GUEMARA: On a enseigné : si la [mâchoire] supérieure s’est rétractée et non l’inférieure, ou inversement, chez le chameau, c’est reconnaissable.
גמ׳ תנא קפץ העליון ולא קפץ התחתון וכנגדו בגמל ניכר:
Bekhorot 41a בכורות
Structure du débat :Michna 2Baraïta 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
MICHNA: Pour ces défauts-là, on abat le premier-né, et les [animaux] consacrés devenus inaptes sont rachetés à cause d’eux.
מתני׳ על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהן:
GUEMARA: Pourquoi ai-je encore besoin de cela ? Il l’a déjà enseigné au début : “Pour ces défauts-là on abat le premier-né” ! — C’est la fin qui était nécessaire : “les consacrés devenus inaptes sont rachetés à cause d’eux”. — Cela aussi est évident : on l’abat, et il faudrait demander si on le rachète ?
גמ׳ הא תו למה לי הא תנא ליה רישא על אלו מומין שוחטין את הבכור סיפא איצטריכא פסולי המוקדשין נפדין עליהן הא נמי פשיטא מישחט שחטינן מיפרק מיבעיא
Plutôt, puisqu’il a enseigné : “Ils en ajoutèrent trois, et on leur dit : nous n’avons pas entendu parler de ceux-là”, il enseigne [ceci] pour indiquer que [l’opinion] de l’individu, il l’a rendue anonyme pour tous : “Pour ces défauts-là on abat le premier-né, et les consacrés devenus inaptes sont rachetés à cause d’eux.”
אלא איידי דתנא שלשה הוסיף ואמרו לו לא שמענו את אלו וקתני ואתי דיחידאה וקא סתים לה בכולהו על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהן:
MICHNA: Et voici ceux pour lesquels on n’abat ni dans le Temple ni dans le pays : la tache blanche [dans l’œil], les larmes qui ne sont pas permanentes, les fils internes qui sont ébréchés mais non arrachés, celui qui a la gale, celui qui a une verrue, celui qui a des dartres, l’animal vieux, malade ou répugnant, celui avec lequel une transgression a été commise et celui qui a tué un homme, [établis] sur la foi d’un seul témoin ou sur la foi des propriétaires ;
מתני׳ ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה חוורור והמים שאין קבועין וחוטין הפנימיות שנפגמו אבל לא שנעקרו ובעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית זקן וחולה ומזוהם ושנעבדה בו עבירה ושהמית אדם ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים
le toumtoum [au sexe caché] et l’androgyne — ni dans le Temple ni dans le pays. Rabbi Chimon dit : il n’y a pas de défaut plus grand que celui-ci. Et les Sages disent : ce n’est pas un premier-né, mais on peut le tondre et le faire travailler.
וטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה ר"ש אומר אין לך מום גדול מזה וחכמים אומרים אינו בכור אלא נגזז ונעבד:
GUEMARA: La gale ne serait pas [un défaut] ? Mais « gale » (Lv 22, 22) est écrit dans la Torah ! Et les dartres non plus ? Mais « yalefet » (Lv 22, 22) est écrit dans la Torah, et il a été enseigné : garav, c’est le ’heres ; yalefet, c’est la dartre égyptienne. Et Rech Lakich dit : pourquoi l’appelle-t-on yalefet ? Parce qu’elle s’attache (melapefet) [à l’animal] jusqu’au jour de sa mort.
גמ׳ וגרב לא והכתיב (ויקרא כב, כב) גרב באורייתא וחזזית לא והכתיב (ויקרא כב, כב) ילפת באורייתא ותניא גרב זה החרס ילפת זו חזזית המצרית ואמר ר"ל למה נקרא שמה ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה
Certes, dartre contre dartre n’est pas difficile : ici, la dartre égyptienne ; là, une dartre ordinaire. Mais gale contre gale est difficile ! — Gale contre gale non plus n’est pas difficile : ici, [la gale] humide ; là, la sèche. L’humide se guérit ; la sèche ne se guérit pas.
בשלמא חזזית אחזזית לא קשיא כאן בחזזית המצרית כאן בחזזית דעלמא אלא גרב אגרב קשיא גרב אגרב נמי לא קשיא הא בלח הא ביבש לח איתסי יבש לא מיתסי
Et l’humide se guérit ? Mais il est écrit : « L’Éternel te frappera de l’ulcère d’Égypte… » (Dt 28, 27), et puisqu’il est écrit « et du ’heres » [qui est sec], voilà que c’est de la gale humide qu’il est question, et il dit : « dont tu ne pourras guérir » !
ולח מיתסי והכתיב (דברים כח, כז) יככה ה' בשחין מצרים וגו' ומדכתיב ובחרס הרי גרב לח אמור וקאמר אשר לא תוכל להרפא
Plutôt, il y en a trois : celle du verset est sèche à l’intérieur comme à l’extérieur ; celle de la Michna, humide à l’extérieur et à l’intérieur ; celle d’Égypte, sèche à l’intérieur et humide à l’extérieur, comme il est écrit : « Et ce fut un ulcère éclatant en pustules sur les hommes » (Ex 9, 10).
אלא תלתא הוו דקרא יבש בין מבפנים בין מבחוץ דמתני' לח מבחוץ ומבפנים דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ דכתיב (שמות ט, י) ויהי שחין פורח אבעבועות באדם:
Le vieux, le malade et le répugnant. D’où ces choses ? Car nos maîtres ont enseigné : « du petit bétail, des moutons et des chèvres » (Lv 1, 10) — à l’exclusion du vieux, du malade et du répugnant.
והזקן והחולה והמזוהם: מנהני מילי דתנו רבנן (ויקרא א, ב) מן הצאן ומן הכשבים ומן העזים פרט לזקן ולחולה ולמזוהם
Et [tous] sont nécessaires : car si le Miséricordieux avait écrit [un terme] pour exclure le vieux, qui ne redevient pas sain, j’aurais dit que le malade, qui redevient sain, n’est pas [exclu] ; et s’il avait écrit [un terme] pour exclure le malade, ce qui n’est pas l’ordinaire, j’aurais dit que le vieux, ce qui est l’ordinaire, n’est pas [exclu].
וצריכי דאי כתב רחמנא למעוטי זקן דלא הדר בריא אבל חולה דהדר בריא אימא לא ואי כתב למעוטי חולה דלאו אורחיה אבל זקן דהיינו אורחיה אימא לא
Et si le Miséricordieux avait écrit deux [termes] pour exclure ceux-là, qui sont amaigris, j’aurais dit que le répugnant, qui n’est pas amaigri, n’est pas [exclu] ; et si [il avait écrit un terme] pour exclure le répugnant parce qu’il est dégoûtant, j’aurais dit que ceux-là, qui ne sont pas dégoûtants, ne sont pas [exclus]. [Tous] sont nécessaires.
ואי כתב רחמנא תרי למעוטי הני דכחישי אבל מזוהם דלא כחיש אימא לא ואי נמי למעוטי מזוהם משום דמאיס אבל הני דלא מאיסי אימא לא צריכי:
Celui avec lequel une transgression a été commise, etc. D’où ces choses ?
ושנעבדה בו עבירה וכו': מנא הני מילי
Car nos maîtres ont enseigné : « du bétail » (Lv 1, 2) — pour exclure l’animal qui a eu un rapport [avec un être humain], actif ou passif ; « du gros bétail » — pour exclure celui qui a été adoré ; « du petit bétail » — pour exclure celui qui a été mis à part [pour l’idolâtrie] ; « et du petit bétail » — pour exclure celui qui encorne.
דת"ר (ויקרא א, ב) מן הבהמה להוציא רובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח
Mais ceux-là sont passibles de mort ! — [Il s’agit d’un cas établi] sur la foi d’un seul témoin ou sur la foi des propriétaires.
הני בני קטלא נינהו ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים
Certes, le toumtoum : pas dans le Temple, car peut-être est-ce une femelle ; pas dans le pays, car peut-être est-ce un mâle, et il n’a pas de défaut.
בשלמא טומטום במקדש לא דילמא נקבה היא במדינה לא דילמא זכר הוא ולית בה מומא
Mais l’androgyne : certes, pas dans le Temple, car peut-être est-ce une femelle ; mais dans le pays aussi ? Admettons que ce soit un mâle : que l’organe féminin compte comme une entaille, et qu’on l’abatte pour cela !
אלא אנדרוגינוס בשלמא במקדש לא דלמא נקבה היא אלא במדינה נמי נהי דזכר הוא תעשה נקבות חריץ וישחוט עלה
Abayé dit : le verset dit : « ou entaillé ou brisé » (Lv 22, 22) — entaillé est semblable à brisé : de même que brisé [s’entend] à l’endroit d’un os, de même entaillé [s’entend] à l’endroit d’un os.
אמר אביי אמר קרא (ויקרא כב, כב) או חרוץ או שבור חרוץ דומיא דשבור מה שבור במקום עצם אף חרוץ במקום עצם
Rava dit : même sans [le mot] « brisé », tu ne peux pas dire qu’une entaille à un endroit de chair soit un défaut, car si tu pensais que c’est un défaut — puisqu’on dit que garav, c’est le ’heres, [et que celui-ci] fait une entaille, comme il est écrit : « et son aspect est plus profond que la peau » (Lv 13, 25), comme l’aspect du soleil, plus profond que l’ombre —
רבא אמר בלא שבור נמי לא מצית אמרת חרוץ במקום בשר הוי מומא דאי סלקא דעתך הוי מומא כיון דאמר גרב זהו חרס מיחרץ דכתיב (ויקרא יג, כה) ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל
que le Miséricordieux écrive « entaillé », sans avoir besoin de [écrire] « gale », et je dirais : si l’entaille, qui n’est pas dégoûtante, est un défaut, la gale, qui est dégoûtante, à plus forte raison ! Le Miséricordieux a écrit « gale » pour dire que l’entaille à un endroit de chair n’est pas un défaut.
וליכתב רחמנא חרוץ ולא בעי גרב ואמינא חרוץ דלא מאיס הוי מומא גרב דמאיס לא כל שכן כתב רחמנא גרב למימר דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא:
Rabbi Yichmaël dit : il n’y a pas de défaut plus grand que celui-ci. Il ne pense pas comme Abayé : nous ne disons pas que « entaillé » est semblable à « brisé ».
רבי ישמעאל אומר אין לך מום גדול מזה: כאביי לא אמר חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן
Il ne pense pas non plus comme Rava : peut-être [en est-il ainsi] là où ce n’est pas visible, mais là où c’est visible, nous lui appliquons [l’expression] « défaut grave ».
כרבא נמי לא אמר דילמא היכא דלא מינכרא אבל היכא דמינכר מום רע קרינא ביה
Original : Bekhorot 41a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.