pour une chose qu’on n’évalue pas de son vivant, les Sages n’ont pas décrété ; et pour les orphelins, les Sages l’ont laissée sous [la loi de] la Torah.
דבר שאינו נישום מחיים לא גזור רבנן וביתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא
Bekhorot 32a בכורות
Structure du débat :Question 4
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Chmouel bar Rav Yits’hak aussi est de l’avis de Rava, car Rav Chmouel bar Rav Yits’hak a dit : d’où [sait-on] que la dîme du bétail d’orphelins, on la vend normalement ?
ואף רב שמואל בר רב יצחק סבר לה להא דרבא דאמר רב שמואל בר רב יצחק מנין למעשר בהמה של יתומים שמוכרים אותו כדרכו
Car il est dit : « Toutefois, selon tout ton désir, tu pourras abattre et manger de la viande » (Dt 12, 15) : quelle est la chose qui ne porte pas de bénédiction de son vivant, mais seulement après l’abattage ? Dis : c’est la dîme du bétail.
שנאמר (דברים יב, טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים אלא לאחר שחיטה הוי אומר זה מעשר בהמה
Ils ont demandé : peut-on l’incorporer dans les os ? Rabbi ’Hiya et Rabbi Chimon fils de Rabbi : l’un a dit qu’on l’incorpore, et l’autre a dit qu’on ne l’incorpore pas.
איבעיא להו מהו להבליעו בעצמות רבי חייא ור' שמעון ברבי חד אמר מבליעו וחד אמר אין מבליעו
Et ils ne sont pas en désaccord : l’un [parle] du petit bétail, l’autre du gros.
ולא פליגי הא בדקה הא בגסה
Et si tu veux, dis : l’un et l’autre [parlent] du gros, et ils ne sont pas en désaccord : chacun selon [l’usage de] son lieu.
ואיבעית אימא אידי ואידי בגסה ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה
Revenons au texte : du premier-né il est dit : « Il ne sera pas rédimé », et il est vendu ; de la dîme il est dit : « Elle ne sera pas rachetée », et elle n’est vendue ni vivante ni abattue, ni sans défaut ni avec défaut. D’où [savons-nous] ces choses ?
גופא בבכור הוא אומר לא יפדה ונמכר במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום מנא הני מילי
Rav ’Hinena a dit au nom de Rav, et de même Rav Dimi a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : il est dit « elle ne sera pas rachetée » pour la dîme, et il est dit « et il ne sera pas racheté » pour les biens voués ; de même que là la vente [est interdite] avec [le rachat], de même ici la vente [est interdite] avec [le rachat].
אמר רב חיננא אמר רב וכן אמר רב דימי אמר רבי יוחנן נאמר לא יגאל במעשר ונאמר ולא יגאל בחרמים מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו
Rav Na’hman bar Yits’hak dit à Rav Houna fils de Rav Yehochoua : [ces mots] sont-ils libres [pour l’analogie] ? Car s’ils ne sont pas libres, on peut réfuter : qu’en est-il des biens voués, qui s’appliquent à tout !
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע מפני דאי לא מפני איכא למפרך מה לחרמים שכן חלים על הכל
Oui, ils sont libres. Que [le verset] ne dise pas « et il ne sera pas racheté » pour les biens voués, et on l’apprendrait de la dîme : de même que la dîme est sainte et n’est pas rachetée, de même les biens voués sont saints et ne sont pas rachetés. Pourquoi ai-je besoin de « il ne sera pas racheté » que le Miséricordieux a écrit ? Pour le rendre libre.
לאיי אפנויי מפני לא יאמר ולא יגאל בחרמים ויגמר ממעשר מה מעשר קדוש ואינו נגאל אף חרמים קדושים ואינם נגאלין ולא יגאל דכתב רחמנא למה לי לאפנויי
On peut réfuter : qu’en est-il de la dîme, qui sanctifie ce qui la précède et ce qui la suit !
איכא למיפרך מה למעשר שכן קדוש לפניו ולאחריו
Mais que [le verset] ne dise pas « il ne sera pas racheté » pour les biens voués, et on l’apprendrait du premier-né : de même que le premier-né est saint et n’est pas racheté, de même les biens voués sont saints et ne sont pas rachetés. Pourquoi ai-je besoin de « il ne sera pas racheté » que le Miséricordieux a écrit ? Pour le rendre libre.
אלא לא יאמר לא יגאל בחרמים ויגמר מבכור מה בכור קדוש ואינו נגאל אף חרמים קדושין ואינן נגאלין לא יגאל דכתב רחמנא ל"ל לאפנויי
On peut réfuter : qu’en est-il du premier-né, dont la sainteté vient dès la matrice !
איכא למיפרך מה לבכור שכן קדושתו מרחם
Mais que [le verset] ne dise pas « elle ne sera pas rachetée » pour la dîme, et on l’apprendrait par [l’analogie] « faire passer » – « faire passer » du premier-né : de même que le premier-né est saint et n’est pas racheté, de même la dîme est sainte et n’est pas rachetée. Pourquoi ai-je besoin de « elle ne sera pas rachetée » que le Miséricordieux a écrit pour la dîme ? Pour le rendre libre.
אלא לא יאמר לא יגאל במעשר ויגמר העברה העברה מבכור מה בכור קדוש ואינו נגאל אף מעשר קדוש ואינו נגאל לא יגאל דכתב רחמנא במעשר למה לי לאפנויי
Mais encore, pour la dîme non plus, [le mot] n’est pas libre, car on peut réfuter comme nous l’avons réfuté !
ואכתי במעשר נמי לא מפני דאיכא למפרך כדפרכינן
Mais « tu feras passer » est un verset superflu.
והעברת קרא יתירא הוא
Pour le premier-né aussi, apprenons « rachat » – « rachat » des biens voués, comme pour la dîme ! Parce que [le mot] du premier-né n’est pas libre.
בכור נמי נילף גאולה גאולה מחרמים דמעשר מפני דבכור לא מפני
Et qu’as-tu vu [pour dire] que « tu ne rédimeras pas » du premier-né est [nécessaire] pour lui-même et celui de la dîme sert à être libre ? Dis plutôt que celui de la dîme est pour lui-même et celui du premier-né sert à être libre !
ומאי חזית דלא תפדה דבכור לגופיה ודמעשר לאפנויי ואימא דמעשר לגופיה דבכור לאפנויי
On apprend « rachat » de « rachat », et l’on n’apprend pas « rédemption » de « rachat ».
דנין גאולה מגאולה ואין דנין פדייה מגאולה
Quelle différence cela fait-il ? L’école de Rabbi Yichmaël n’a-t-elle pas enseigné : « Le cohen reviendra » (Lv 14, 39), « le cohen viendra » (Lv 14, 44) : c’est cela le retour, c’est cela la venue ?
מאי נפקא מינה הא תנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה
Ces choses valent là où il n’y a rien de semblable ; mais s’il y a quelque chose de semblable, nous l’apprenons de ce qui est semblable.
הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל איכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן
Et qu’on apprenne pour le premier-né par « faire passer » – « faire passer » de la dîme, puisque la dîme, elle aussi, apprend « rachat » – « rachat » des biens voués !
ולילף בכור העברה העברה ממעשר דהא מעשר נמי גמר גאולה גאולה מחרמים
Le Miséricordieux a restreint au sujet des biens voués : « il est », lui, et non le premier-né. Et dis : lui, et non la dîme ! La dîme a [le terme] « rachat » comme lui.
מיעט רחמנא גבי חרמים הוא הוא ולא בכור ואימא הוא ולא מעשר מעשר גאולה כמותו
Rava a dit : « il ne sera pas racheté » des biens voués n’est pas nécessaire, car où se trouvent-ils ? S’ils sont chez le propriétaire, ils sont consacrés ; s’ils sont chez le cohen, ils sont profanes.
רבא אמר לא יגאל דחרמים לא צריך דאיתנהו היכא אי בי בעלים הקדש נינהו אי בי כהן חולין נינהו
Comme on a enseigné : les biens voués, tant qu’ils sont dans la maison du propriétaire, sont comme une consécration à tous égards, car il est dit : « Tout bien voué est saint des saints pour l’Éternel » (Lv 27, 28) ; si on les a donnés au cohen, ils sont comme du profane à tous égards, car il est dit : « Tout bien voué en Israël sera à toi » (Nb 18, 14). « Il ne sera pas
דתניא חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם שנאמר (ויקרא כז, כח) כל חרם קדש קדשים הוא לה' נתנן לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם שנאמר (במדבר יח, יד) כל חרם בישראל לך יהיה לא
Original : Bekhorot 32a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.