Structure du débat :Baraïta 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et si tu dis qu’on fait lever les restes et qu’on consacre avec eux, il est pourtant écrit : « elle ne sera pas cuite levée ; c’est leur part » (Lv 6, 10), et Rech Lakich a dit : même leur part ne sera pas cuite levée !
וכי תימא דמחמיץ להו לשירים ומקדש בהו והכתיב (ויקרא ו, י) לא תאפה חמץ חלקם ואמר ריש לקיש אפילו חלקם לא תאפה חמץ
Le construire la veille en en laissant un peu, de sorte qu’aussitôt le jour sanctifié on achève et on consacre ? On ne construit pas le Sanctuaire la nuit, car Abayé a dit : d’où [sait-on] qu’on ne construit pas le Sanctuaire la nuit ? Car il est dit : « et le jour où l’on dressa le Tabernacle » (Nb 9, 15) : le jour on le dresse, la nuit on ne le dresse pas. C’est pourquoi ce n’est pas possible.
נבנייה ממעלי יומא ונשייר ביה פורתא דעד דקדיש יומא לאלתר נגמריה וניקדשיה אין בנין בית המקדש בלילה דאמר אביי מנין שאין בנין בית המקדש בלילה שנאמר (במדבר ט, טו) וביום הקים את המשכן ביום מקימו בלילה אין מקימו הלכך לא אפשר:
« Et avec le chant. » Nos maîtres ont enseigné : le chant de l’action de grâces, avec des harpes, des lyres et des cymbales, à chaque coin et sur chaque grande pierre de Jérusalem ; et l’on dit : « Je T’exalterai, Éternel, car Tu m’as relevé, etc. » (Ps 30, 2), et le chant contre les malheurs – d’autres disent : le chant contre les plaies.
ובשיר: ת"ר שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ואומר (תהלים ל, ב) ארוממך ה' כי דליתני וגו' ושיר של פגעים ויש אומרין שיר של נגעים
Celui qui dit « des plaies », c’est parce qu’il est écrit : « et aucune plaie n’approchera de ta tente » (Ps 91, 10) ; et celui qui dit « des malheurs », c’est parce qu’il est écrit : « qu’il en tombe mille à ton côté » (Ps 91, 7).
Et l’on dit : « Celui qui demeure à l’abri du Très-Haut repose à l’ombre du Tout-Puissant » (Ps 91, 1) jusqu’à « car Toi, Éternel, Tu es mon refuge ; du Très-Haut tu as fait ta demeure » (Ps 91, 9) ; et l’on reprend : « Psaume de David, lorsqu’il fuyait devant Absalom son fils. Éternel, que mes adversaires sont nombreux ! » (Ps 3, 1-2) jusqu’à « À l’Éternel le salut ! Sur Ton peuple Ta bénédiction, sélah » (Ps 3, 9).
ואומר (תהלים צא, א) יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן עד (תהלים צא, ט) כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך וחוזר ואומר (תהלים ג, א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה:
Rabbi Yehochoua ben Lévi récitait ces versets puis se couchait. Comment pouvait-il faire ainsi ? Rabbi Yehochoua ben Lévi n’a-t-il pas dit qu’il est interdit de se guérir par des paroles de Torah ? Protéger, c’est différent.
רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני היכי עביד הכי והאמר ר' יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני
Mais alors, quand il a dit que c’est interdit, c’est lorsqu’il y a une blessure ? S’il y a une blessure, c’est seulement interdit, et rien de plus ? Nous avons pourtant appris : celui qui murmure [des versets] sur une blessure n’a pas de part au monde futur ! – Il a été dit à ce sujet : Rabbi Yo’hanan a dit : on l’a enseigné de celui qui crache, parce qu’on ne mentionne pas le nom du Ciel en crachant.
ואלא כי אמר אסור דאיכא מכה אי דאיכא מכה אסור ותו לא והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא הא איתמר עלה א"ר יוחנן ברוקק שנו לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה:
« Le tribunal marche, les deux [pains d’]actions de grâces derrière eux, etc. » Cela veut-il dire que le tribunal marche devant l’offrande d’actions de grâces ? Il est pourtant écrit : « et derrière eux marchaient Hochaya et la moitié des chefs de Juda » (Ne 12, 32) ! Voici ce qu’il dit : le tribunal marche, [c’est-à-dire] les deux [offrandes d’]actions de grâces marchent, et le tribunal derrière elles.
ב"ד מהלכין ושתי תודות אחריהן וכו': למימרא דבית דין קמי תודה אזלי והכתיב (נחמיה יב, לב) וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה הכי קאמר בית דין מהלכין ושתי תודות מהלכות ובית דין אחריהם
Comment marchent-elles ? Rabbi ’Hiya et Rabbi Chimon fils de Rabbi [divergent] : l’un dit l’une à côté de l’autre, et l’autre dit l’une derrière l’autre. Selon celui qui dit l’une à côté de l’autre, l’intérieure est celle qui est proche de la muraille ; selon celui qui dit l’une derrière l’autre, l’intérieure est celle qui est proche du tribunal.
כיצד מהלכות רבי חייא ורבי שמעון ברבי חד אמר זו כנגד זו וחד אמר זו אחר זו מאן דאמר זו כנגד זו הפנימית הך דמקרבא לחומה מאן דאמר זו אחר זו הפנימית הך דמקרבא לב"ד
Nous avons appris : « l’intérieure est mangée et l’extérieure est brûlée ». Cela se comprend selon celui qui dit l’une derrière l’autre : c’est pour cela que l’intérieure est mangée, parce que l’extérieure vient en premier et la consacre. Mais selon celui qui dit l’une à côté de l’autre, toutes deux sont consacrées en même temps !
תנן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת בשלמא למאן דאמר זו אחר זו אמטו להכי פנימית נאכלת משום דאתיא חיצונה קמה וקדשה לה אלא למאן דאמר זו כנגד זו תרוייהו בהדי הדדי קא מיקדשי
Et selon ton raisonnement, selon celui qui dit l’une derrière l’autre, une seule consacre-t-elle ? Nous avons pourtant appris : « tout [agrandissement] qui n’a pas été fait avec tout cela » ! Et même selon celui qui dit « avec l’une de toutes ces choses », ces deux-là constituent un seul commandement !
וליטעמיך למאן דאמר זו אחר זו חדא מי מיקדשא הא כל שלא נעשית בכל אלו תנן ואפי' למ"ד באחת מכל אלו הני תרוייהו חדא מצוה היא
Original : Shevuot 15b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.