ramener [un tel animal] à la campagne mais n’a pas coutume de le ramener en ville, qu’en est-il ? Dirons-nous qu’il faut une restitution complète, et puisqu’il n’a pas coutume de ramener en ville, il n’est pas obligé ? Ou peut-être, à la campagne du moins il est obligé envers lui, et puisqu’il est obligé envers lui à la campagne, il est obligé envers lui en ville ? Que cela reste en suspens.
איבעיא להו דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר מהו מי אמרינן השבה מעליא בעינן וכיון דלאו דרכיה להחזיר בעיר לא לחייב או דלמא בשדה מיהת הוא דאיחייב ליה וכיון דאיחייב ליה בשדה איחייב ליה בעיר תיקו
Rava dit : Tout ce qu’il ramènerait s’il s’agissait du sien, il le ramène aussi pour son prochain ; et tout ce qu’il déchargerait et chargerait s’il s’agissait du sien, il le décharge et le charge aussi pour son prochain.
אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר וכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען
Rabbi Yichmaël, fils de Rabbi Yossé, marchait sur la route. Il rencontra un homme qui portait un fagot de bois ; il l’avait posé et se reposait. Il lui dit : Soulève-le-moi. [Rabbi Yichmaël] lui dit : Combien vaut-il ? Il lui dit : Un demi-zouz. Il lui donna un demi-zouz et le déclara sans propriétaire.
רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה קאזיל באורחא פגע ביה ההוא גברא הוה דרי פתכא דאופי אותבינהו וקא מיתפח א"ל דלי לי אמר ליה כמה שוין א"ל פלגא דזוזא יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה
[L’homme] en reprit possession. Il lui donna de nouveau un demi-zouz et le déclara sans propriétaire. Il vit qu’il voulait de nouveau en prendre possession ; il lui dit : Je l’ai déclaré sans propriétaire pour tout le monde, mais pour toi je ne l’ai pas déclaré sans propriétaire.
הדר זכה בהו הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה חזייה דהוה קא בעי למיהדר למזכיה בהו א"ל לכולי עלמא אפקרנהו ולך לא אפקרנהו
Mais un tel abandon est-il valable ? N’avons-nous pas appris : Beit Chammaï disent : Un abandon pour les pauvres est un abandon ; et Beit Hillel disent : Ce n’est pas un abandon tant qu’il n’est pas abandonné aux pauvres et aux riches, comme lors de l’année sabbatique.
ומי הוי הפקר כי האי גוונא והתנן בש"א הפקר לעניים הפקר וב"ה אומרים אינו הפקר עד שיהא הפקר לעניים ולעשירים כשמיטה
En fait, Rabbi Yichmaël, fils de Rabbi Yossé, l’avait abandonné à tout le monde, et c’est par une simple parole qu’il l’a retenu.
אלא רבי ישמעאל ברבי יוסי לכולי עלמא אפקרינהו ובמלתא בעלמא הוא דאוקמיה
Mais Rabbi Yichmaël, fils de Rabbi Yossé, était un vieillard dont ce n’était pas la dignité ! Rabbi Yichmaël, fils de Rabbi Yossé, a agi au-delà de la stricte loi.
והא רבי ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינו לפי כבודו הוה ר' ישמעאל ברבי יוסי לפנים משורת הדין הוא דעבד
Car Rav Yossef a enseigné : « Et tu leur feras connaître » (Ex 18, 20) – c’est [ce qui fait] leur subsistance ; « le chemin » – ce sont les actes de bonté ; « [où] ils marcheront » – c’est la visite des malades ; « en lui » – c’est l’enterrement ; « et l’action » – c’est la loi ; « qu’ils feront » – c’est [aller] au-delà de la stricte loi.
דתני רב יוסף (שמות יח, כ) והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים [(אשר) ילכו זה ביקור חולים בה זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין:
Le Maître a dit : « ils marcheront – c’est la visite des malades ». Mais c’est cela, les actes de bonté ! Ce n’était nécessaire que pour celui qui est né sous la même étoile [que le malade], car le Maître a dit : celui qui est né sous la même étoile enlève un soixantième de sa maladie, et même ainsi il doit aller le voir.
אמר מר (אשר) ילכו זה ביקור חולים היינו גמילות חסדים לא נצרכה אלא לבן גילו דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים בחליו ואפי' הכי מבעי ליה למיזל לגביה
« en lui – c’est l’enterrement ». Mais c’est cela, les actes de bonté ! Ce n’était nécessaire que pour le vieillard dont ce n’est pas la dignité.
בה זו קבורה היינו גמילות חסדים לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו
« qu’ils feront – c’est au-delà de la stricte loi », car Rabbi Yo’hanan a dit : Jérusalem n’a été détruite que parce qu’on y jugeait selon la loi de la Torah. Auraient-ils donc dû juger selon des lois arbitraires ? Dis plutôt : parce qu’ils fondaient leurs jugements sur la stricte loi de la Torah et n’allaient pas au-delà de la stricte loi.
אשר יעשון זו לפנים משורת הדין דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה אלא דיני דמגיזתא לדיינו אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין:
MICHNA: Qu’est-ce qu’un objet perdu ? S’il a trouvé un âne ou une vache qui paissaient sur le chemin, ce n’est pas un objet perdu ; un âne dont le bât est renversé, une vache qui court entre les vignes, voilà un objet perdu. S’il l’a ramenée et qu’elle s’est enfuie, l’a ramenée et qu’elle s’est enfuie, même quatre ou cinq fois, il est tenu de la ramener, ainsi qu’il est dit : « tu les ramèneras, oui, tu les ramèneras » (Dt 22, 1).
מתני׳ אי זו היא אבידה מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה החזירה וברחה החזירה וברחה אפי' ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה שנאמר (דברים כב, א) השב תשיבם
S’il perdait [à cela] un sela de son travail, il ne lui dira pas : Donne-moi un sela, mais [le propriétaire] lui donne son salaire comme à un ouvrier [désœuvré]. S’il y a là un tribunal, il pose une condition devant le tribunal ; s’il n’y a pas là de tribunal, devant qui poserait-il une condition ? Ce qui est à lui passe en premier.
היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל אם יש שם בית דין מתנה בפני ב"ד אם אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם:
GUEMARA: Est-ce à dire que tous ces [cas] dont nous avons parlé ne sont pas des objets perdus ? Rav Yehouda dit : Voici ce qu’il veut dire : Qu’est-ce qu’un objet perdu dont on a l’obligation ? S’il a trouvé un âne ou une vache qui paissaient sur le chemin, ce n’est pas un objet perdu et il n’en a pas l’obligation ; un âne dont le bât est renversé, une vache qui court entre les vignes, voilà un objet perdu, et il en a l’obligation.
גמ׳ אטו כל הני דאמרינן לאו אבידה הוו אמר רב יהודה הכי קאמר אי זו היא כלל אבידה שהוא חייב בה מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה ולא מיחייב בה חמור וכליו הפוכים פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה ומיחייב בה
Et cela indéfiniment ? Rav Yehouda dit au nom de Rav : Jusqu’à trois jours. Comment cela ? Si c’est la nuit, même une seule heure [suffit] ; si c’est le jour, même longtemps, non.
ולעולם אמר רב יהודה אמר רב עד שלשה ימים היכי דמי אי בלילותא אפי' חדא שעתא נמי אי ביממא אפי' טובא נמי לא
Ce n’est nécessaire que s’il la voyait à l’aube et à la tombée de la nuit : pendant trois jours, nous disons que le hasard a voulu qu’elle sorte ; au-delà, c’est certainement un objet perdu.
לא צריכא דהוה חזי לה בקדמתא ובחשכתא תלתא יומי אמרינן איתרמויי אתרמי לה ונפקא טפי ודאי אבידה היא
Il a été enseigné de même : S’il a trouvé un manteau ou une hache
תניא נמי הכי מצא טלית וקרדום
Original : Bava Metzia 30b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.