Structure du débat :Question 3Preuve 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
peut-être n’en est-il pas ainsi : Rabbi Eliézer ne l’a dit là-bas que parce que, s’il le voulait, il pourrait rendre ses biens sans maître et devenir pauvre, et [la péa] lui serait permise ; et puisqu’il l’acquiert pour lui-même, il l’acquiert pour son prochain ; mais ici, non.
דלמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' אליעזר התם אלא דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה ומיגו דזכי ליה לנפשיה זכי לחבריה אבל הכא לא
Et les Sages ne l’ont dit là-bas que parce qu’il est écrit : « Tu ne glaneras pas… pour le pauvre » (Lv 23, 22) : tu ne glaneras pas pour lui, pour le pauvre ; mais ici, non.
ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דכתיב (ויקרא כג, כב) לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני אבל הכא לא
De même pour la femme, s’il lui dit : « Que le produit de ton travail serve à ta nourriture » — pourquoi la femme non ? — La femme, [il s’agit du cas] où cela ne lui suffit pas.
דכוותה גבי אשה דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אשה אמאי לא אשה בדלא ספקה
L’esclave aussi, [dans le cas] où cela ne lui suffit pas ! — Un esclave qui ne vaut pas le pain de sa panse, à quoi serait-il nécessaire à son maître et à sa maîtresse ?
עבד נמי בדלא ספיק עבדא דנהום כרסיה לא שויא למריה ולמרתיה למאי מיתבעי
Viens et écoute : un esclave qui s’est exilé dans les villes de refuge, son maître n’est pas tenu de le nourrir ; et plus encore, le produit de son travail [revient] à son maître. Déduis-en que le maître peut dire à l’esclave : « Travaille pour moi, et je ne te nourris pas. » — De quoi traitons-nous ici ? Du cas où il lui a dit : « Que le produit de ton travail serve à ta nourriture. »
תא שמע עבד שגלה לערי מקלט אין רבו חייב לזונו ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו ש"מ יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך הכא במאי עסקינן דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך
Le surplus, c’est évident ! — On aurait pu dire : puisque, lorsqu’il n’a rien, il ne lui donne rien, lorsqu’il a [un surplus], qu’il ne le lui prenne pas non plus ; il nous apprend [que non].
העדפה פשיטא מהו דתימא כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי לא לישקול מיניה קמ"ל
Et en quoi les villes de refuge sont-elles différentes ? On aurait pu penser : « et il vivra » (Dt 4, 42), qu’on lui procure davantage de quoi vivre ; il nous apprend [que non].
Mais puisqu’on enseigne dans la suite : mais une femme qui s’est exilée dans les villes de refuge, son mari est tenu de la nourrir — il en ressort qu’il ne lui a pas dit [« Que le produit de ton travail serve à ta nourriture »], car s’il le lui avait dit, pourquoi son mari serait-il tenu ?
והא מדקתני סיפא אבל אשה שגלתה לערי מקלט בעלה חייב במזונותיה מכלל דלא אמר לה דאי אמר לה בעלה אמאי חייב
Mais puisqu’on enseigne dans la suite : et s’il lui a dit « Que le produit de ton travail serve à ta nourriture », il en a le droit — il en ressort que le début [traite du cas] où il ne le lui a pas dit ! — Voici ce qu’il dit : et si cela lui suffit et qu’il lui a dit « Que le produit de ton travail serve à ta nourriture », il en a le droit.
והא מדקתני סיפא ואם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי מכלל דרישא דלא אמר לה ה"ק ואם מספקת ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי
Si cela lui suffit, qu’y a-t-il à dire ? — On aurait pu dire : « Toute la gloire de la fille du roi est à l’intérieur » (Ps 45, 14) ; il nous apprend [que non].
מספקת מאי למימרא מהו דתימא (תהלים מה, יד) כל כבודה בת מלך פנימה קמ"ל
Faut-il dire que c’est [un désaccord] entre Tannaïm ? Rabban Chimon ben Gamliel dit : l’esclave peut dire à son maître pendant les années de famine : « Ou bien nourris-moi, ou bien affranchis-moi. » Et les Sages disent : le choix appartient à son maître.
לימא כתנאי רבן שמעון בן גמליאל אומר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות וחכמים אומרים הרשות ביד רבו
N’est-ce pas sur ce point qu’ils sont en désaccord : l’un pense qu’il peut [dire : travaille et je ne te nourris pas], et l’autre pense qu’il ne peut pas ?
מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר יכול ומר סבר אינו יכול
Mais le penses-tu ? Ce « ou bien nourris-moi, ou bien affranchis-moi » — il aurait fallu dire : « ou bien nourris-moi, ou bien donne-moi le produit de mon travail pour ma subsistance » ! Et de plus, en quoi les années de famine sont-elles différentes ?
ותיסברא האי או פרנסני או הוציאני לחירות או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי מיבעי ליה ועוד מאי שנא בשני בצורת
Mais de quoi traitons-nous ici ? Du cas où il lui a dit : « Que le produit de ton travail serve à ta nourriture », et pendant les années de famine cela ne lui suffit pas.
אלא הכא במאי עסקינן דאמר לו צא מעשה ידיך למזונותיך ובשני בצורת לא ספק
Rabban Chimon ben Gamliel pense : « Ou bien nourris-moi, ou bien affranchis-moi, afin que les gens me voient et aient pitié de moi. » Et les Sages pensent : qui a pitié des hommes libres a aussi pitié de l’esclave.
רשב"ג סבר או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמין עלי ורבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי מרחם
Viens et écoute, car Rav a dit : celui qui consacre les mains de son esclave, cet esclave emprunte et mange, travaille et rembourse. Déduis-en que le maître peut dire à l’esclave : « Travaille pour moi, et je ne te nourris pas. »
ת"ש דאמר רב המקדיש ידי עבדו אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע ש"מ יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך
De quoi traitons-nous ici ? Du cas où il lui fournit sa nourriture. — S’il en est ainsi, pourquoi
הכא במאי עסקינן במעלה לו מזונות א"ה למאי
Original : Gittin 12a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.