GUEMARA: « Toutes les consécrations disqualifiées, leur profit revient au Sanctuaire » : quand ? Si l’on dit après leur rachat, comment « leur profit revient au Sanctuaire » ? Leur profit appartient aux propriétaires !
גמ׳ כל פסולי המוקדשין הנאתן להקדש אימת אילימא לאחר פדיונו הנאתן להקדש הנאתן דבעלים הוא
Cela va pour celui qui dit que les consécrations de l’autel n’étaient pas incluses dans [la règle de] la présentation et de l’estimation ; mais pour celui qui dit qu’elles y étaient incluses, qu’y a-t-il à dire ?
הניחא למאן דאמר קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה אלא למאן דאמר היו בכלל העמדה והערכה מאי איכא למימר
Car puisque le Maître les permet — on les vend au marché, on les abat au marché et on les pèse à la livre —, [l’acheteur] ajoute [au prix] et les rachète dès le départ.
« Sauf le premier-né et la dîme, dont le profit revient aux propriétaires. » Cela se comprend pour le premier-né : c’est au marché qu’on ne le vend pas, mais dans sa maison on le vend. Mais la dîme, la vend-on dans sa maison ?
חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים: בשלמא בכור באיטליז הוא דלא מיזדבן הא בביתיה מיזדבן אלא מעשר בביתיה מי מיזדבן
Or on a enseigné : du premier-né il est dit : « Tu ne rédimeras pas » (Nb 18, 17), et il est vendu vivant ; de la dîme il est dit : « Il ne sera pas racheté » (Lv 27, 33), et elle n’est vendue ni vivante ni abattue, ni sans défaut ni avec défaut.
והתניא בבכור נאמר (במדבר יח, יז) לא תפדה ונמכר חי במעשר נאמר (ויקרא כז, כ) לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום
Cette difficulté se posa à Rav Chéchet le soir, et il la résolut le matin à partir d’une baraïta : il s’agit de la dîme du bétail d’orphelins, et c’est au titre de la restitution d’un objet perdu qu’on y a touché.
הא מילתא איקשיא ליה לרב ששת באורתא ושנייה בקדמותא מברייתא במעשר בהמה של יתומים עסקינן ומשום השבת אבידה נגעו בה
Rabbi Idi, l’intendant de Rav Chéchet, l’entendit de lui ; il alla la dire à la maison d’étude et ne la dit pas en son nom. Rav Chéchet l’apprit et s’en offusqua ; il dit : « Que celui qui m’a piqué soit piqué par un scorpion ! » Et Rav Chéchet, quelle différence cela lui faisait-il ? Car Rav Yehouda a dit au nom de Rav : que signifie ce qui est écrit : « Je séjournerai dans ta tente pour les mondes » (Ps 61, 5) ? Est-il possible à un homme de séjourner dans deux mondes ?
רבי אידי סרסיה דרב ששת הוה שמעה מיניה אזל אמרה בי מדרשא ולא אמרה משמיה שמע רב ששת איקפד אמר מאן דעקיץ ליעקציה עקרבא ורב ששת מאי נפקא ליה מינה דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים סא, ה) אגורה באהלך עולמים וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים
Mais David a dit : « Maître du monde, qu’on dise une tradition en mon nom dans ce monde-ci. » Car Rabbi Yo’hanan a dit au nom de Rabbi Chimon ben Yo’haï : tout érudit au nom duquel on dit une tradition dans ce monde-ci, ses lèvres murmurent dans la tombe.
אלא אמר דוד רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר
Et Rabbi Yits’hak bar Zeïri a dit : quel en est le verset ? « Ton palais est comme le bon vin, qui va droit à mon bien-aimé, faisant murmurer les lèvres des dormeurs » (Ct 7, 10) : comme un amas de raisins ; de même qu’un amas de raisins, dès qu’on le touche, se met à couler, de même les érudits, dès qu’on dit une tradition en leur nom, leurs lèvres murmurent dans la tombe.
ואמר רבי יצחק בר זעירי מאי קראה (שיר השירים ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר של ענבים כיון דאדם נוגע בו דובב אף תלמידי חכמים כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות שפתיו בקבר
Quelle est cette baraïta ? Celle qu’on a enseignée : la dîme du bétail d’orphelins, on la vend ; et la dîme du bétail qu’on a abattue, on l’incorpore [dans le prix] de sa peau, de sa graisse, de ses tendons et de ses cornes.
מאי ברייתא דתניא מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו ומעשר בהמה ששחטו מבליעו בעורו בחלבו ובגידו ובקרניו
On en déduit que [celle d’]un adulte, [on ne la vend] pas [même] par incorporation. En quoi est-ce différent de ce qu’on a enseigné : celui qui achète un loulav de son compagnon pendant la chemita, celui-ci lui donne l’étrog en cadeau, car il n’a pas le droit de l’acheter pendant la chemita ?
מכלל דגדול בהבלעה לא מאי שנא מהא דתניא הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לפי שאינו רשאי ללוקחו בשביעית
Et nous avons discuté : s’il ne voulait pas le lui donner en cadeau, qu’en est-il ? Et Rav Houna a dit : il lui incorpore le prix de l’étrog dans celui du loulav.
והוינן בה לא רצה ליתן לו במתנה מאי ואמר רב הונא מבליע לו דמי אתרוג בלולב
Rava a dit : s’il en est ainsi, pourquoi [mentionner] deux fois la dîme du bétail ? Mais Rava a dit : voici ce qu’il dit : la dîme du bétail d’orphelins, on la vend normalement ; et la dîme du bétail d’un adulte qu’on a abattue, on l’incorpore dans sa peau, sa graisse, ses tendons et ses cornes.
אמר רבא א"כ מעשר בהמה תרי זמני למה לי אלא אמר רבא הכי קאמר מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו כדרכו ומעשר בהמה דגדול ששחטו מבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו
Quand fait-elle un substitut ? De son vivant. Quand n’est-elle pas rachetée ? De son vivant. Donc après l’abattage, elle est rachetée. Et ce sont les Sages qui ont décrété pour l’après-abattage à cause de l’avant-abattage.
אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן ההוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה
Pour une chose qu’on évalue de son vivant, les Sages ont décrété pour l’après-abattage à cause de l’avant-abattage ;
דבר הנישום מחיים גזור רבנן לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה
Original : Bekhorot 31b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.