et ainsi vous ferez pour les générations [futures].
וכן תעשו לדורות
Chevou’ot 15a שבועות
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rava objecta : tous les ustensiles que Moïse a faits, c’est leur onction qui les a consacrés ; désormais, c’est leur service qui les inaugure. Et pourquoi ? Disons : « et ainsi vous ferez » pour les générations !
מתיב רבא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ואמאי ונימא וכן תעשו לדורות
Là-bas c’est différent, car le verset dit : « il les oignit et les consacra » (Nb 7, 1) : eux par l’onction, et non ceux des générations [futures] par l’onction.
שאני התם דאמר קרא (במדבר ז, א) וימשחם ויקדש אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה
Dis plutôt : eux par l’onction, et pour les générations, soit par l’onction, soit par le service ! Rav Papa a dit : le verset dit : « avec lesquels ils officient dans le sanctuaire » (Nb 4, 12) : l’Écriture les a fait dépendre du service.
אימא אותם במשיחה לדורות או במשיחה או בעבודה אמר רב פפא אמר קרא (במדבר ד, יב) אשר ישרתו בם בקדש תלאן הכתוב בשירות
Maintenant que le Miséricordieux a écrit « avec lesquels ils officient », à quoi me sert « eux » ? Si le Miséricordieux n’avait pas écrit « eux », j’aurais dit que pour ceux-ci [c’est] par l’onction, et pour les générations par l’onction et par le service, puisqu’il a écrit « et ainsi vous ferez ». Le Miséricordieux a restreint par « eux » : eux par l’onction, et non ceux des générations par l’onction.
השתא דכתב רחמנא אשר ישרתו אותם למה לי אי לא כתב רחמנא אותם הוה אמינא הני הוא דבמשיחה לדורות במשיחה ובעבודה דהא כתב וכן תעשו מיעט רחמנא אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה:
« Avec deux [pains d’]actions de grâces. » Un Tanna a enseigné : les deux [offrandes d’]actions de grâces dont on a parlé, [c’est] de leur pain [qu’il s’agit] et non de leur viande. D’où ces paroles ? Rav ’Hisda a dit : car le verset dit : « je fis tenir deux grands chœurs d’action de grâces, et des cortèges, à droite, au-dessus de la muraille » (Ne 12, 31).
ובשתי תודות: תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן מנהני מילי אמר רב חסדא דאמר קרא (נחמיה יב, לא) ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל לחומה
Que signifie « grands » ? Si c’est d’une espèce réellement grande, qu’on dise des taureaux ! [C’est] plutôt « grands » dans leur espèce.
מאי גדולות אילימא ממין גדול ממש נימא פרים אלא גדולות במינן
Y a-t-il une importance [de taille] devant le Ciel ? Il a pourtant été enseigné : il est dit à propos de l’holocauste de bétail « offrande ignée, odeur agréable » (Lv 1, 9) ; à propos de l’holocauste d’oiseau « offrande ignée, odeur agréable » (Lv 1, 17) ; à propos de l’offrande de farine « offrande ignée, odeur agréable » (Lv 2, 2) : cela enseigne que celui qui donne beaucoup et celui qui donne peu [sont égaux], pourvu qu’il dirige son cœur vers son Père qui est aux cieux.
מי איכא חשיבותא קמי שמיא והתניא נאמר בעולת בהמה (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחח בעולת העוף (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחח במנחה (ויקרא ב, ב) אשה ריח ניחח מלמד שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לאביו שבשמים
C’est plutôt le plus grand [des pains] de l’offrande d’actions de grâces. Et lequel est-ce ? Le pain levé, car nous avons appris : l’offrande d’actions de grâces se faisait avec cinq séa de Jérusalem, qui font six [séa] du désert, soit deux éfa – l’éfa étant de trois séa –, [soit] vingt dixièmes : dix pour le pain levé et dix pour le pain azyme ; et pour l’azyme, trois sortes : gâteaux, galettes et [farine] ébouillantée.
אלא גדולה שבתודה ומאי ניהו חמץ דתנן התודה היתה באה מן חמש סאין ירושלמיו' שהן שש מדבריות שהן שתי איפות והאיפה שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה ובמצה שלשה מינין חלות רקיקין ורבוכה
Rami bar ’Hama a dit : le parvis n’est consacré que par les restes de l’offrande de farine. Quelle en est la raison ? [Il en est] comme de Jérusalem : de même que Jérusalem est consacrée par ce qui s’y mange, de même le parvis est consacré par ce qui s’y mange.
אמר רמי בר חמא אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה מאי טעמא כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה מקדשה אף עזרה דבר הנאכל בה מקדשה
Les pains de l’offrande d’actions de grâces ne se mangent-ils donc pas dans le parvis ? [Dis] plutôt : comme Jérusalem : de même que Jérusalem [est consacrée par] ce qui s’y mange et qui, en sortant, est invalidé, de même le parvis [est consacré par] ce qui s’y mange et qui, en sortant, est invalidé.
אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מתאכלי אלא כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל אף עזרה דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל
Mais alors, de même que là-bas c’est du pain levé, de même ici, du pain levé ? Et le penses-tu ? Y a-t-il une offrande de farine levée ?
אי מה להלן חמץ אף כאן חמץ ותסברא מנחת חמץ מי איכא
Original : Shevuot 15a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.