GUEMARA: Chmouel dit : la tête n’exempte pas pour les avortons.
גמ׳ אמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים
Bekhorot 46b בכורות
Structure du débat :Baraïta 1Question 1Objection 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Quelle est la raison ? « Tout ce qui avait dans ses narines un souffle d’esprit de vie » (Gn 7, 22) : partout où il y a dans les narines un souffle d’esprit de vie, la tête compte ; pour l’autre, la tête ne compte pas.
מ"ט (בראשית ז, כב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו כל היכא דנשמת רוח חיים באפיו הוא דחשיב רישיה אידך לא חשיב רישיה
Nous avons appris : celui qui vient après des avortons qui sont sortis la tête vivante, ou [après] un [enfant] de neuf mois qui est sorti la tête morte. Il enseigne en tout cas « la tête » ! — Que [signifie] « la tête » ? La majeure partie [du corps].
תנן הבא אחר נפלים שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת קתני מיהא ראשו מאי ראשו רובו
Qu’il enseigne alors « la majeure partie » ! — En toute rigueur, il aurait dû enseigner « la majeure partie » ; mais puisqu’il voulait enseigner dans la fin : « un [enfant] de neuf mois qui est sorti la tête morte » — la raison est que la tête [est sortie] morte, mais si la tête [était sortie] vivante, celui qui vient après lui ne serait pas même premier-né pour l’héritage —, il a enseigné aussi au début « la tête ».
וליתני רובו בדין הוא דאיבעי ליה למיתני רובו ואיידי דקא בעי למיתני סיפא בן תשעה שיצא ראשו מת טעמא דראשו מת הא ראשו חי הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוי תנא רישא נמי ראשו
Et que nous apprend-il ? Que dès lors qu’il a sorti la tête, c’est une naissance ? Nous l’avons [déjà] appris : « s’il a sorti la tête, même s’il l’a ensuite rentrée, il est considéré comme né ».
ומאי קמ"ל דכיון דמפיק ליה רישיה הוה לידה תנינא הוציא ראשו אע"פ שהחזירו הרי זה כילוד
Et si tu dis : [là] il nous l’a appris pour l’animal, et ici il nous l’apprend pour l’homme, car l’homme ne se déduit pas de l’animal, puisque celui-ci n’a pas de vestibule,
וכי תימא אשמועינן בהמה וקמ"ל באדם דאדם מבהמה לא יליף דלית לה פרוזדור
[et] l’animal ne se déduit pas de l’homme, parce que [chez l’homme] le visage est important ;
בהמה מאדם לא ילפא משום דחשיב פרצוף פנים דידיה
cela aussi nous l’avons appris : « s’il est sorti de façon normale, dès que la majeure partie de sa tête est sortie ; et qu’est-ce que la majeure partie de sa tête ? Dès que son front est sorti ». C’est une réfutation de Chmouel ! — C’est une réfutation.
הא נמי תנינא יצא כדרכו משיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו תיובתא דשמואל תיובתא
Rabbi Chimon ben Lakich dit : le front exempte partout, sauf pour l’héritage. Quelle est la raison ? Le Miséricordieux a dit : « il reconnaîtra » (Dt 21, 17). Et Rabbi Yo’hanan dit : même pour l’héritage.
אמר רבי שמעון בן לקיש פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה מאי טעמא (דברים כא יז) יכיר אמר רחמנא ור' יוחנן אמר אפי' לנחלה
« Partout » : pour inclure quoi ? Pour inclure ce que nos maîtres ont enseigné : une convertie dont l’enfant a sorti le front alors qu’elle était non juive, et qui s’est convertie ensuite, on ne lui accorde pas de jours d’impureté ni de jours de pureté, et elle n’apporte pas le sacrifice de l’accouchée.
בכל מקום לאיתויי מאי לאיתויי הא דתנו רבנן גיורת שיצאה פדחת ולדה בהיותה נכרית ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה
On objecta : « il reconnaîtra » — c’est la reconnaissance du visage ; et qu’est-ce que la reconnaissance du visage ? Le visage avec le nez ! — Enseigne : jusqu’au nez. Viens écouter : on ne témoigne que sur le visage avec le nez ! — Enseigne : jusqu’au nez.
מיתיבי יכיר זו הכרת פנים ואיזו היא הכרת פנים פרצוף פנים עם החוטם תני עד החוטם תא שמע אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם תני עד החוטם
Viens écouter : le front sans le visage, le visage sans le front, on ne témoigne pas [sur eux], jusqu’à ce qu’il y ait les deux avec le nez. Et Abayé dit — et certains disent Rav Kahana : quel est le verset ? « L’aspect de leur visage témoigne contre eux » (Is 3, 9). — Le témoignage concernant une femme est différent, car les Sages ont été sévères à son sujet.
תא שמע פדחת בלא פרצוף פנים פרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם ואמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קראה (ישעיהו ג, ט) הכרת פניהם ענתה בם שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן
Et ont-ils été sévères ? Mais nous avons appris : on avait coutume de [la] remarier sur la foi d’un témoin [rapportant les propos] d’un témoin, d’une femme, d’un esclave, d’une servante ! — C’est à la fin [de l’examen] que les Sages ont été indulgents ; au début, les Sages n’ont pas été indulgents.
ומי אחמירו והא תנן הוחזקו להיות משיאים עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כי אקילו רבנן בסופה בתחלתה לא אקילו רבנן
Et si tu veux, dis :
ואיבעית אימא
Original : Bekhorot 46b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.